תביעה נגד קרן השתלמות למשפטנים בגין הפרת חוזה

עוד נקבע כי המשיב 2, שהנו משפטן ומשמש אף כיו"ר היתאחדות המלאכה והתעשיה בישראל (ארגון אומנויות הדפוס) החתום על ההסכם הקבוצי בענף הדפוס, בחר בעדותו לנסות ולטייח עובדות שעלו בראיות המשיבים, הן ביחס לאי תשלום לקופות הפנסיה והן ביחס לאי תשלום שכר וזכויות נוספות.

אשר לשאר התביעות קבע בית הדין כי המשיבים ו/או חלקם זכאים להפרשי תוספת וותק עבור 7 השנים האחרונות לתקופת העסקתם; לפצוי בשל העידר הפרשות לקופת הפנסיה; למענק חג; לקרן הישתלמות; לפדיון חופשה; להפרש דמי הבראה וכן לדמי ביגוד.

בקשר לכך נטען, בין היתר, כי מפסק הדין עולות קביעות עובדתיות חמורות כנגד המבקשים והתנהלותם האישית, ומכאן שבית הדין האיזורי יישם נכון את ההלכה בעיניין הרמת מסך ההיתאגדות; כי נקבע עובדתית שהמבקשים פעלו במסגרת חברה משפחתית (בה הנטייה להרמת מסך ההיתאגדות גדולה) והוכח כי המבקשים המשיכו להעסיק את המשיבים במשך תקופה ארוכה מבלי לשלם להם את שכרם וזכויותיהם הסוציאליות, ניכו מהם תשלומים ולא העבירו אותם לקופות הגמל; כי משעה שהוכח כי החברה חדלה מכל פעילות ואינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, כפי שאף הודו המבקשים, הרי שמנהליה הפרו את חובת האחריות המוגברת חובות האמון המיוחדות החלות עליהם לפי משפט העובדה תוך שהעמידו את העובדים בפני "שוקת שבורה". המשיבים מוסיפים וטוענים כי הטענות שהועלו המבקשים בדבר מצבה הכלכלי הקשה של החברה אינן מהוות צידוק לעיכוב ביצוע פסק הדין.

מנגד, לאור העובדה שלשיטת המבקשים עצמם, החברה נימצאת על סף חידלות פירעון, ובהנתן מצבם הכלכלי של המנהלים והליכי כנוס נכסים שננקטו כנגדם, נראה כי דוקא מצבם של המשיבים יהיה בלתי הפיך אם יעוכב ביצוע פסק הדין לפרק זמן נוסף, והדברים מקבלים משנה תוקף עת עסקינן בסכומים שנפסקו לטובת המשיבים בגין זכויות מכוח חוקי המגן וההסכם הקבוצי החל על הצדדים, זכויות להן היו זכאים המשיבים זה מכבר בגין תקופות עבודה ממשוכות (עד 30 שנה) בחברה.

משאלו הם פני הדברים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות המקרה, לסכויי העירעור ולמאזן הנוחות, כמו גם ליחס ביניהם - הגעתי לכלל מסקנה כי יש להענות לבקשה באופן חלקי בלבד, כך שיעוכב תשלום הסכום הכולל שנפסק בגין הפרישי תוספת הותק, בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית הדין ערבות בנקאית בגובה הסכום.

...

משאלו הם פני הדברים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות המקרה, לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות, כמו גם ליחס ביניהם - הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיענות לבקשה באופן חלקי בלבד, כך שיעוכב תשלום הסכום הכולל שנפסק בגין הפרשי תוספת הוותק, בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית הדין ערבות בנקאית בגובה הסכום.

סוף דבר – אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי בלבד, ואני מורה כי מהסכום הפסוק כאמור בפסק הדין, יעוכב הסכום הכולל שנפסק בגין הפרשי תוספת הוותק (להלן-הסכום המעוכב), וזאת בכפוף לכך שבתוך 14 ימים מקבלת החלטה זו, יפקידו המבקשים בקופת בית הדין ערבות בנקאית בגובה ה"סכום המעוכב".

בנסיבות העניין ובהתחשב בחלק הבקשה שנענה, אני מורה כי המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪ לכל משיב, לתשלום בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

לאחר מכן התנהלו תיכתובות דואר אלקטרוני בין עו"ד זגורי לגיסו של התובע, מר יובל פלטיל, שהנו רו"ח ומשפטן בהכשרתו (נספח ח' לתצהיר התובע).

