תביעה נגד קיבוץ בגין אי תשלום דמי עזיבה

נסעו לעבודה ושבו לביתם יחדיו "אדהם עזב לפני כאשר הוא פוטר כשנתיים או שלוש לפני". בתצהיר סמיר נכתב "נביל עבד אלרזק וראיד דראגמה היו עובדים אשר מתרגמים ולפעמים היו משלמים לנו באמצעותם". הוגש גם תצהיר של מר נאיד דראגמה (להלן: נאיד) אליו צורף מיסמך מקיבוץ בית הערבה מיום 16/11/10, בו מופיע נאיד בסעיף 161.

הנתבע טען כי התובע מעולם לא הועסק על ידו אלא ע"י הקבלנים וכי שני עדי התובע מר סמיר ומר נהאד הגישו אף הם תביעות נגד הקבוץ ועל כן עדותם בעלת עניין.

בגין אי הנפקת תלושי משכורת תבע התובע סך 34,000 ₪.

...

סוף דבר גרסת התובע ועדיו, אף שלא היו שלמות, ולא חסרו סתירות ביניהן, הצביעו על תשתית עובדתית בסיסית של תקופת עבודה מ-1.1.02 עד 16/11/10.

כך עלה מהעדויות בפנינו בהליך זה. נוכח האמור ישלם הנתבע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר מינימום – סך 38,016 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע שכ"ט ב"כ התובע בסך 8,000 ₪.

בפנינו תביעה לתשלום פצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים בגין אי קיום שימוע כדין, הפרישי שכר, דמי הבראה, ביגוד, דמי חגים, הוצאות נסיעה, הפרשות לפנסיה ודמי הלנה.

טענות הנתבעות ראשית טוענות הנתבעות כי דין התביעה נגד הנתבעת 2 להדחות בהעדר יריבות ובהעדר עילה.

בנוסף נקבע כי החוזה עליו נדרשו לחתום ב- 6/2013 הוא הסכם מקפח, הואיל וקיימת בו הוראה השוללת את תחולתם של הסכמים הקיבוצים ללישכת המורים, באופן המרוקן מתוכן את תחולתה של תקנה 3(א)(6) לתקנות, ולכן הייתה הצדקה לסירובם של התובעים לחתום על ההסכם.

שוכנענו כי התובעת עזבה את עבודתה מרצונה ביום 1.9.2012, זאת בין היתר על רקע רצונה לבקר את בני משפחתה החולים בביירות שבלבנון ועל רקע אי שביעות רצונה מהשכר שניתן לה. לפיכך, תביעת התובעת לפצויי פיטורים, כמו גם לדמי הודעה מוקדמת ופצוי בגין אי קיום שימוע כדין- נדחית.

בין כך ובין כך , הזכות לתשלום דמי ביגוד הנה "זכות נלווית" אשר אינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד –מעביד, ומטעם זה בלבד, דין התביעה בגין רכיב זה להדחות.

...

טענות הנתבעות ראשית טוענות הנתבעות כי דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות בהיעדר יריבות ובהיעדר עילה.

בנסיבות אלה, התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום כאמור.

בחוק הפיקוח נקבעו ההגדרות הבאות, הרלוואנטיות לנושא שבפנינו: "עמית-שיתופי" - עמית בקופת גמל לתגמולים שהוא קבוץ או מושב שיתופי, המשלם כספים לקופת הגמל בעד חבריו; "קבוץ" - כהגדרתו בסעיף 54(א) לפקודת מס הכנסה; "קרן הישתלמות" - קופת גמל המיועדת לתשלום דמי הישתלמות לעובדים, לעצמאים, לחברי קבוץ, לחברי מושב שיתופי או למוטבים שלהם; בסעיף 54 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], נקבע כך: "קבוץ שיתופי" – אגודה שסיווגה כ"קבוץ שיתופי" בהתאם לתקנות סוגי אגודות שיתופיות, למעט אגודה כאמור שהתקיים לגביה האמור בפיסקה (2) להגדרה "קבוץ מתחדש"; בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), תשנ"ו – 1995, "קבוץ שיתופי" מוגדר כך: "אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקנין, של עבודה עצמית ושל שויון ושתוף בייצור, בצריכה ובחינוך". מהוראות אלה עולה כי אין מניעה שקיבוץ שיתופי ישלם בעד חבריו כספים לקופת גמל, לרבות לקרן הישתלמות.

