תביעה נגד קופת חולים סמכות בית דין לעבודה

יוער, כי התביעה כנגד קופת חולים מכבי נמחקה, לאחר שביום 17 ביוני 2021 התקבלה טענתה של קופת חולים מכבי, לפיה אין לבית המשפט לתביעות קטנות סמכות עניינית במחלוקת, אלא לבית הדין האיזורי לעבודה.

...

בסעיף 2 קבע המחוקק את התוצאה של ההתיישנות והיא; שאם "הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית-המשפט לתובענה". זאת היא התוצאה ותו לא; על-כן תנאי מוקדם להעלאת טענת ההתיישנות הוא - הגשת תובענה על תביעה שהתיישנה.

גם בשל כך, דין התביעה להידחות.

תוצאת פסק הדין: דין התביעה להידחות.

במסגרת ישיבת קדם המשפט אשר היתקיימה ביום 14.12.2021, ולאור פסק הדין אשר ניתן במסגרת בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו 19.07.2021) (להלן: "בג"ץ חיון"), אשר קבע כי אין לראות בקופת חולים כעונה על הגדרת "רשות" לעניין חוק תובענות ייצוגיות, מאחר שאינה בגדר גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין, ירדה מסדר היום טענת קופת חולים מאוחדת בנידון, וצומצמה גזרת המחלוקת בשאלת הסמכות העניינית לשאלה אם נתונה הסמכות לבית הדין לעבודה, בהנתן הוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, אשר לטענת קופת חולים מאוחדת, מקנה לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט ייחודית לידון בתביעות של מבוטחים נגד קופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות, בהנתן הטענות בדבר הפרת התחייבויות חוזיות המושמעות כנגדה או שמא עסקינן בתביעת נזיקין המוחרגת מסמכות בית הדין לעבודה.

...

לבסוף, נטען כי דין בקשת האישור להידחות אף מחמת שיהוי והתיישנות בהגשתה.

משכך, אין עסקינן בתביעה נזיקית מכוח חוק זה. הטענה כי מדובר ביחסים שבין "עוסק לבין לקוח" על פי חוק הגנת הצרכן, ואינה נטועה בחוק הגנת הפרטיות, אך מחזקת את המסקנה כי עסקינן במערך יחסים חוזיים שבין העוסק – המבטח לבין הלקוח – המבוטח.

(ראו גם ת"צ (ת"א) 3637-01-17 טל טיומקין נ' מכבי שירותי בריאות בע"מ (11.11.20)) סוף דבר לאור כל האמור, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו נתונה לבית הדין לעבודה.

סעיף זה קובע כך: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לידון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות." (הדגשה הוספה – א.א.) על רקע הוראה זו הקשה בית המשפט העליון כך: "יכול הטוען לטעון כי רק הנפגע-המבוטח יכול להגיש תביעה כנגד קופת חולים, באשר סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות קובע סמכות ייחודית של בית הדין בתובענה שבין מבוטח לבין קופת חולים. ודוק: מבוטח אך לא חליפו, להבדיל מסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה הקובע סמכות ייחודית 'בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד'. ניתן איפוא לטעון כי מכלל הן לגבי חליף בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, נשמע לאו לגבי חליף בסעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי." בית המשפט העליון קבע כי חרף האמור, ההסדר שלפיו אין לתבוע את קופת החולים במסגרת התביעה האזרחית מחייב את התוצאה שחברת הביטוח תוכל לתבוע את קופת החולים בבית הדין לעבודה, בבחינת נמחית של זכויות המבוטח, שאם לא כן חברת הביטוח עצמה תפול "בין הכיסאות". לפיכך, הורה בית המשפט העליון כך: "מכל מקום, וכדי למנוע ספקות, אנו קובעים בזה כי מקום בו בית משפט אזרחי פסק לנפגע פיצוי בגין שירותים רפואיים הנכללים לכאורה בסל הבריאות, רואים את התובע כמי שהמחה לחברת הביטוח את תביעתו כנגד קופת חולים, וחברת הביטוח רשאית להגיש בשמו תביעה לבית הדין לעבודה מכוח סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות לגבי שירותים רפואיים שהיא סבורה כי הם כלולים בסל." (הדגשות הוספו – א.א.) סעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קובע כי "הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, וסמכותו של בורר על פי הסכם בוררות מוקנית גם לבורר חליף, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם". סעיף 21 לחוק האמור קובע כי "... ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין". המונח "חליף" – בנוגע לצד או לבורר – לא פורש בחוק האמור.

...