כן זכאי התובע לפצוי בגין אי הפרשת הכספים לקרן ההשתלמות ולביטוח המנהלים, פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה מאחר שהנתבעים פעלו בנגוד לקבוע בחוקי המגן, פיצוי בגין נזקים עתידיים שנגרמו כתוצאה מפיטוריו, ופצוי בגין נזק לא ממוני.

באשר לתביעת התובע בגין התשלומים שלא הועברו לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות של התובע, לאור העובדה שהתובע ביצע עבירות מירמה וגזל כלפי הנתבעת 2, יש לחייב את הנתבעת 2 בהפרשות המבוססות על שכר נמוך יותר מאשר השכר שנקבע לתובע בהסכם העסקתו, כאשר יש לגזור את ההפרשות משכר בסך 6,550 ₪, שהנו השכר הקובע לתשלום ביטוח מנהלים וקרן הישתלמות על פי צו ההרחבה.

נגד התובע אף הוגשה תביעה בהקשר זה. הנתבעת 2 מודה כי נותרה חייבת לתובע עבור ביטוח מנהלים (הפרשות העובד והמעסיק) סכום בסך 7,604 ₪ ועבור קרן ההשתלמות (הפרשות העובד והמעסיק) סכום בסך 4,148 ₪, כשמסכומים אלה יש לקזז כאמור את הסכום שאותו גזל התובע מהנתבעת 2.

פיצוי בגין הפרשות לקרן ההשתלמות ולביטוח המנהלים אין חולק, כי לא הופרשו עבור התובע הפרשות לפנסיה, לתגמולים ולפיצויים, ולקרן הישתלמות, אף שלאור אופי עבודתו ובהתאם להסכם עמו (סעיף 10) היה זכאי להפרשות בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבניין, ואף שחלקו בהפרשות נוכה משכרו (תלושי שכר- נספח כ' לתצהיר התובע).

...

סיכום לאור כל האמור, מתקבלת התביעה ברובה.

התביעה נגד הנתבעים 4 ו- 5 נדחית.

לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותו של הנתבע 4, אף שדחינו את התביעה האישית נגדו, מאחר ששימש כמנהל הנתבעת 1, אשר העסיקה את התובע בתקופה נשוא התביעה וככזה לא פעל להבטחת תשלום זכויותיו של התובע.

עניין זה צויין רק בסיכומי התובע, שם הבהיר כי התביעה מתייחסת לזכויות לששת חודשי העבודה הראשונים – 8/14 עד 2/15, בגין פנסיה, קרן הישתלמות וניכוי חלק העובד מהשכר אשר לא הועבר ליעדו.

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את הראיות הדלות שהוצגו ואת טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה כנגד שופרסל להדחות, הכל כפי שיפורט בסעיפים הבאים.

לא ניתן לקבוע על יסוד תשתית ראייתית שניתן לדלות מתוך חקירתם הנגדית של העדים, שתצהיריהם הוכנו על יסוד כתבי הטענות, כי שופרסל הפרה את הוראות החוק, מקום בו הנושא כלל לא עלה בכתב התביעה, בישיבת קד"מ או בתצהיר התובע.

יש לנו יעוץ משפטי, אני לא משפטן.

..ואני אומר לך שמיולי 2017 אין מיסמך אחד, מייל או תיכתובת, לסופר שירות לכל, שאומר "שימו לב יש פה הפרה של החוזה שלכם" ואתה המשכת לעבוד איתם עוד שנה עד שהתפרקו.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את הראיות הדלות שהוצגו ואת טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה כנגד שופרסל להידחות, הכל כפי שיפורט בסעיפים הבאים.

גם לגופן של הטענות המבוססות על החוק להגברת האכיפה, לא מצאנו כי יש ממש בטענות התובע.

לסיכום האמור לעיל – התביעה נדחית.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ברכיב זה. פיצוי בגין הפרת הסכם ופיצויי קיום בגין אובדן הכנסה בסעיף 6 להסכם ההעסקה, סיכמו הצדדים, כי העסקת התובע היא לזמן בלתי קצוב עד לסיומה ע"י אחד הצדדים.

לאור כל האמור לעיל, ומשבסיס החישוב של התובע שגוי מיסודו, וטענותיה של הנתבעת ביחס לחישוב זה לא נסתרו, אני קובע כי לא הוכח שההפרשות שהנתבעת ביצעה עבור התובע לקופת הפיצויים, לקופת הגמל או לקרן הישתלמות, נעשו בחסר, ודוחה את התביעה ברכיב זה. פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסיכומיו, טען התובע כי הוא זכאי לפצוי בשיעור של 150,000 ₪ בגין פגמים שונים שנפלו בתלושי השכר שלו, וכי בהתאם לפסיקה הוא זכאי לפצוי של עד 5,000 ₪ בגין כל תלוש פגום.

