תביעה נגד שכנים אודות הצבת מצלמה בחדר המדרגות

עוד טוען התובע כי הנתבעים הציבו מצלמות אבטחה מסביב לחצר המשותפת והם נוקטים באלימות כלפי כל מי שמנסה לגשת אליה, ולמרות שבלוני הגז שלו נמצאים בשטח החצר המשותפת, הנתבעים דורשים לתאם עימם גישה אל הבלונים לצורך החלפתם.

על פי סעיף 52 לחוק המקרקעין, שהנו סעיף ההגדרות בפרק האמור: " 'בעל דירה' - לגבי דירה שהוחכרה לדורות - החוכר לדורות או חוכר המשנה לדורות, לפי הענין, זולת אם נקבע בחוזה החכירה שלענין פרק זה לא יראו אותם כבעלי דירה" סעיף 55(ג) לחוק המקרקעין, שעניינו בחלקי הרכוש המשותף הצמודים לדירות, קובע כי: "בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון, כמשמעותו בסימן ג' לפרק זה (להלן - התקנון), שחלק מסויים של הרכוש המשותף יהיה צמוד לדירה פלונית, ובילבד שלא יקבעו זאת ביחס לחדרי מדרגות, מעליות, מקלטים ומיתקנים המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות; הוצמד חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, לא יחולו עליו הוראות פרק זה בנוגע לרכוש המשותף, ודינו לכל דבר כדין הדירה שאליה הוצמד" בסעיף 62(א) לחוק המקרקעין נקבע בנוגע לתקנון המוסכם, כי: "בעלי הדירות רשאים לערוך תקנון ולשנות את הוראותיו ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, אולם אין לקבוע או לשנות בתקנון זכויות של בעלי דירות או להטיל עליהם חובות או תשלומים מסוג או בשיעור שלא פורשו בחוק זה אלא בהסכמתם, ואין לקבוע הצמדה של חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית אלא בהסכמת כל בעלי הדירות" [ההדגשות הוספו – מ.ג'.מ] ואילו בסעיף 71(א) לחוק המקרקעין נקבע בנוגע להחלטות בעלי הדירות כי: "החלטה של בעלי הדירות שנתקבלה בהתאם לתקנון ונרשמה בספר ההחלטות תחייב כל בעל דירה, בין שהיה בעל דירה בשעת קבלת ההחלטה ובין שהיה לבעל דירה אחרי קבלתה; ספר ההחלטות יהיה פתוח לעיון בכל עת סבירה לכל בעל דירה" לפיכך, על מנת שניתן יהיה להחליט בבית משותף על הצמדה של חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, נידרשת הסכמה של כל בעלי הדירות.

התובע נישאל גם לגבי אפשרות הגישה שלו אל אותן חצרות מגודרות נוספות ומדוע לא תבע את בעלי הדירות שגדרו אותם וענה כי אין לו עניין בחצרות של השכנים האחרים[עמ' 13 לפרוטוקול מיום 18.7.2019 ש' 17-24]: "ש. האם לשאר החצרות שהגדרנו אותם עכשיו שכולן שייכות לחצר המשותף אתה כן יכול להכנס?

ת. לא ש. מדוע לא תבעת גם את שאר הדיירים שגידרו את החצר ליד החצר של מר מימון? ת. זה רק מוכיח שהתביעה שלי נגד דני היא לא סתמית, אם הייתי רוצה לתבוע סתם הייתי תובע גם את דני דסטה, על פניו זה היה נראה כאילו תובע רק לשם התביעה ורק לשם צרות עין.

...

לאור כל האמור, יש לדחות את טענתו של התובע לפיה ההחלטה על הצמדה של חלקים מהרכוש המשותף לדירתם של הנתבעים חסרת תוקף משום שלא כל בעלי הדירות חתמו עליה, וזאת מכמה טעמים.

הייתי מגיעה לאותה מסקנה כי יש לדחות את התביעה גם לו הייתי קובעת כי אין הסכמה של כל הדיירים וכי נעדרת חתימתה של המדינה.

בהקשר זה אפנה גם לחקירה הנגדית של התובע שלא ידע לציין מה השטח המשותף של החצר מושא התביעה (עמוד 11-12 לפרוטוקול מיום 18.7.2019) מאחר והתובע זנח את טענתו בנוגע להיעדר היתר בניה להרחבת דירתם של הנתבעים, איני נדרשת לה. סוף דבר על יסוד כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

לטענת הנתבעים, התובעים עושים שימוש בהליכי משפט, על מנת להשתיק את הבקורת העיזה בעיניינם, בגין כך, שהציבו 6 אנטנות סלולריות במרפסת דירתם, תוך חוסר אכפתיות מופגנת, אדישות בוטה ומזלזלת כלפי השכנים - דיירי הבניין ובני משפחתם – ילדים קטנים, חולים וקשישים.