ההלוואה לא נפרעה כסדרה ומשהפניות לַלוות – העובדת הזרה והלוות הנוספות, לא הועילו, הושלם ונחתם ביום 13.3.18 חלק נוסף בכתב ההמחאה שהוא "הוראת הנפרע" (ראו סעיף 4 לכתב ההמחאה) ובו הורה הנפרע (מורלונס) כך: "אני מורה לחייב או למי שבא/ים במקומו, להעביר כל סכום כסף המגיע היום ו/או יגיע בעתיד לממחה [העובדת הזרה – א.א.] ואינו מוגן בדין, לחשבון מס. ... ע"ש אדוורד בלאו [המערער – א.א.] בבנק ... בסניף ..." כתב ההמחאה (עם "הוראת הנפרע") יחד עם מכתב הסבר מפורט והמלצה להתייעץ עם עו"ד נשלחו למשיבים בדואר רשום שהתקבל על ידם (אצל המשיבים 1 ו-2 – ביום 2.4.18 ואצל החברה – ביום 1.4.18).

וכך נפסק: "לאחר שעיינו בטיעוני המבקשת [החברה כאן – א.א.] והמשיב [המערער כאן – א.א.], הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להתקבל מן הטעם שבשום שלב לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעים ומאחר ואין מקורו של הסכסוך בין התובע לנתבעים ביחסיהם כעובד ומעביד. מאחר ומדובר בתנאים מוקדמים לסמכותו העניינית של בית הדין אשר אינם מתקיימים בעניינו של המשיב, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה." אשר למבחן הצד הוסיף בית הדין האזורי כי אין לראות במערער "חליף" של העובדת הזרה, שכן אין הוא בא בגדרו של "עזבון" (כפי שנקבע בעניין פרידמן[footnoteRef:2]) או בגדר חליף כפי שנקבע בעניין מ.ב.ע.[footnoteRef:3], שם נקבע כך: [2: דב"ע (ארצי) מז/3-64 עזבון פרידמן אברהם - מעון אמשינוב בע"מ, פד"ע יט 257 (1988).

יאמר כבר עתה כי לטעמנו ספק אם להוראות סעיף 8 לכתב ההמחאה (ראו סעיף 2ג' לעיל) יש תוקף משפטי.

סוף דבר ערעור המערער מתקבל במובן זה שנקבע כי לבית הדין האזורי הסמכות העניינית לדון בתובענה.

בהתחשב בשאלה העקרונית שהתעוררה לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות בערעור והליך זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתום ההליך.

דיון והכרעה האם לבית הדין יש סמכות עניינית לידון בתביעה והאם הרשויות הן בעלות מעמד בתביעה? סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לידון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הוועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". ככל שמדובר בתביעת מבוטח נגד קופת החולים, שעילתה כעילת התביעה הזו, בחינת תוקפה של החלטה מנהלית של הקופה, נתונה הסמכות לבית הדין לעבודה.

השופטת (כתארה) אז נילי ארד נדרשה לשאלת הצד הנכון לפני בית הדין כשהוא דן בביטוח בריאות וקבעה: "ככלל, ניתן לומר, כי הסמכות הייחודית המוקנית לבית-הדין לעבודה מתוקף חוק הבריאות, סובבת על הציר המרכזי המסדיר את זכויות המבוטחים ותביעותיהם אל מול קופות החולים שבהן הם חברים. בד בבד, נבחנות ומוסדרות על ציר זה לאורכו ולרוחבו, זכויות המבוטחים ותביעותיהם, גם אל מול הגורמים והגופים האחרים הנזכרים בסעיף 54(ב) לחוק הבריאות ובהם "..

...

על כן, אנו סבורים כי מכבי לא בדקה באןפ מהותי ולא נתנה משקל מספק לשיקולים אלו ולהשלכות הצפויות מבחינת רמת השירותים וזמינותם לפני שקיבלה את החלטתה.

מכל האמור לעיל, לאחר ששקלנו את מלוא טענות הצדדים והראיות שנשמעו והוצגו לפנינו, ובאיזון מכלול השיקולים, נוכח ההלכה בדבר התערבות שיפוטית בהחלטה מנהלית רק במקרים של חוסר סבירות קיצונית, אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל חלקית.

לסיכום התביעה מתקבלת.

ביום 4.9.2022 הגיש המבקש, מר מאור סבג, תובענה נגד המשיבה, קופת חולים לאומית, בבית משפט השלום בירושלים בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות.

בתוך כך, טענה המשיבה כי הסמכות הבלעדית לידון בתובענה בין מבוטח לבין קופת חולים מוקנית לבית הדין לעבודה, ומשכך מבוקש לדחות את התובענה ולחלופין להעבירה לבית הדין האיזורי תל אביב.

בהתאם לתקנה 3(א)(11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, הסמכות המקומית בתביעה מסוג זה יכולה להיקבע לבית הדין האיזורי שבאיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע, וכך ראוי גם בעניינינו.

...

לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה המבקש מנוע מהעלאת הטענה משעה שלא העלה אותה מפורשות בתגובתו לבקשתה.

בענייננו, הוגשו כתבי טענות בלבד, ולכן אינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה העברת התיק תביא לבזבוז זמן שיפוטי ומשאבים.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, ומתוקף סמכותי הקבועה בסעיף 78 לחוק בתי המשפט החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אני מורה בזאת כי הדיון בתיק חב"ר 4466-09-22 יועבר מבית הדין האזורי לעבודה תל אביב לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.