תביעה נגד תושב חוץ פורום לא נאות

בפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: המבקשת או הנתבעת 1) לסילוק התביעה כנגדה על הסף עקב חוסר סמכות שיפוט בישראל והיות בית דין זה 'פורום לא נאות' לידון בתביעה.

התובע 2, מר אלי בירקנולד (להלן: התובע 2) הנו כיום אזרח ותושב ישראל, אשר בזמנים הרלוונטים לתובענה היה תושב זר, שמקום מגוריו בלואנדה, אנגולה הועסק בהתאם לחוזה עבודה שנחתם עם הנתבעת 2 ותפקידו בהתאם להסכם ההעסקה היה מכונאי לתחזוקת מטוסים.

(ב) לעניין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאיזור שיפוטו של בית דין לעבודה - בית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאיזור שיפוטו של בית דין לעבודה - בית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או - אם המעביד הוא תאגיד - בית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.

...

שיקולים ציבוריים חסימת שערי בית הדין לעבודה בישראל בפני התובעים "ושליחתם" לנהל את ההליך המשפטי בבית המשפט באנגולה, הינה, לטעמנו, תוצאה אינה צודקת אשר מהווה פגיעה קשה בתובעים.

אשר על כן, מכלל הנימוקים שפורטו לעיל - ומקל וחומר הצטברותם - אנו סבורים שבית דין זה הוא הפורום הנאות לדון בתביעת התובעים מן הטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה כנגדה על הסף נדחית.

הפרסומים שבוצעו ביחס לקבורת האם ולמקום קבורתה, נעשו לפי הטענה על רקע זה, אשר לא פורט בידי התובע בכתב התביעה, ומתוך כעס אותו חש. עוד טוען הנתבע כי הפירסום הוסר פחות מחצי שעה לאחר העלאתו אך צולם ופורסם שוב על ידי אדם שלישי, ובנוסף העלה טענות בדבר חוסר סמכות עניינית ומקומית, ופורום לא נאות.

בהתאם לפסיקה, תכלית סמכות זו היא "יצירת איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לבין הגנה על זכות הנתבע לקניין, כמו גם על זכותו שלא תוגשנה נגדו תביעות סרק, ועל האנטרס הצבורי בחיסכון במשאבים ובזבוז זמן שפוטי יקר". כן נקבע בפסיקה כי בררת המחדל היא שתובע שהוא אדם (להבדיל מחברה) לא יחויב בהפקדת ערובה וכי בית המשפט יפעיל את סמכותו האמורה אך במקרים חריגים (רע"א 3746/20 קריל נ' ריטיקר, פסקה 14 (12.11.2020) (להלן: עניין קריל)).

זאת נוכח החשש כי הנתבע לא יוכל להפרע מהתובע את הוצאותיו במידת הצורך, לרבות בעזרת מנגנוני האכיפה והגבייה, חשש המתעורר באופן מובהק מקום שבו התובע הוא תושב חוץ אשר אין בידיו נכסים בישראל שעליהם יוכל הנתבע להסתמך לצורך החזר ההוצאות (ראו עניין קריל, פסקה 14).

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ובטענות הצדדים, סבורה אני כי הכף נוטה לקבלת הבקשה.

בנסיבות אלו כולן, ובנותני משקל משמעותי כאמור לכך שהתובע אינו מתגורר בישראל, לא הצביע על נכסים בישראל, וכן לא כלל בתגובתו כל פירוט לעניין מצבו הכספי, וגם בנותני דעתי לכך שחיוב תובע שהוא אדם בהפקדת ערובה אינו נעשה כדבר שבשגרה, סבורה אני כי בנסיבות העניין הקונקרטי נוטה הכף למסקנה כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים בהם קמה הצדקה לחיובו של התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

לצד האמור, איני מוצאת להיעתר לבקשה במלואה, ולאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין זה, תוך איזון בין אינטרס הנתבע להיפרע ככל שיפסקו הוצאות לטובתו, לבין אינטרס התובע וזכות הגישה לערכאות, סבורה אני כי יש להעמיד את סכום הערובה על סכום מתון ומידתי יותר מזה שהתבקש, ואני מורה אפוא כי התובע יפקיד ערובה בסך של 45,000 ש"ח. סכום זה יופקד עד ליום 30.1.2022.

הנתבעים, אשר טענו להעדר סמכותו של בית משפט זה לידון בתביעה כולה, היתנגדו לבקשה, וחזרו על עמדתם להעדר סמכות ולפורום לא נאות.

טענתם העיקרית של הנתבעים היא שאין לבית המשפט סמכות לידון בתביעה נגד תושבי איו"ש שעניינה במקרקעין המצויים באיו"ש, אף אם המקרקעין נמצאים בשטח המצוי בשליטה ישראלית (שטח C).

"(3) נושא התובענה הוא חוזה שבו תניית שיפוט מפורשת הקובעת כי מקום השיפוט יהיה מחוץ לישראל; (4) קיים הליך תלוי ועומד באותו ענין בין הצדדים;"

...

דיון והכרעה טענות מקדמיות אין מחלוקת שצו המניעה הזמני ניתן בהעדר התייצבות של מרבית הנתבעים, אשר גם לא היו מיוצגים באותה עת, ועל כן, ועל מנת ליתן להם יומם בפני בית המשפט, ומבלי להיכנס לשאלת קיומה או העדרה של המצאה כדין, אני סבורה שיש מקום לקיים דיון מחודש בבקשה לסעד הזמני, לאחר שניתנה לנתבעים אפשרות לשטוח מלוא טענותיהם.