הנתבע 4 טען בחקירתו, שלא ביצע החדרת צואה לתיבת הדואר, אלא הניח גללי צואה בתוך מעטפה שהוכנסה לתיבת דואר של התובעים, וזאת על רקע מצוקה ומתח שהיה מצוי בו, וכתגובה לגללים שפיזרו בחדר המדריגות , בלובי ובתיבות הדואר של שכנים אחרים , הנתבע 4 מאשר מה שמצולם בענין.

שי שטיינברג – חוקר מטעם הוט, נספח 1 לתצהירו, מכתב מיום 13.8.13, למר איתן קורן, מנב"ט חברת הוט מובייל , בסעיף 1 מציין במפורש "בהמשך לפגישתנו ביום 11.8.13 ולסיורי ההכנה באיזור המגורים ובדירת בית מישפחת גרינשפון ברח' שי עגנון 24 ת"א , להלן הצעת מחיר להתקנת מערכות צלום סמויות, בניסיון לתעד את השכנים הכותבים נגדם כתובות נאצה בגינה השכונתית מול הבית, במעלית, על תיבות הדואר ועל רכבם, תוך שהם גורמים נזק וונדליזם " נספח 2 לתצהיר שי שטיינברג , מכתב מיום 2.12.13 , למר חגי גנש – מנהל הרכשה מרכז חב' הוט מובייל ולתובעים, ומתאר במכתבו את מיקום המצלמות - במרפסת דירת התובעים תוך שהן מכוונות אל רחבת החניה של הבניין ואל הגינה הציבורית, וכן הותקנו מצלמות סמויות בשטחים צבוריים של הבניין אשר גם לתובעים חלק בהם, במעלית, ובגינה הקדמית לעבר תיבות הדואר .

...

מתקבלת חלקית ביחס לפיצוי נדרש בגין פגיעה בפרטיות , ומשכך התובעים/נתבעים שכנגד ישלמו לנתבעים/ תובעים שכנגד , ולמעט תובעים שכנגד 7 ו 9 , סך של 5,000 ₪ לכל אחד , כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלום בפועל .

שאר הדרישות הכספיות שבתביעה שכנגד נדחות.

נוכח התוצאה, וכאשר ברי שלכל צד נגרמו הוצאות לא מעטות, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו על-ידי מי שהיו שכנים באותה קומה בבניין מגורים משותף, בשל טענות למיטרד.

בתוך כך מצביעים הנתבעים על מקרה שבו השליכה התובעת את עצמה מול עיני שוטרים שהוזעקו; על ניסיונה להוציא נגדם צו הטרדה מאיימת – שלא צלח; ועל מרדף אחריהם בחדר המדריגות של הבניין.

הנתבעים טוענים מנגד כי מדובר במצלמת אבטחה שהוצבה לפני האירועים מושא התביעה וללא קשר אליהם.

לטעמי, הנתבעים שהסתפקו בהצבעה על עצם העובדה שמדובר במצלמת אבטחה, ולא יספו, לא הוכיחו כי מעשיהם נעשו בתום לב. זאת, בעיקר בשים לב לאופיו הבלתי מידתי של צלום מעין זה, ולעובדה שניתן להשיג את אותה התכלית באמצעות הצבת המצלמה באופן שלא יתעד דרך קבע את דירת הנתבעים (ועל כך ראו גם בעיניין קרסיוב, בפס' 31; וכן לעניין העדר המידתיות של שימוש מעין זה, תא (ראשל"צ) 54576-07-13 אמוראי נ' זגורי, פס' 21 (7.6.2015)).

...

לעניין זה נמנעו כאמור הנתבעים שכנגד מלהציג כל ראייה, ומכאן שדין הטענה בהקשר זה להידחות.

בשקלול כל האמור, אני קובע כי הנתבעים שכנגד ישלמו לתובעים שכנגד סך של 5000 ₪, סכום המשקף גם את הוצאות המשפט שלהם.

סוף דבר – תביעת התובעים מתקבלת, ומכוחה על הנתבעים לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪.

לפניי שתי תביעות, ותביעה שכנגד, בין היתר לתשלום פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן: "לחוק הגנת הפרטיות"), ובגין ניזקי רכוש וגניבת מצלמות אבטחה אשר הוצבו על ידי הצדדים בבניין משותף.

בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, מר יאדגר טען כי הגב' שמעוני נהגה לפרסם עניינים אודותיו אשר פגעו בשמו הטוב, בכך שהפיצה את תוכנו של הליך משפטי בו נקטה נגד התובע לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מאיימת"), במסגרת ה"ט 864-01-18.

