תמצית טענות הצדדים:
הנתבעת מפנה לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") וטוענת, כי תביעות לתשלום תגמולי פנסיה ו/או תשלום או אי תשלום פנסיית נכות מכוח קרן הפנסיה, נתונות לסמכות הייחודית של בתי הדין לעבודה בהתאם להוראות סעיף זה.
לכן לטענת הנתבעת, יש להורות על מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית.
עוד מוסיף וטוען התובע, כי אין לו עילת תביעה כנגד קרן הפנסיה, שכן על פי תקנון הקרן, הכסוי הבטוחי הנו רק לאחר ביצוע הפקדות לקרן.
...
מכאן המסקנה, כי מקור החובה להפרשת כספי פנסיה עבור עובד היא במשפט העבודה וביחסי עובד – מעביד.
נוכח האמור לעיל, ומכיוון שכידוע הלכה היא מלפנינו, כי מחיקת התביעה על הסף תעשה במקרים חריגים בלבד, אני מורה לתובע לתקן את כתב תביעתו, במובן זה שהסעיפים ו/או הטענות שעניינם בעילות תביעה הנובעות ממשפט העבודה, ומצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, יימחקו הימנו.
נוכח המסקנה אליה הגעתי, התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו לה בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.