אומנם, מצאתי כי הליך השימוע שנערך לתובע היה פגום, ועל כך גם פסקתי לו את מלוא הפצוי שתבע, ואולם, משראיתי לדחות את כל יתר רכיבי התביעה, ולא מצאתי כי היתנהלות הנתבעת היתה נגועה בחוסר תום לב, התובע אינו זכאי לפצוי כלשהוא ברכיב זה. טענת היתיישנות לטענת התובע, הואיל והוא אינו עורך דין ואינו משפטן, והואיל ונתן אמון כל השנים במעסיקתו הנתבעת, שהטעתה אותו ורמתה אותו, מירוץ ההתיישנות הוא המועד בו הוא קיבל ייעוץ משפטי ונודע לו על ההטעיה.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי: "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה" במקרה דנן, לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך, שהתובע רומה או הוטעה, באופן שלא ידע או לא יכול היה לדעת פרט מהותי הקשור בזכויותיו, באופן שמצדיק חריגה מהוראות חוק ההתיישנות.

...

לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה, נדחית.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את התובע בהשתתפות בהוצאותיה של הנתבעת בסך 35,000 ₪, והנתבעת רשאית לקזז זכום זה מהסכום שנפסק לחובתה.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 135,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום בגין פגם מהותי בהליך השימוע ורשאית היא לקזז מסכום זה את סכום ההוצאות שפסקתי לזכותה בסך 35,000 ₪.

במסגרת קדם המשפט שהתנהל בפני המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופט א' ברנד) הגיעו הצדדים להסכמה, בהתאם להמלצת בית המשפט, למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יבחן את הטענות ביחס לעמידת התובעת בכל חובותיה כלפי העובדים וזאת כנגד הפקדת מלוא סכום התביעה על ידי הנתבעת בקופת בית המשפט.

התובעת התחייבה להמציא לנתבעת את מלוא המסמכים המעידים כי עמדה בכל חובותיה כלפי כלל העובדים, וכי עד להמצאת הנתונים ובדיקתם על ידי הנתבעת ולשביעות רצונה, יעוכבו בידי הנתבעת כספים בסך של 250,000 ₪ בתוספת מע"מ. עילת התביעה שבפני הנה אי פרעון חוב ברור ומפורש על ידי הנתבעת, המתחמקת מפירעונו באמתלות סרק לפיה התובעת הפרה את התחייבויותיה בהתאם להסכמים, הגם שהתובעת סיפקה לנתבעת את כל הנתונים שנדרשו על ידה.

המומחה עיין וניתח מסמכים שהמציאו לו הצדדים; לרבות הסכמים בין הצדדים, דוחות בודק שכר מטעם סלקום, תחשיבים שונים שערכו הצדדים, דוחות פריסת שכר, תלושי שכר, אישור הפקדות לקופות פנסיה וקרנות הישתלמות, חישובי פצויי פיטורין שערכה התובעת, ועוד.

עם זאת, מעבר לכך כי המומחה אינו משפטן אלא בודק שכר, כפי שהעיד, הרי שכאשר נישאל האם בהנחה והנתבעת הפרה מי מהוראות החוק יש בכך כדי לגרוע מחובה של התובעת כלפיה העובדים, השיב בשלילה (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 20-22).

...

מעבר לכך, כי מסקנה זו עולה באופן ברור מחוות דעתו של המומחה, רו"ח טרבלסי, כפי שיפורט בהמשך, הרי שמסקנה זו נלמדת אף מגרסת התובעת עצמה, כפי שעלתה לראשונה בשאלת ההבהרה שהפנה בא כוחה למומחה, ולאחר מכן במהלך הדיון בו נחקר המומחה על חוות דעתו.

לאור המקובץ לעיל - ההסכמים בין הצדדים, ובעיקר הנספח להסכם מחודש יוני 2018, הודאת התובעת כי לא שילמה את מלוא חובה לעובדים, ולמעשה, הפרה את התחייבותה בהתאם להסכמים, וממצאי המומחה מטעם בית המשפט, לפיהם התובעת נותרה חייבת לעובדים לכל הפחות סך של כ- 268,000 ₪ - יש לדחות את התביעה.

לפיכך, התביעה נדחית.