תביעה נגזרת הזדמנות עסקית דיני חברות

לאור האמור לעיל עותר המבקש לאשר לו הגשת תביעה נגזרת בעילות הבאות: הפרת חובת אמונים לפי סעיף 254 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"): המשיבים 1 ו-4 פעלו בנגוד עניינים בין תפקידם כדירקטורים לבין ענייניהם האישיים (סעיף 254 (א)(1) לחוק החברות), ניצלו היזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמם (סעיף 254(א)(3) לחוק החברות) ולא גילו לחברה מידע הנוגע לעניינה (סעיף 254(א)(4) לחוק החברות).

התביעה הנגזרת הנה תביעה המובאת בפני בית המשפט בידי בעל מניות, בשם החברה, במטרה שפירות התביעה יגיעו אל קופת החברה, ולא אל כיסו של בעל המניות (אירית חביב סגל, דיני חברות כרך א', פרק י"ב (2007) (להלן: "חביב סגל")).

...

אף בנקודה זו מקובלת עלי עמדת המשיבים, כפי שהמשיב 1 העיד בחקירתו הנגדית (פרוטוקול, עמוד 167, שורות 6-1): "ת. זה, זה, שמע, זה שאלה שאין כאן שחור-לבן בעניין. אי אפשר לענות לך נכון או לא. אתה טוען סדרה של מספרים, וזה לא העולם שחיים בו. בעצם אתה תסתכל, נכון, על המאזן הקודם שיש לך, של 2008, שכולל את 2008 ואת 2007, וראית קודם לכן שהיתה ירידה בערך של כל התיק ב-40 אחוז, אתה נמצא בעולם של סיכון בלתי סביר לחלוטין...". יש לציין כי המבקש, על אף שהיה מודע לביצוע העסקאות השניוניות עוד בראשית שנת 2010, לא חקר בנושא ולא הציע למשיבים 1 ו-4 כי חברת הניהול או הוא ייקחו בהן חלק (פרוטוקול, עמוד 71, שורות 16-3): "ש. ...באיזשהו שלב, עד 2011... אתה פנית לליאורה או למשה ואמרת להם: 'תאמרו לי מה קורה בעסקאות השניות. אולי אני ארצה להשתתף'.

במקרה הנדון סבורני כי התנהלות המבקש מעלה תהיות באשר לתום ליבו זאת הן באשר לשיהוי בנקיטה בצעדים משפטיים, הן באשר אופן הצגת הנתונים בפני בית המשפט ומעבר לכך האינטרס האישי של המבקש באישור הבקשה אשר אינו עולה בקנה אחד עם טובת חברת הניהול.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחית.

(3) יימנע מניצול היזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר.

בהחלטה בתנ"ג 10466-09-12 רמי אוסטרובסקי ואח' נ. חברת השקעות דיסקונט בע"מ (ניתנה ביום 16/12/15) (פורסם בנבו), במסגרת החלטה בבקשה לאישור תביעה נגזרת, עסק בית המשפט בין היתר בכלל של "שיקול הדעת העיסקי" שהתפתח בפסיקת בתי המשפט המחוזיים אולם טרם קיבל גושפנקה מפורשת של בית המשפט העליון ואשר תכליתו היא לשריין החלטות עסקיות שקבלו נושאי משרה בנסיבות מיוחדות מפני ביקורת שיפוטית.

