תביעה נגד רשות שדות התעופה בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב החמצת טיסה

התובע עותר להשבת הסכומים שנאלץ להוציא מבלי שתיכנן בשל התקלות שארעו, וכן לפצוי בגין עגמת נפש, אבדן יום חופשה ובזבוז זמן.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד הנתבעות להיתקבל בחלקה הקטן.

בנוסף, מהמסמך שצרפה נתבעת 1 (נ1/1) ניתן ללמוד כי הטיסה מישראל לפולין תוכננה על ידי נתבעת 2, שכן הקוד LY – קוד חברת אל על, מופיע בכותרת העמוד ביחס לטיסות, והטיסה נשוא תביעה זו על שני מקטעיה מופיעה תחת כותרת זו. הסבריה של נציגת נתבעת 1 באשר לאופן הזנת הטיסות השונות לאתר אוטומאטית ללא מגע יד אדם בהתאם למוצע על ידי חברות התעופה לא נסתרו, ולפיכך שוכנעתי כי מתכננת מסלול הטיסה היא נתבעת 2, אשר עשתה שימוש באתר נתבעת 1 על מנת להציג מרכולתה לרוכשים פוטנציאלים, ובין היתר הציעה את הטיסה נשוא תביעה זו. התובע טוען כי מאחר והטיסה תוכננה מראש עם זמן קישור קצר מאד, ומאחר ולא ידע במה כרוך הקישור בשדה התעופה, הרי שלמתכננת הטיסה אחריות כלפיו עת לא הגיע לטיסת ההמשך.

שנית, במסגרת כתב ההגנה של נתבעת 2 נטען על ידה כי "זמן הקישור המינימלי שקבעה רשות שדות התעופה המקומית לא מתחשב בזמני המתנה לבידוק ביטחוני וקליטה לטיסה ולכן מן הראוי שילקח בחשבון זמן נוסף על מנת שלא להחמיץ הטיסה". מאחר והטיסה על שני מקטעיה תוכננה על ידי נתבעת 2, הרי שגם על פי דבריה שלה קמה לה אחריות מסוימת לנזק שארע לתובע בשל פרק הזמן הקצר בין שתי הטיסות.

מאחר ונתבעת 2 גרמה לנזק גם בטיסה הלוך וגם בטיסה חזור אני מחייבת אותה בתשלום סך של 1,597 ₪, ואילו את נתבעת 1 שאחראית בחלק קטן יותר, בסך של 798 ₪.

...

בנוסף, מהמסמך שצירפה נתבעת 1 (נ1/1) ניתן ללמוד כי הטיסה מישראל לפולין תוכננה על ידי נתבעת 2, שכן הקוד LY – קוד חברת אל על, מופיע בכותרת העמוד ביחס לטיסות, והטיסה נשוא תביעה זו על שני מקטעיה מופיעה תחת כותרת זו. הסבריה של נציגת נתבעת 1 באשר לאופן הזנת הטיסות השונות לאתר אוטומטית ללא מגע יד אדם בהתאם למוצע על ידי חברות התעופה לא נסתרו, ולפיכך שוכנעתי כי מתכננת מסלול הטיסה היא נתבעת 2, אשר עשתה שימוש באתר נתבעת 1 על מנת להציג מרכולתה לרוכשים פוטנציאלים, ובין היתר הציעה את הטיסה נשוא תביעה זו. התובע טוען כי מאחר והטיסה תוכננה מראש עם זמן קישור קצר מאד, ומאחר ולא ידע במה כרוך הקישור בשדה התעופה, הרי שלמתכננת הטיסה אחריות כלפיו עת לא הגיע לטיסת ההמשך.

מטעמים אלה אני סבורה כי להתנהלות התובע ולבחירות שעשה תרומה משמעותית ניכרת לאשר אירע.

סוף דבר, אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעות באופן חלקי.

על סמך כל האמור עתרו התובעים לפצוי בסך של 18,250, עבור כל תובע בנפרד, וזאת לפי הפרוט הבא: פיצוי כספי בסך של 3,060 ₪ מכוח סעיף 3(א)(4) והתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) תשע"ב- 2012 (להלן החוק); פיצויים לדוגמה בסך 10,190 ₪ מכוח סעיף 11 לחוק; ופצוי נוסף בסך של 5,000 ₪ בגין הטירחה ועוגמת הנפש שנגרמו לתובעים בליל הנחיתה בטורונטו.

