תביעה נגזרת של בעל מניות מיעוט בחברה

לפניי תביעה שהגישה התובעת, ל.ח. פנסו השקעות בע"מ, שהיא הבעלים של 25% ממניות הנתבעת 1, ל.ג. זלמן ארן 40 חולון בע"מ (להלן: "החברה"), נגד הנתבעת 2, גאלרי ביסטרו בע"מ (להלן גם: "גאלרי"), שהיא הבעלים של 75% הנותרים ממניות החברה; וכן נגד הנתבע 3, מר יצחק שמש, שהיה מנהל החברה וכן מנכ"ל גאלרי; והנתבע 4, מר תומר שמש, שהוא אחיו של הנתבע 3 ובעל כל המניות בגאלרי.

בהחלטה מיום 1.3.2020 קבע המותב הקודם כי על התובעת לשלם אגרה בגין הסעדים הכספיים שהתבקשו בסעיפים 79 ו-85 לכתב התביעה המתוקן, לרבות הערכת הסכום הנתבע בסעיף 85(ד) ותשלום האגרה בהתאם להערכה זו. בעקבות החלטה זו שילמה התובעת אגרה לפי סכום תביעה של כ-1,500,000 ש"ח. בהחלטה מיום 19.5.2020 סולקה על הסף התביעה בכתב התביעה המתוקן נגד הנתבעים 8-5 (עו"ד ברזיק, הדיירים, עו"ד גהוורי ועו"ד שוורץ), בין היתר בשל כך שהטענות שהעלתה התובעת נגדם נוגעות לעילות ולסעדים של החברה ולא של התובעת, ולפיכך מקומן להתברר בבקשה לאישור תביעה נגזרת שתוגש בשם החברה נגד הנתבעים הנוספים (שם, בפס' 43-35 ו-46).

עוד טען ב"כ התובעת כי התביעה מבוססת בין היתר על העילה של קפוח התובעת כבעלת מניות מיעוט בחברה, וכי לגבי החובות של החברה ושל אלמקס לתובעת על פי חוו"ד המומחה יש הצדקה לבצע הרמת מסך לנתבעים 4-2 (פרוטוקול הדיון, עמ' 23 ש' 10-7).

...

בנסיבות העניין אני סבור כי יש מקום לקבוע כי הסכום האמור בסעיף 94.1 לעיל יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "ריבית והפרשי הצמדה כחוק"), החל מיום 19.5.2019, הוא מועד הגשת התביעה, ועד למועד התשלום; והסכומים האמורים בסעיפים 94.2 ו-94.3 לעיל יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 8.3.2021, הוא יום הגשת תצהירו של מר פנסו, ועד למועד התשלום.

בשולי הדברים יצוין כי הנתבעים לא טענו בסיכומיהם כל טענה בנוגע להתאמת האגרה ששולמה בהליך לסעדים הנוספים שהתבקשו בתצהירו של מר פנסו ובסיכומי התובעת, ולפיכך לא מצאתי לנכון להידרש לסוגיה זו. למעלה מן הצורך, יצוין כי בהקשר זה ממילא נשאלת השאלה האם לאור הוראת תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, אין די באגרה ששולמה על ידי התובעת עבור תביעה בסך של כ-1,500,000 ש"ח. מכל מקום, גם אם הייתי מגיע למסקנה לפיה התובעת שילמה אגרה בחסר, לא היה בכך כדי להוביל לדחיית חלקו העודף של תביעתה, שכן חלף צעד זה ולאור נסיבותיו החריגות של המקרה היה מוצדק להורות לתובעת לשלם את יתרת האגרה כתנאי לפסיקת מלוא הסעד לו היא זכאית (ר' למשל ע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל, פס' 20 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (נבו, 11.10.2012); גורן, בעמ' 1653).

בנסיבות העניין ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות, ובכלל זה לאופן שבו התנהלו הנתבעים בהליך דנן, אני קובע כי הנתבעים 4-2 יישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 50,000 ש"ח. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

עוד נקבע בהקשר זה כי אישור בית-המשפט שניתן לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן שיכלול את הדיירים כנתבעים, איננו פוטר את התובעת מחובתה לעמוד במכלול הכללים הקיימים בדין ביחס ליריבות, עילת תביעה והאופן בו יש להגיש תביעה של בעל-מניות מיעוט בשמה של החברה (פס' 47).

אף לגופו של עניין, איני סבור כי ניהול תביעה נגזרת בשם חברת מעטים שהפסיקה את פעילותה, בנסיבות בהן בעל המניות אינו רשאי להגיש תביעה אישית, נוגדת את טובת החברה, שכן "גם אם לא ניתן יהיה להפעיל את החברה, וגם אם פירות התביעה (אם זו תיתקבל) יגיעו בסופו של דבר לידיהם של בעלי-המניות, הדבר לא יגרום נזק לחברה או למשיב, ולכן אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי התביעה תתברר כתביעה נגזרת" (החלטת כב' השופטת רונן בעיניין אפרתי, בפס' 19).

...

לסיכום נקודה זו, גם אם החברה לא היתה פעילה, לא היה בכך כדי להצדיק את דחיית בקשת האישור נגד הדיירים (ככל שהמבקשת היתה מבססת קיומה של עילת תביעה לכאורית לחברה נגד הדיירים).