מה קובע כלל שיקול – הדעת העסק? במאמריו של שרון חנס "כלל שיקול – הדעת העיסקי" (עיוני משפט לא 313, 321 (2009) (להלן: "מאמרו של חנס")), כותב המחבר בהקשר זה כי: "ניתן לסכם את הכלל כך: בתביעה נגד דרקטור בטענה כי הפר את חובותיו מכוח דיני החברות – אם בהחלטה, אם בפעולה ואם במחדל – תעמוד לדירקטור חזקה כי פעולתו הייתה תקינה כל עוד נהג בתום – לב מבחינה סובייקטיבית, לא היה נגוע בנגוד עניינים בהקשר הרלוואנטי והפעולה ננקטה באופן 'מיודע' (דהיינו, לאחר דיון ועיון בנתונים ובשיקולים הרלוואנטיים). חזקת התקינות קובעת כי הפעולה לא תבחן לגופה על – ידי בית – המשפט, והתביעה תדחה". רמת הבקורת של בית – המשפט על החלטות הדירקטוריון היא אם כן נמוכה – בדרך – כלל בית – המשפט נימנע מלהתערב בהחלטות ההנהלה, והוא מאפשר לה לפעול ולהפעיל את שיקול – הדעת שלה בהתאם למיטב שיקוליה המקצועיים.

...

בהינתן כל האמור, סבור אני כי בנסיבות העניין שלפנינו, ועל פי הראיות שהוכחו בפניי, ראוי להטיל על צדדי ג' לגביהם קיבלתי את הודעת צד ג', רשלנות תורמת, ביחד ולחוד, בשיעור של 20%.

להדגיש כאן, כי החלטתי הקודמת לפיה הטלתי על התובעים אחריות בשיעור של 20% בשל כך שהתובעים לא פעלו ולא נקטו בצעדים הראויים לשם הקטנת חובו של מקלדה במסגרת הליכי הגבייה, אין בה כדי לפגוע או לגרוע מאשמם התורם של צדדי ג' בשיעור של 20% באשר ליצירת חובות של מקלדה והגדלתו.

נוכח המסקנה לה הגעתי ומאחר והתביעה הוגשה על סכום מופרז של כ-5 מיליון ₪ (בסיכומים הופחת לסכום של כארבעה מיליון ₪) והסכום שחוייבו בו הנתבעים עומד בסופו של יום על כ- 10% מסכום התביעה, ולאור הליך ההוכחות הארוך והמייגע, הגעתי לכלל מסקנה כי אין צו להוצאות הן בתביעה העיקרית והן בהודעת צד ג', וכל צד יישא בהוצאותיו.

כתב הפרוט מכיל כתשעים עילות תביעה מתחום דיני החברות, דיני ניירות ערך, דיני החוזים ודיני הנזיקין שביסוד כולן טענה מרכזית אחת לפיה הנתבעים חברו יחד במהלך משולב שבמסגרתו הפכו את אלסינט מחברה פעילה בתחום ההדמיה הרפואית לקופת מזומנים, אשר אותה חילקו ביניהם תוך קפוח בעלי המניות מקרב הציבור.

על רקע האמור, יש לראות בעסקת גיל ובעסקאות המלונות והמרינה עיסקאות לגיטימיות שבמסגרתן ניצלה אלסינט הזדמנויות עסקיות שנקרו בדרכה ליצירת אפיקי השקעה חדשים.

זאת, בהתאם לפסיקה שקבעה באופן עיקבי כי נזק שניגרם לבעלי המניות בירידת שווי מניותיהם כתוצאה מעסקה שבה מכרה החברה נכס במחיר הפסד – ובעניינינו, רכשה נכס במחיר שנטען להיות מופקע – אינו מקים, על דרך הכלל, עילה לתביעה אישית של בעלי המניות (ראו: פרשת מגן וקשת; פרשת דרין; ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר (לא פורסם, 14.12.2006) (להלן: פרשת גרינפלד)).

במילים אחרות, עלינו לשאול אם מדובר בנזק המקים עילה לתביעה אישית (וייצוגית) של בעלי המניות, או שמא, אף בהנחה שהעסקאות לא שירתו את האינטרסים של אלסינט, הנזק כתוצאה מהן הוא של אלסינט לבדה, ומשכך יתכן כי קמה עילה לתביעה נגזרת, אך אין מקום לאשר תובענה ייצוגית של בעלי המניות? למי שייכת עילת התביעה – לחברה או לבעלי מניות המיעוט? השאלה של סיווג עילות התביעה, לתביעה אישית-ייצוגית ונגזרת, אינה שאלה פשוטה (ראו: ע"א 3605/09 צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון (טרם פורסם, 4.4.2011) (להלן: עניין צאייג)).

