תביעה נגד שחר נזקי צנרת בגין נזקי צנרת

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רת"ק 42736-03-18 שחר ניזקי צנרת בע"מ נ' קוטלר בפני כבוד השופט אלון אינפלד מבקשת שחר ניזקי צנרת בע"מ משיב דודו קוטלר החלטה

רקע עובדתי לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (כב' הרשמת אירנה רוזן), שניתן ביום 4.3.18, בו נתקבלה תביעת המשיב נגד המבקשת לפצוי בגין ניזקי צנרת שנגרמו בביתו של המשיב.

...

סיכומו של דבר, מדובר בממצאים עובדתיים ובית המשפט לא בנקל יתערב במסקנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא.

לא שוכנעתי כי מהנימוקים שפורטו בבקשה, כי נפל בפסק הדין פגם מהותי או שגיאה בולטת, המצדיקה התערבות במסקנותיו של בית משפט קמא.

סיכומו של דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובה.

חברת השרות בפוליסה לניזקי מים הנה חברת ש.ח.ר ניזקי צנרת בע"מ (להלן: "חברת שחר").

באשר לניזקי פצוצי הצנרת, נקבע כדלקמן: "מדובר בשני אירועים נפרדים של פצוצי צנרת. התובעים היו מכוסים על ידי חברת הביטוח שפיצתה אותם בגין נזק ישיר פחות הישתתפות עצמית. התובעים אינם זכאים לפצוי כפול. ככל שמדובר בליקויים ברי תביעה, חברת הביטוח נכנסת לנעלי התובעים בתביעת שבוב...". על פסק הדין הוגש ערעור על ידי חברת הבנייה, כאשר העירעור בתחילה לא עסק באותם סכומיי הישתתפות עצמית ולאחר מכן תוקן, באופן שכלל גם ערעור על כך שנפסק שחברת הבנייה צריכה לשפות את הדיירים בגין סכומי ההישתתפות העצמית ששלמו לתובעת.

בכתב ההגנה הפניתה חברת הבניה לכך שישנה תביעה תלויה ועומדת שהוגשה נגדה על ידי הדיירים, בגין ליקוי בניה, כאשר נטען שבאותה תביעה פרטו הדיירים "... בין היתר, אודות נזקים שנגרמו בדירתם כתוצאה מפיצוצים בצנרת" (לכתב ההגנה של חברת הבנייה צורף כתב התביעה מתביעת הדיירים וכן תיכתובות בין הצדדים).

...

לסיכום אני דוחה את התביעה.

בעניין זה יצוין כי בשלבים שונים של ההליך הוצעו הצעות פשרה על ידי בית המשפט, אולם, לאחר עיון בסיכומי הצדדים (כמובן יחד עם עיון חוזר בתיק כולו), שוכנעתי שיש מקום לדחות את התביעה.

התובעת תשלם לחברת הבניה סך של 18,000 ₪ וכן תשפה את חברת הבניה בהוצאות צד ג', בסך של 18,000 ₪ נוספות.

לטענת התובעים בתצהירם, לאור ניסיונם המר עם שחר והפרסומים בתקשורת על אלפי תלונות כנגד שחר, הם היתנגדו לכל תיקון נוסף בצנרת או שפוץ שיתבצע על ידי שחר.

לטענת התובעים הסכומים ששילמה להם הנתבעת אינם ראליים ואינם מתייחסים לרכיבי הנזק בגין עוגמת נפש, תרופות וביקורים אצל רופאים לרבות הוצאות נסיעה כתוצאה ממחלות התובעים, תשלומים ששלמו לשחר ולבעלי מיקצוע שונים, שכ"ט עו"ד, הפסד שכירות, החלפת הריצוף, החלפת ארונות והוצאות שפוץ האמבטיה והתקנת צנרת המים החיצונית.

כאמור בפרק א' לתוספת לפוליסה נקבע כי ביטוח המבנה כולל ניזקי מים וכי השרות יתבצע באמצעות "שחר ניזקי צנרת בע"מ". התביעה עותרת, בהתאם לפקודת הנזיקין, לחייב הנתבעת ברשלנות בנוגע לקביעתה לשירות בלעדי של חברת שחר, ובפיצוי התובעים בגין כל הנזקים שגרמו להם העובדים של שחר.