זאת ועוד - על פי הנקבע בפסק הדין בתביעה כנגד הקבוץ אשר הוגשה בבית הדין האיזורי בירושלים, והועברה לבית משפט השלום בירושלים בשל העדר סמכות, לא מתקיימים יחסי עובד – מעסיק בין הנתבעים לבין הקבוץ.

בנוסף, הזכויות בקרן הישתלמות ובגמל הוסדרו אף לעת עזיבת חבר את קיבוצו במסגרת ההסכמים החלים על הצדדים ונדונה אף בפסיקה (ר' למשל הנפסק בת"א (עפ') 1372-05 וייצמן נ' קבוץ מעגן (19.04.10); לעניין מורכבות היחסים השיתופיים שבין חברי הקבוץ לקבוץ השיתופי, לרבות בקשר לזכויות בגמל, ר' ע"ע (ארצי) 11465-06-13 שירותי בריאות כללית - ברק (27.08.18)).

אשר על כן, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

...

לסיכום - במישור היחסים בין התובעת לבין הנתבעים, על הנתבעים להשיב לנתבעת את הסכומים שהועברו לידיהם וזאת מאחר שעל פי ההוראות שניתנו לקרן ההשתלמות והמסמכים שנחתמו, התובעת היתה רשאית להעביר את הסכומים לידי הנתבעים, אך ורק באישור הקיבוץ, אשר נקבע ונחתם כי הוא הנהנה בהם, ואין בלתו.

סוף דבר על הנתבע להשיב לתובעת סך של 42,716 ₪ על הנתבעת להשיב לתובעת סך של 42,716 ₪ סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

אשר להוצאות המשפט – בנסיבות העניין, היות שאין מחלוקת כי מדובר בשגגה שיצאה מלפני התובעת עצמה, לאחר שהנתבעים פנו ושאלו אם הם זכאים לכספים טרם שחרורם (ר' גם בפרוטוקול ע' 11 ש' 5 – 32), מצאנו כי למרות קבלת התביעה, יש לפסוק הוצאות בשיעור מתון.

מאחר ולתובע חובות רבים כלפי הקבוץ בגין אי תשלום חיובים שוטפים ולאור החלטות הקבוץ וכללי השיוך הקובעים כי אין להפנות לרמ"י חברים שאינם ממלאים אחר החלטות הקבוץ, מוקפא הליך השיוך של התובע, כך גם של כל חבר אחר שקיים לו חוב כלפי הקבוץ.

עוד טוען הקבוץ, כי התובעים עזבו את הקבוץ לעין איילה לפי שיקול דעתם וללא קשר ליחסים המתוארים בכתב התביעה, כאשר התובע המשיך להחזיק בדירה המיועדת לשיוך במהלך כל שהותו מחוץ לקבוץ.

תחילה, יש לדחות את תביעת התובעת כנגד הקבוץ מחמת העידר עילה.

עוד נתתי דעתי לכך כי במהלך התקופה בה התגוררו התובעים בעין איילה, הם המשיכו להחזיק בדירת התובע בקבוץ מבלי ששלמו על כך מאום (ראה סעיף 147 לכתב התביעה וכן סעיף 38 לסיכומי הקבוץ).

א.(4) לתקנון הקבוץ הקובע כך (נספח ו' לתצהירו של מיכה טיסר): "עד למועד לרישום הזכויות על שם החברים כדין, ימשיך הקבוץ להיות בעל הזכויות בדירות המגורים מבלי שתהא לחבר או ליורשו או למי מטעמו כל זכות בדירה למעט זכות השמוש...". זאת ועוד, נתתי דעתי לכך כי משך כל השנים, התגוררו התובע ומשפחתו בדירה בקבוץ בלא ששלמו דמי שכירות.