כמו כן נטען כי אין להדרש להסכמי הספק לקוח, או להסכמי שיפוי מול חברה אחרת שעה שהדין הישראלי מכריע בצורה ברורה לעניין זה. נציגת הנתבעת הסבירה כי זמן ההמראה נקבע בידי מגדל הפיקוח ורשות שדות התעופה ובמקרה דנן לא היה לנתבעת שיקול דעת לעניין עתוי ההמראה.

באשר לטענות התובעים לעניין השהיית הטיפול הרפואי בבתם הקטינה; טענות אלה נטענו בלשון רפה, ללא כל ראיה בצידן, אם לעצם היתממשות נזק כלשהוא, אם לעצם הקשר הסיבתי בין העיכוב בשדה התעופה לאותו נזק שממילא לא הוכח, ואם ליכולת למזער נזקים על ידי איחסון האמפולה באמצעים פרוביזוריים בשדה התעופה או רכישת תרופה בחו"ל. אוסיף לעניין זה כי תיכתובת מרופאה מטפלת שצורפה לכתב התביעה לא מעלה ולו רמז דק שבדקים לנזק כלשהוא שעשוי להגרם לתובעת.

עם זאת, בנסיבות העניין סבורני כי נכון להעמיד לתובעים פיצוי גלובלי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בעקבות שינוי לוחות הזמנים, הצורך לבצע תיאומים מול ספקים בחו"ל (מלון וחברת השכרת רכב) ועצם החמצת יומה הראשון של החופשה.

...

לעניין זה מקובלת עליי גרסת הנתבעת כי מועד הטיסה החלופי שהעמידה לתובעים היה המוקדם ביותר בהתחשב בסד הזמנים ובמציאות הדברים שבהם היו הצדדים נתונים.

עם זאת, בנסיבות העניין סבורני כי נכון להעמיד לתובעים פיצוי גלובאלי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בעקבות שינוי לוחות הזמנים, הצורך לבצע תיאומים מול ספקים בחו"ל (מלון וחברת השכרת רכב) ועצם החמצת יומה הראשון של החופשה.

המזכירות תודיע החלטתי לצדדים.

לפני תביעה להשבה ופצוי בגין החמצת טיסת המשך.

עם זאת, אישר כי במהלך הזמן שחלף מאז טיסתו האחרונה עד לנוכחית – נושא תביעתו, ניבנה בנמל התעופה במוסקבה טרמינל נוסף "...וכתבו לו שהוא צריך לברר מה קורה בשדה התעופה". את מה שאירע בנמל התעופה, תיאר התובע כך: "...אנחנו קבלנו מקומות 36-37 וזה לקח זמן לצאת מהמטוס... עברנו כמו שצריך קונטרול של דוכנים, הגענו בסוף לטרמינל כמו שצריך, עברנו ביטחון ושם יש טבלה קטנה 15 דקות עד השער הראשון צריך לרוץ. עם שלושה ילדים קטנים, ואנחנו גם קצת לא צעירים, הגענו לשער. זה היה משהו כמו עשר דקות לפני שמונה, שב- 08:15 טיסה. אמרו שהשער סגור, המטוס עומד מולנו. ברמקול לא היתה אף הודעה...". לשאלתי האם העיכוב בהגעתם אל שער העלייה למטוס נבע מחוסר תשומת הלב שלהם לצורך במעבר מטרמינל D ל- B לאחר שנחתו במוסקבה, השיב התובע: "...אנחנו ידענו שאנחנו צריכים לעבור לטרמינל אחר, אבל לא ידענו בדיוק איפה. זה אולי לקח דקה שתיים, לא יותר מלקרוא שלטים. לא חיפשנו את טיסת הקונקשן בטרמינל D...". לתמיכת גירסתו הציג בפני התובע צלום שלו ושל בני משפחתו, שצולם ליד שער העלייה למטוס בשעה 08:01, טען כי מדובר בצלום שבוצע כעשר דקות לאחר השלב שנאמר להם שהם לא יכולים להיכנס ואשר במהלכן הוא חזר וביקש מנציגי הנתבעת כי יאפשרו להם לעלות על המטוס, אך לשוא: "...מול העיניים שלנו מורידים את המזוודות מהמטוס שאותן כן העלו קודם לכן. אני לא יודע מה היתה הסיבה שלא נתנו לנו להיכנס. אני טוען שהיה זמן להיכנס ולמרות זאת לא נתנו לנו... אמרו לנו שאנחנו נקבל כרטיסים לטיסה הבאה. טסנו אחרי שעתיים... את המזוודות קבלנו מאוחר יותר בקאזאן והיינו בלי בגדים חמים שהיו לנו במזוודות. הגענו לקאזאן מאוחר בערב וקבלנו את המזוודות בערב למחרת...". משכך, ומאחר שבעקבות מה שאירע היה עליו לרכוש 7 כרטיסים חדשים לטיסת ההמשך וגם לטיסת החזור ומחירם של אלה – כך לטענתו, היה כפול משל הכרטיסים המקוריים, בקש התובע כי אחייב את הנתבעת להשיב לו את ההפרש בעלויות בסך של 2,976 ₪ ולפצות אותו ואת בני משפחתו בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, בסכום שך 2,500 ₪ לכל אחד ובסה"כ – 17,500 ₪.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