לסיכום בית משפט זה הוא המוסמך לדון בתביעה של אזרח ישראלי לפירוק שיתוף במקרקעין הנתונים תחת שליטה ישראלית באזור איו"ש, אף אם חלק מהנתבעים הם תושבי איו"ש, ואף אם חלקם הגישו לאחר הגשת התביעה, תביעה מקבילה לפירוק השיתוף בבית המשפט בג'נין.

התביעה הוגשה נגד המבקשים שהם יורשיה של המנוחה לפי צו ירושה שניתן בבית המשפט לעינייני מישפחה בטבריה בשנת 2019, ואזרחי ותושבי ארה"ב. לפי הנטען בכתב התביעה, ההסכם נכרת בהתייחס לנכסי מקרקעין שהמשיב עצמו איתר ככאלה בהן המנוחה זכאית לזכויות כיורשת, עליהם לא ידעה כלל המנוחה.

המבקשים טוענים בנוסף כי בהמ"ש חסר סמכות לידון בתביעה "נוכח היותו פורום בלתי נאות". ההסכם נחתם בחו"ל בין תושבי חוץ.

...

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק על הסף.

תכליות אלה כוללות בראש ובראשונה הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, שהוא הצד הפאסיבי שההליך נכפה עליו, ככל שבסופו של דבר תדחה התביעה נגדו ויפסקו לזכותו הוצאות.

אשר לסכום הערובה, בנותני את דעת לבכורת זכות הגישה לערכאות, השוקלת לקביעת סכום מתון, אל מול מאפיני התביעה – שמחד איננה נחזית להיות בעלת מורכבות חריגה, אולם נוכח מקום מושבם של המבקשים עשויה להיות כרוכה בעלויות עודפות, לצד העובדה כי המבקשים מיוצגים בהליך במאוחד, אני קובעת כי הערובה תעמוד על סך 60,000 ₪.

זאת, אף מבלי שנכריע בשאלה האם עלה בידי התובעים לצלות את המשוכות הנוספות לצורך רכישת סמכות בינלאומית, ובכלל זה קיומה של 'תביעה הראויה לדיון' המעוררת 'שאלה רצינית' שיש לידון בה. באחת הפרשות (ע"ע 22244-05-19 שהוואן נ' Agencia Espanola de cooperaction (26.12.19, כב' השופט אילן סופר)), הוסברה כך מהותה של טענת פורום לא נאות, והדרך להוכיחה: "ה'פורום הנאות' הוא מושג מתחום המשפט הבנלאומי הפרטי, ובמסגרתו הצדדים יכולים לטעון לקיומו של פורום המתאים יותר לבירור תביעתם. על פי רוב במקרים שבהם מקום מושבו של הנתבע בחו"ל, על התובע לבקש מבית הדין להמציא את כתב התביעה לנתבע מחוץ לתחום. בשלב זה על התובע להוכיח לבית המשפט בבקשתו כי הפורום המקומי הוא הפורום הנאות. לאחר מכן, משהתקבלה בקשתו וכתב התביעה הומצא מחוץ לתחום, הצד המתגונן מפני תביעה יכול להעלות טענה כי הפורום בו הוגשה התביעה אינו הפורום המתאים ביותר לבירור אותה התביעה, וכי קיים פורום זר שאינו המקומי שבו ראוי כי התביעה תתברר. " במקרה שלפנינו, אין מחלוקת כי מעסיקתם של התובעים היתה החברה הישראלית, שכנגדה כבר ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

האם הפורום הנאות לידון בתביעה כנגדה הוא פורום ישראלי? לאחר בחינת מסכת הראיות ועדויות הצדדים, ושקילת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי צודקת הנתבעת בטענתה כי הפורום הנאות הוא האמריקאי, וננמק: ראשית הנתבעת היא תושבת זרה, המתגוררת בקליפורניה שבארצות-הברית, ואין לה כל זיקה לישראל; שנית הנתבעת אינה צד להסכמי ההעסקה של התובעים, הכוללים תניית שיפוט בישראל ועל פי הדין הישראלי.

...

נציין שחיפשנו ולא מצאנו בסיכומי התובעים כל התייחסות לגופה של טענה מהותית זו של הנתבעת , מלבד אמירה כללית בדבר כך שאין זה השלב לדון בהן שכן לשיטתם "בירורן של טענות מסוג זה... מתאים לשלב בירור התביעה, ולא לשלב זה". הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום לרכישת סמכות שיפוט על בסיס טענת התובעים לגרם הפרת חוזה, בין היתר מאחר שתכלית החריג המקנה לבית דין זה סמכות לדון בעוולות נזיקיות נגעה בעיקרה למקרים של שביתות והשבתות, ונובעת בעיקרה מהזיקה ההדוקה בין העילות לסכסוכים הנוגעים לשביתה (רע"א 2407/14 רוחם נ' פרס (14.10.15)), ולא ניתן להרחיב את השימוש בה למקרים שבהם נטענת טענה נזיקית במהותה נגד נושא משרה רק מכיוון שנטען כי החברה שבה כביכול כיהן לא קיימה הסכם עם התובע.

על פני הדברים, טענתה זו של הנתבעת – שאף ביחס אליה לא מצאנו כל מענה מצד התובעים – נדמית לנו אף היא כנכונה על פי ההלכה הפסוקה, הקובעת כי ככלל טענות נזיקיות כנגד נושאי משרה בחברה המעסיקה אינן בגדר סמכותו של בית דין זה, ובמקרה של תביעה שכזו אין מנוס מפיצול הדיון (ע"א 2618-03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (29.11.04), וראו במיוחד סעיף 24 לחוות-דעתה של כב' השופטת מרים נאור, המתייחסת באופן ספציפי להעלאת טענה של גרם הפרת חוזה כנגד נושאי המשרה).

סוף דבר משהגענו לכלל מסקנה כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתובענה, הרי שדין כנגד הנתבעת להימחק.