גב' שמעוני הכחישה את הטענה כי הפריעה ליאדגר להשכיר נכסים וטענה כי לא נתקלה ולא דיברה עם אף שוכר פוטנציאלי, ולא עמדה מול אף גורם שבקש לצבוע את חדרי המדריגות, ואף היא חפצה כי כך ייעשה.

בהגנתו לכתב התביעה שכנגד הכחיש מר יאדגר את טענותיה של הגב' שמעוני ובפרט לעניין המצלמות, ציין כי אלה הותקנו שלא כדין, ללא הסכמת הדיירים, ובנגוד להחלטת המפקח על הבתים המשותפים מן העבר ביחס לשכנים אחרים.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות עניין לרבות טיעוני הצדדים דלעיל, ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו לפניי, מצאתי כי יש לקבל את תביעתה של גב' שמעוני באופן חלקי; תביעותיו של מר יאדגר נדחות, וכך גם יתר הסעדים המבוקשים על ידי הגב' שמעוני בהתאם להסכמה הדיונית מיום 25.05.2021.

הגב' שמעוני טענה אמנם כי מר יאדגר צולם גורם נזק למצלמות האבטחה, אך ראיות כאלו לא הונחו לפניי ולא ניתן להסיק מסקנה כזו מהסרטונים אשר הוצגו בהליך לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת ולא הוצגו לפניי.

בנסיבות אלו, לאחר שבחנתי את נסיבותיו של התיק שלפניי, טיב היחסים בין הצדדים, כמו גם הקבלה שצורפה לכתב התביעה שכנגד והצעת המחיר שהוצגה, אני סבורה כי יש לחייב את מר יאדגר בפיצוי כולל בגין הפגיעה במצלמות בסך 3,000 ₪.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את מר מאיר יאדגר ת.ז. 024431058 לשלם לגב' פנינה שמעוני ת.ז 022890370, פיצוי בסך כולל של 3,000 ₪ , כאשר הסכום כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכום הנ"ל ישולם לגב' שמעוני באמצעות בא כוחה תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפני תביעה שעניינה פיצוי כספי וכן דרישה למתן צו עשה אשר יורה לנתבעים לפרק את כל מה שהותקן על ידם ברכוש המשותף, לרבות ארבע מצלמות אבטחה.

באשר לסוגיית המצלמות, טענו הנתבעים כי המצלמות הותקנו בעקבות התנכלויות רבות מצידו של התובע כלפי הנתבעת וכן מחשש לחייה ולגופה, זאת לאחר שהתובע ניסה, ביו היתר, לבצע בה עבירת מין, כאשר בגין עבירה זו הגישה תלונה במישטרה ואף הוציאה נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת (סעיפים 11 ו-12 לתצהיר הנתבעת) עוד טענו הנתבעים, כי המצלמות שהתקינו הן גלויות והן ממוקמות בפרוזדור המשותף, בחדר המדריגות, מעל לדלת הכניסה למשרדה של הנתבעת, וכן בכניסה למבנה (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 11.11.19), וזאת בהסכמתם של יתר המשרדים הנמצאים בקומה הראשונה.

התקנת המצלמות פרק ו' לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), העוסק בבתים המשותפים, נועד להסדיר את הזכויות הקנייניות שיש לכל בעל דירה (בין אם מדובר בדירה לשם מגורים ובין אם מדובר במשרד עסקי) בבית המשותף, הן בדירתו והן ברכוש המשותף, וכן להתוות את יחסי השכנות בין בעלי הדירות.

המצלמות הממוקמות בכניסה למבנה, בחדר המדריגות ובפרוזדור המשותף – כאמור קבעתי כי התכלית העומדת בבסיס הצבת המצלמות היא ראויה ונחוצה להגנתה של הנתבעת.

...

אני סבור כי הנתבעים רשאים לעשות שימוש זה, בהיותו שימוש מקובל וסביר, במיוחד כאשר לא יכולה להיווצר כלל סיטואציה בה התובע יצולם, אלא אם ינסה להיכנס למשרדם של הנתבעים.

אשר על כן אני קובע כי השימוש של הנתבעים ברכוש המשותף על ידי הצבת המצלמות נועד כדי לאפשר לנתבעת להגן על בטחונה, והוא שימוש סביר ומקובל ברכוש המשותף ואין צורך לקבל את הסכמת הדיירים לצורך כך. כמו כן אני דוחה את טענתו של התובע לפיה נפגעה פרטיותו בשל השימוש במצלמות.

בנסיבות אלה, אני מורה על דחיית התביעה.