מפני כל אלה, ומאחר שטענת התובע לפיה מזוודות בני המשפחה כולן, הגיעו אל שדה התעופה רק ביום שלמחרת, לא נסתרה גם כן, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת להשיב לתובע את הפרש התשלום בעד כרטיסי הטיסה בסך של 2,600 ₪ ולפצות אותו ואת בני משפחתו בסכום כולל של 3,000 ₪ בגין הטרחה ואי הנוחות שנגרמו הסכום הכולל של 5,600 ₪ בתוספת הוצאות המשפט בסך 400 ₪ ובסה"כ 6,000 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

הם עותרים לחייב את הנתבעים בנזק שניגרם להם שעיקרו עוגמת נפש בשל עיכובם לתחקיר ביטחוני בנמל התעופה בן גוריון בעת שרצו לצאת לחו"ל באופן שהפסידו את הטיסה ואת החופשה שהייתה מתנת ירח דבש מאביהם של התובעים 1 ו-3.

התובעים 3 ו-4 עברו את הבקורת ואילו תובעים 1 ו-2 עוכבו ע"י אנשי הבטחון של רשות שדות התעופה ולאחר מכן הגיע נציג של שירות הבטחון הכללי וערך להם תחקיר.

בשל העיכוב כתוצאה מהתחקור והתנהלות הנתבעים החמיצו התובעים את הטיסה וחזרו מבוישים ומושפלים לביתם מבלי שמימשו את ירח הדבש.

בנסיבות אלה הגיעו התובעים באיחור לא סביר לדלפק ביקורת הגבולות, זמן רב אחרי שכבר היו צריכים להיות בשער העלייה למטוס ועל כן אין להם אלא להלין על עצמם שאיחרו לעלות למטוס שכן אילו היו מתייצבים בשעה היעודה ניתן היה לסיים את התחקיר ולהמשיך בדרכם.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוצגו במסגרת התצהירים ובדיון שבפני ותוך ששמתי לנגד עיני את החקיקה והפסיקה הרלוונטית, דין התביעה להידחות.

לסיכום נקודה זו, אין מחלוקת שעצם הצורך בתחקור הוא סביר, אינו שרירותי, אינו מפלה בנסיבות העניין ואין לבית המשפט כל סיבה להתערב בכך.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אמנם הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז–1976 היא כי פסק הדין ינומק בצורה תמציתית ויכיל אך הטענות והראיות הנדרשות לשם הכרעה אולם, מאחר שמדובר בסוגיה צרכנית משמעותית אשר ייתכן שיהיו לה השלכות לעתיד, מצאתי לנכון להאריך בנימוקי, וזאת מעבר למקובל בהליך "תביעה קטנה". טענות התובעות בכתב התביעה מפרטות התובעות את טענותיהן כדלקמן: התובעות, שהנן קרובות מישפחה, הזמינו באמצעות אתר האנטרנט שמפעילה הנתבעת 1 ("האתר"), שהייה של שני לילות במלון ברומא בין התאריכים 4–6 בינואר 2022 וכן לילה אחד במלון Hilton Rome Airport Hotel ("המלון השני"), הממוקם סמוך לשדה התעופה ברומא.