...

על כן, אנו סבורים כי המערערים הנם תובעים ייצוגים מתאימים לניהול התביעה.

אשר לניהול ההליך, במהלך הדיון שנערך לפנינו הערנו לבאת כוח המערערים על טעויות שהתבצעו, להתרשמותנו, בניהול ההליך עד כה. ניכר כי טעויות אלו הקשו על בית המשפט קמא לנהל את הדיון בדרך פשוטה ומהירה ואף הובילו אותו, כזכור, למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

סוף דבר נוכח כל שנאמר לעיל, הערעור מתקבל אפוא.

כפי שקבעתי בענין אלטמן הנ"ל "ההצדקה לחריגה מעקרון זה היא בכך שבדרך כלל (אם כי לא בהכרח), הנתבעים בתביעה הנגזרת הם המנהלים עצמם, שלא יגישו כמובן תביעה נגד עצמם". לכן, המחוקק קבע כי ככלל על המבקש להגיש תביעה בשם החברה, להקדים ולפנות לדירקטוריון החברה – הוא האורגן המוסמך להחליט אם להגיש תביעה בשם החברה, ולתת לו היזדמנות להחליט אם להגיש את התביעה אם לאו.

אכן, לו היו המבקשים פונים לחברה בדרישה נוספת לתבוע את כל המשיבים בכל העילות שצוינו בבקשת האישור, היתה החברה יכולה – לאור ניגוד העניינים האמור – להקים ועדה בלתי-תלויה שהיא שהיתה אמורה לבחון את האפשרות של הגשת התביעה נגד המשיבים, כולם או חלקם (ר' חאלד כבוב, ענבל בלאו ואוהד פיליפ "ועדת תביעות בלתי תלויה בדיני התאגידים הישראלים", ספר יוסף גרוס, מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי, נבו 2015 בעמ' 71).

...

טענות הדח"צים - 147-150 ז.3.2 דיון - 151 מהו סטנדרט ההתנהגות בהתאם לו תיבחן החלטת הדח"צים לגבי עסקת ההקצאה? -152-157 בחינת ההחלטה של הדח"צים - 158-168 טענות נוספות ביחס לאישור הדח"צים את עסקת ההקצאה - 169-176 ז.3 הוצאת כספים מורג' לאחר אישור הדירקטוריון את עסקת ההקצאה ז.1.3 טענות הצדדים - 177-181 ז.2.3 דיון - 182-184 ז.4 ההלוואה לורג' ז.1.4 טענות הצדדים - 185-186 ז.2.4 דיון - 187 ז.5 הטענות כלפי מזר - 188-189 התביעה נגד הדירקטורים החדשים - 190 ח.1 פטור לדירקטורים החדשים - 191-193 ח.2 טענות הדירקטורים החדשים לגופו של ענין - 194 ח.1.2 עסקת - TWG 195-197 ח.2.2 עסקת PORR הראשונה - 198-199 טענות המבקשים - 200 טענות הדירקטורים החדשים - 201 דיון העסקה למכירת מחצית מאחזקות החברה לפור - 202-203 העברת הסכום של 650,000 אירו לסיטניקה - 204-207 ח.3 עסקת ATW - מכירת החזקות החברה בורג' ח.1.3 טענות המבקשים - 208-211 ח.2.3 טענות הדירקטורים החדשים - 212 -213 ח.3.3 דיון - 214-215 ח.4 עסקת מכירת סיטניקה ח.1.4 טענות הצדדים - 216-220 ח.2.4 דיון - 221-224 ח.5 עוללות – הדירקטורים החדשים - 225-230 ט' התביעה נגד רואה-החשבון המבקר – המשיבה 21 ט.1 טענות המבקשים - 231-234 ט.2 טענות משרד פאהן-קנה - 235-240 ט.3 דיון - 241-244 ההלוואה לורג'- 245 תשלום של 650,000 אירו לסיטניקה –246-248 התפטרות משרד פאהן-קנה - 249-250 טענות נוספות - 251-252 התביעה נגד המשיבות 23-24 י.1 טענות המבקשים - 253-254 י.2 טענות מבקר-הפנים - 255 י.3 דיון - 256-260 טענת הרשלנות – 261-264 הטענה לפיה זיו-האפט פעלה בניגוד עניינים - 265 הדיווח של זיו-האפט על התפטרותה - 266 העברת דיווחי מבקר הפנים לסמנכ"ל הכספים - 267-268 סוף דבר – 269 הוצאות - 270-272 מבוא המבקשים הגישו בקשה להגיש תביעה נגזרת בשמה של חברת עטיה גרופ בע"מ (שנקראה קודם לכן חברת קידרון אחזקות תעשייתיות בע"מ, ותכונה להלן: "החברה") כנגד המשיבים – בעלי שליטה, דירקטורים ויועצים של החברה במהלך התקופות הרלוונטיות לתביעה, שהיו שותפים למספר עסקאות שלטענת המבקשים גרמו לחברה לנזק.

סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי המבקשים לא עמדו בנטל שהוטל עליהם ביחס לזיו-האפט, ולכן אין לקבל את בקשת האישור לגבי המשיבים 23-24.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת האישור בנושאים הבאים וכנגד המשיבים הבאים – משיבים 7-8 – בקשר להלוואה לורג' שהועברה דרך אמבלקו לאפסווינג, כאשר הנזק הנטען הוא בשיעור של 1.7 מיליון דולר; משיבה 10 – סכום של 700,000 דולר שהועבר אליה במסגרת ההלוואה לורג'; משיבה 15 – הסכומים ששילמה החברה לחברת TWG (סכומים של 57,500$ לחודש); י"ב הוצאות שאלת חיוב מבקשים בתביעה נגזרת בשם חברה בקשר עם הפרות שונות שבוצעו ושגרמו נזק לחברה בהוצאות, אינה נקייה מספקות.

יחד עם זאת, כאשר ישנו "גזר" בדמות הוצאות גבוהות שנפסקות לזכות מי שבקשתו מתקבלת, צריך בדרך כלל להיות גם "מקל" – בדמות הוצאות לחובת מי שבקשה שהגיש נדחית.

כך, על נושא משרה בחברה חלה חובת אמון, הכוללת איסור על ניגוד עניינים, איסור על תחרות עם עסקי חברה ואיסור על ניצול היזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה אישית (ס' 254(א)(1)-(3) לחוק החברות, התשנ"ט-1999; אירית חביב סגל דיני חברות כרך א' 499 (2007); תנ"ג (כלכלית) 20136-09-12 ביטון נ' פאנגאיה נדל"ן בע"מ פס' 33-18 (21.10.2013) (כב' השופטת קרת-מאיר).

בהזדמנות אחרת הודה אפרתי כי מדובר במרבית לקוחות החברה (ס' 38 לסיכומי אפרתי בתגובה לבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת).

...

. אולם, כל עוד החברה מוסיפה להתקיים, אני סבורה כי יש לאכוף את התחייבותו של אפרתי בהסכם היזמות שלא לעסוק ב"עסק דומה" לזה של החברה, ובכלל זה שלא להתקשר עם לקוחותיה של החברה, כאמור בהסכם היזמות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

אני מורה בזאת לאפרתי להימנע מלעסוק בעסק דומה לעסק של החברה כאמור בס' 18 להסכם היזמות, אלא אם כן יקבל את אישורו של כסיף מראש ובכתב.