...

סבורני כי התובעים לא פעלו כפי הוראת סעיף 41.1 לפוליסה, כאשר הודיעו על מקרה הביטוח לאחר שהושלמה התקנת הצנרת החיצונית ותוך כדי שיפוץ חדר הרחצה.

בסופו של דבר חברת הביטוח שילמה לך 63,000 ₪.

סוף דבר התביעה נדחית.

רקע לפניי תביעה בסך 190,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד מבטחת דירתה וכנגד חברת שחר ניזקי צנרת בע"מ, בגין ניזקי רטיבות שנגרמו לטענתה לדירתה כתוצאה ממקרה ביטוח מיום 19.6.2016 או כתוצאה מהתנהלותן הרשלנית של הנתבעות בטיפול במקרה הביטוח לאחר התרחשותו.

...

מר דאוד עצמו לא הובא למתן עדות באופן שדי בו כדי להחיל הכלל לפיו אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ר' למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)), ומוביל אל המסקנה שההתנהלות בשטח הייתה כגרסת התובעת.

מן האמור אני קובעת כי הנתבעות, ובפרט חברת שחר ונציגיה, לא התייחסו לתובעת ברגישות המתחייבת והנדרשת כלפי אדם במצבה.

סיכום אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל בהרחבה, אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה על כלל ראשיה זולת ראש הנזק של עוגמת נפש, וקובעת כי הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 8,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת אילה גזית) מיום 31.3.22 בת"א 64506-01-17 (להלן: "תיק קמא") לפיו התקבלה בחלקה תביעת משיבה 1 – התובעת נגד המשיבות 2 ו -3 – הנתבעות.

בימ"ש קמא הפנה לסעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") וכן לסעיף 89 (ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") וקבע כי: "בנסיבות התיק דנן, תקופת היתיישנות נמנית מהיום בו נודע לראשונה לתובעת אודות הנזק על בסיסו מוגשת התביעה דנן - הפגם הנסתר. לתובעת נודע, כי מדובר בליקויי באיטום המרפסת בחודש יולי 2016 עת הזמינה את הגורם המקצועי שיבחן את הליקוי. התביעה דנן הוגשה ביום 29.1.17 ולכן עד למועד הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים, ומכאן שהתביעה לא היתיישנה. זה המקום להבהיר, כי אף אם נקבע כשיטת הנתבעות לפיה המועד בו נודע לראשונה לתובעת אודות הליקוי הוא ביום בו ביקר נציג "חברת שחר ניזקי צנרת" בדירתה ביום 24.12.15 ואשר קבע, כי יש חילוחי מי גשמים מהמרפסת (ראו: נספח ז' לתצהיר התובעת), הרי שגם אז התביעה טרם היתיישנה".

...

בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה לגופה.

בכתב ההגנה טענה המערערת כי דין הודעת צד ג' להידחות מחמת התיישנות או שיהוי.

האם התוצאה אליה הגעתי – התיישנות העילה הנזיקית - מובילה לדחיית הודעת צד ג' והתביעה העיקרית (כפי שמבקשת המערערת בהודעת הערעור) או לדחיית הודעת צד ג' בלבד הואיל וטענת ההתיישנות לא נטענה בכתב ההגנה מטעם הנתבעות (כפי שטוענת התובעת בתשובתה לערעור)? אני סבורה כי פסה"ד במישור היחסים שבין התובעת והנתבעות צריך להשאר בעינו.

בענייננו, אין מחלוקת על כך שטענת ההתיישנות לא הועלתה ע"י הנתבעות בכתב הגנתן שהוגש בתיק קמא ואף לא מצאתי כל טענה קונקרטית של הנתבעות בהקשר לכך בתשובתן לערעור, הרי שאין מנוס מהקביעה לפיה פסק הדין שניתן בתביעה העיקרית ייוותר על כנו והודעת צד ג' נדחית.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל במובן זה שהודעת צד ג' נדחית ופסה"ד יוותר על כנו ביחס לתביעה העיקרית.