...

בהתחשב במכלול הנסיבות כפי שפורטו לעיל, ובין היתר בעובדה שהתובע התגורר משך כל השנים בדירות קטנות יותר מאלה שיועדו לו מלכתחילה ובכך שהקיבוץ נמנע מלמסור את החזקה בדירה וחצי לידי התובע לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף לאחר שהושגה הסכמת הצדדים במסגרת הליך זה עוד בדיון המקדמי שהתקיים בפני ביום 2.11.16, סבורני כי יש מקום לפצות את התובע על הנזק הלא ממוני שנגרם לו, בסך כולל של 30,000 ₪.

סיכום על יסוד האמור לעיל, הריני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 230,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ כולל מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪ (וזאת בשים לב לפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובע בסופו של דבר) והחזר תשלומים בגין חוות דעת רפואית בכפוף להצגת קבלה.

תביעת התובעת נדחית, בנסיבות, ללא צו להוצאות.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, הגיש תביעה כנגד הנתבעת לחיובה בתשלום פצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ופצוי בגין אי קבלת הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה, בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה, סכומים הנתבעים, בין היתר, מכח צו ההרחבה בענף הבנייה, בסכום כולל של 50,262 ₪.

בהקשר זה עוד נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעיניין אבו מוחסן (ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אבו מוחסן – קבוץ בית הערבה, מיום 11.2.21) כדלקמן: "בהחלטה אם לחייב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית המשפט לאזן בין תכלית התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צימצומה של האפשרות להגיש תביעת סרק, ומנגד – להגן על זכות הגישה לערכאות, ולאפשר לתובעים לממש את זכויותיהם. במסגרת זו, יש ליתן משקל יחסי למיהות התובע ומצבו הכלכלי; למיהות הנתבע ומעמדו; לטיב השאלות שהתובענה מעלה; סכויי התביעה ומורכבותה; שהוי בהגשת התביעה, ככל שהיה; מקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע; השלב בהליך שבו מוגשת הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה; תום ליבו של התובע;" (סע' 13 לפסק הדין והאסמכתאות שם).

אמנם בשלב זה של ההליך, אין הכוונה או הציפייה היא לחייב את התובע בהצגת מלוא ראיותיו להוכחת מלוא רכיבי התביעה; עם זאת, אין די בטענת התובע, כי תלושי השכר שהונפקו ונמסרו לו במהלך תקופת העבודה לא שיקפו נאמנה את הקף עבודתו בפועל או את הסכומים ששולמו לו, כאשר התובע אינו מצרף ולו בדל ראיה לתמיכה בטענה זו; כך גם טענתו הכללית והעלומה של התובע בדבר פגיעה מתמשכת והרעה בתנאי עבודתו לא פורטה כלל, ומכל מקום לא הוכחה, והתובע אף לא צירף כל מיסמך/הודעה או ראשית ראיה כלשהיא המלמדת על מתן התראה לנתבעת והזדמנות לתקן את הדרוש תיקון, שעה שהתובע מאשר בתביעתו כי הוא התפטר מעבודתו ולא צרף כל הודעה מוקדמת שנמסרה לכאורה לנתבעת, מכאן שלא נסתרה טענת הנתבעת לעזיבת התובע את מקום עבודתו לאלתר, ללא מתן הודעה מוקדמת כמתחייב בדין.

...

יתרה מכך, לא מצאתי שהתובע הוכיח יכולת פירעון ממנו ככל שהתביעה תידחה ולא שוכנעתי בקיום החריג השלישי – 'טעמים מיוחדים' המצדיקים דחיית הבקשה.

על יסוד האמור לא שוכנעתי, כי התובע הוכיח קיומם של מי מהתנאים המופיעים בתקנה 116א המצדיקים דחיית הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה בתיק.

סוף דבר הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה בתיק מתקבלת.