אינני סבור שהמקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים יוצאי דופן, זאת בפרט משעה שכב' השופטת רונן בהחלטה מ-11.2.2021 חייבה את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הדיירים, שזוהי דרך המלך בעניין זה. איני רואה צורך להרחיב בסוגיה זו מעבר לאמור לעיל, משעה שממילא דין בקשת האישור להידחות בהיעדר עילת תביעה נגד הדיירים.

סוף דבר נוכח כל האמור, הבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחית.

][ העירעור דנא נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שרביט) בתנ"ג 57424-06-20 מיום 15.1.2023, בגדריו נדחתה בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגישה המערערת, בעלת מניות מיעוט בחברה ל.ג זלמן ארן 40 חולון בע"מ (להלן: החברה), נגד דיירים בבניין בחולון, שעניינה בתביעה לאכיפת חוזה לבצוע פרויקט תמ"א 38 שחתמה החברה עם הדיירים (להלן: פסק הדין).

...

דיון והכרעה לאחר העיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור דנא אכן הוגש באיחור, כמפורט להלן.

על רקע האמור, אין מנוס ממחיקת הערעור בשל האיחור שנפל בהגשתו, ומאחר שלא הובאו "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת (בדיעבד).

סוף דבר: הערעור נמחק בזאת.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 28.1.2021 הגיש יוסף בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם החברה נגד יונה, שבה חזר, בעקרו של דבר, על חלק מהטענות שהעלה בתביעתו להסרת קפוח המיעוט, לרבות טענתו בדבר רכישת מניותיו של אריה בידי החברה (תנ"ג 55118-01-21; להלן: התביעה הנגזרת).

עם זאת, בכך לא נסתם הגולל על טענה זו ואותה – כמו את הטענה הנוספת שהעלה יוסף בעיניין בעלות החברה במניות שהיו שייכות לאריה – ניתן יהיה לברר במסגרת התביעה הנגזרת, שככלל, הנה "דרך המלך" לבירור טענות שמעלה בעל מניות בחברה המבקש סעד לטובתה בשל נזק שניגרם לה (ראו: ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1) 673, 691-689 (2004); ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר, פסקה 16 (14.12.2006)).

...

ואולם, בעניין אדלר נקבע כי הנסיבות שבהן יש להפעיל סעד זה הן חריגות, ובמקרים שבהם לא הוכחה עילת קיפוח המיעוט, על סעד זה להינתן "במשורה ובכפוף לכך שבית המשפט השתכנע כי אכן מדובר במעין-שותפות וכי אין מנוס, בנסיבות העניין הקונקרטי המונח לפני בית המשפט, להפריד בין ה'שותפים' הניצים" (שם, בפסקה 75).

בענייננו, בית המשפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי לא התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות מתן סעד של רכישה כפויה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

הרקע לבקשה עניינו של ההליך שבכותרת, בתמצית, בתביעת קפוח שהגישה התובעת, בעלת מניות מיעוט בחברת בר גיל בע"מ (להלן: "בר גיל") כנגד הנתבעים 1 ו-2, מר יעקב (ג'קי) בן זקן ומר אברהם נניקשווילי, בעלי מניות הרוב בחברת בר גיל ובעלי השליטה בה. התביעה הוגשה אמנם גם נגד הנתבע 3, אשר החזיק במועד הגשת התביעה ב-5% ממניות חברת בר גיל ואולם לא התבקש כנגדו כל סעד והוא צורף לתביעה כמי שעשוי להיות מושפע מכל החלטה שתתקבל במסגרתה.

זכות העיון מכוח תקנות העיון - מסגרת נורמאטיבית זכות העיון של מי שאינו בעל דין בתיק מעוגנת בתקנה 4(א) לתקנות הקובעת כי: "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון) ובילבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". תקנה 4(ד) לתקנות קובעת את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשת העיון, כדלקמן: "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם הענות לבקשה". זכותו של אדם לעיין בתיק בית המשפט, גם אם איננו בעל דין, נגזרת מעקרון פומביות הדיון והדרך למימושה של זכות זו נקבעה בתקנות העיון.

...

כאמור, בכל הנוגע להיקפה של זכות העיון אני סבורה כי יש מקום להגביל את זכות העיון, זאת לאחר שראיתי לקבל את טענת הנתבעים 1-2 לפיה חלק לא מבוטל מנספחי כתבי הטענות כוללים מידע פרטי של חברת בר-גיל ושל בעלי מניותיה ובכלל זה מסמכים הכוללים פרטיים מסחריים של בר גיל, אשר אף אם אינם עולים, כאמור, כדי סודות מסחריים, חוסים הם תחת "פרטיותם העסקית" של חברת בר גיל, שהינה חברה פרטית, ושל הנתבעים 1-2.

אשר על כן, באיזון בין זכות העיון של המבקש לבין הזכות לפרטיות, המקיפה גם את 'פרטיותם העסקית' של הנתבעים 1-2 וחברת בר גיל, אני סבורה כי יש להעמיד לעיון המבקש את כתבי הטענות בלבד, ללא נספחיהם.

אציין כי נספחי כתבי הטענות כוללים אמנם אף מסמכים שאינם כוללים מידע פרטי ובכלל זה מסמכים פומביים אך לאחר שהבאתי בחשבון את עניינו של המבקש בעיון מחד ואת היקף המשאבים הנדרשים לטיפול בבקשה מאידך, אני סבורה, כאמור, כי האיזון יימצא במסירת כתבי הטענות לעיון המבקש, ללא נספחיהם.