תובענה זו, אשר במסגרתה תובעת ה"אשה הפשוטה" (כביטוי אקדמי גרידא, ללא כל כוונת זילזול או הקטנה) את הנתבעת, חברת ענק שעסקיה חובקי עולם, בתביעה לשפותה בסכום כסף שאינו גדול בגין עגמת נפש שנגרמה לה כצרכנית, הנה תובענה קלסית למימוש הזכות החוקתית לגישה לערכאות בדמות בית המשפט לתביעות קטנות.

ולא רק פערי הכוחות בין הצדדים יצרו "חסם" דיוני בפני התובעות, אלא גם סוגיות כלכליות וראייתיות נוספות כפי שיבואר בהמשך פסק דין זה. למרבה הצער, בעת ניהול התיק, התרשמתי כי מעבר לחסמים המובנים בהליך דנן אשר נובעים מהסוגיות המהותיות אשר במחלוקת בין הצדדים, לא החמצה הנתבעת כל היזדמנות להערים בפני התובעות "חסמים" דיוניים רבים, אשר לא היה מקום להערימם, בדמות טענות דיוניות אשר נדונו והוכרעו כבר בפסיקה מחייבת מקדמת דנא.

בכל האמור לנטל הבאת הראיות בעיניין הקשר בין בוקינג ישראל לנתבעת, קבע בית המשפט העליון הלכה רק לאחרונה כך, כאשר דחה את בקשת הנתבעת לקיים דיון ב"גילגול שלישי" בדבר הקביעה לפיה משנקבע ממצא עובדתי זו אודות הקשר בין בוקינג ישראל לנתבעת, הנטל להביא ראיות לסתור – מוטל לפתחה של הנתבעת: "בקשת רשות העירעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. טענתה המרכזית של המבקשת במסגרת בקשת רשות העירעור היא כי שגה בית המשפט המחוזי כשהסתמך על הקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין בעיניין בן זאב, ולא בחן אם מוצדק לסטות מהן. ביחס לכך מציינת המבקשת כי מדובר אמנם בפסיקה מנחה, אך אין מדובר בתקדים מחייב. המבקשת מציינת כי מאז ניתן פסק הדין בעיניין בן זאב ננקטו הליכים שונים שבהם הומצאו כתבי התביעה לבוקינג ישראל, והדבר גורם לה לעיוות דין חמור... לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אף מבלי להדרש לתשובת המשיבים. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי". אף שהמבקשת טוענת שהבקשה מעלה שאלות עקרוניות, מצאתי כי היא למעשה "ממחזרת" שאלה שהועלתה על-ידה בעיניין שלוש.

מכך ניתן להסיק על דרך ההקש, כי גם אם היה תוקף להסכמת הצדדים לעניין בררת הדין מתוקף תניית בררת הדין שבתנאי השמוש (ואינני סבורה כי זה המצב) הרי שמיקום המעשה או המחדל כמחיל את הדין הישראלי, הנה דרישה הגוברת על הסכמה זו. טענת פורום לא נאות הנתבעת טוענת כי מדינת ישראל הנו פורום שאינו נאות לדיון בתביעה שלפני, משמדובר בתביעה כנגד חברה הולנדית, אשר מתייחסת להזמנת חדר במלון אטלקי ומשכך, הרי היא נעדרת זיקות מספקות לישראל.

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את מפח הנפש, הטירדה והסבל אשר נגרמו לתובעות, אשר הזמינו את השהייה במלון השני דוקא כדי להמנע מחוסר הנוחות של המתנה ארוכה ומייגעת בשעות הלילה, על ספסלי נמל התעופה, ללא יכולת להתרענן טרם הטיסה.

...

טענתה של הנתבעת בדבר הסרת אחריות גורפת בכל האמור למידע המפורסם בה – אינה מקובלת עלי מכל הטעמים המשפטיים אשר פורטו לעיל בהרחבה ושמכך אני קובעת כי הנתבעת התרשלה בכך שלא מנעה את הצגת המידע הלקוי באתר, ומשכך נושאת באחריות לנזקיהן של התובעות בכל האמור לעגמת הנפש אשר נגרמה להן כתוצאה מביטול הזמנתן על ידי המלון.

סוף דבר מכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, באופן בו הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות פיצוי בגין 2,000 ש"ח בגין עגמת הנפש אשר נגרמה להן.

נוכח האמור לעיל, ובאופן חריג, תשלם הנתבעת לתובעת 1 בלבד הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.