תביעה נגד צבר תיירות ואירועים בע"מ

כך, נפסק בת"ק (ת"א) 10248/06, סעדון דני נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ (14.01.07), כי: "צריך לזכור ולהזכיר כי מדובר בטיסת שכר, על יתרונותיה וחסרונותיה. היתרון הבולט הוא מחיר נמוך יותר של כרטיסי טיסה לעומת זה הנהוג בטיסות סדירות. החסרון הבולט הוא שאין התחייבות של המוביל לעמוד בלוח הזמנים המקורי וטיסות שכר מועדות לשינוי פיתאומיים בלוח הזמנים, לעיתים תוך התראה קצרה או בלא התראה כלל". יחד עם זאת, אני סבורה שדברים אלה יפים כאשר מדובר בשינויים קלים - ועד שעות ספורות - בלוחות הזמנים, שלא ייחשבו כהפרת ההסכם בין המוביל לבין הצרכן.

אין כל חולק כי הספק הציע את חבילת הנופש במקורה, עם טיסת חזרה אחה"צ, אך לטענתה, לא הוצעה על ידה חבילה דומה עם טיסה חזרה בשעה אחרת, כפי שהעידה נציגת הספק: "אנחנו תיווכנו בין השטיח המעופף שהיה המארגן, לנו היתה חבילה אחת בלבד עם טיסה אחר הצהריים שהוקדמה לטיסת בוקר. אין לנו כל אחריות או שליטה לגבי שעות הטיסה. אנו מתווכים נטו". במאמר מוסגר אציין, כי "השטיח המעופף" לא צורף לתביעה, לא הוגשה נגדו הודעה לצד ג' או לצד ד', שמו אינו מופיע על כל שובר, קבלה או מיסמך, ואיני מקבלת את טענת הספק שלא היתה מארגן הטיסה.

...

הנתבעת הגישה מסמך (נ/2) ובו פירוט תנאי ההזמנה, ובין השאר רשום שם לעניין הטיסות, כי הנתבעת אינה אחראית לכל שינוי בשעת הטיסה ולא תוכל להיעתר לבקשות בגין החזרים או פיצוי בשל שינויים בשעות הטיסה, אובדן לילה, ארוחות וכד'.

" בענייננו, אני סבורה שבנסיבות דנן יש לאמץ את דעת המיעוט כב' השופט אלון לפיה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, יש לקזז מסכום הפיצוי את שווי החופשה אותה קיבלו בפועל התובע ובני משפחתו.

כאשר נוספים לכך עוגמת הנפש, ה"בילוי" של מספר שעות בלובי המלון עד להקצאת החדרים, הקיצה לפנות בוקר לשם יציאה מוקדם בבוקר לשדה התעופה והוצאות הטלפון שנגרמו לתובע ולבני משפחתו, אני סבורה שהפיצוי המגיע לתובע ולבני המשפחה כולם יחד הינו מעבר לשיעור היחסי של קיצור החופשה, הנני אומדת את הפיצוי המגיע לתובע )לרבות בני משפחתו) בסכום כולל של 3,600 בערכים ליום מתן פסק הדין.

סוף דבר סכום הפיצוי המלא נקבע בסך של 3,900 ₪ כשהוא כולל 300 ₪ בגין הוצאות משפט.

בית משפט השלום חיפה תא 22709/07 אור זהבי צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ פסק דין

ראשית, בעקבות האירוע האמור, כך נטען בכתב התביעה, כבר ביום 21.7.04 נשלח מכתב התראה על ידי סלחי לצבר.

משעה שכל אלו לנגד עיניי כסבור הייתי שבמקום לדקדק בפסיקת פיצויים ופסיקת הוצאות שולית, בגין בעל דין זה או אחר, תוך חיוב בהוצאות בגין דחיית תביעה בגין בעל דין זה או אחר, מן הראוי שהתביעה תידחה כנגד כל הנתבעים, אך ללא כל צו להוצאות.

...

אכן, שוכנעתי כי אף למלון קלאב אין הגיעו התובעים טרם שעת קבלת החדרים.

מנגד, שוכנעתי כי נגרמה לנערים עוגמת נפש בשהותם בקלאב אין הגם שלנוכח מכלול הנסיבות קיימת גוזמה מופלגת בתיאורה.

לפיכך הנני דוחה את התביעה.

לשיטת התובעת, הטענה בדבר אי עמידה בתנאי ההסדר הכובל איננה יכולה לעמוד, בשים לב להוראות הפסיקה שלעניין, הקובעות כי אין נתבע יכול להעלות טענת הגנה ממין זה. לעניין זה מפנה התובעת להחלטת כב' השופטת חנה בן עמי בביהמ"ש המחוזי (ת"א י-ם) 8097/06, מראות אימג' בע"מ נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ (פורסם ב"נבו"), שעניינה בדחיית בקשה למחיקת תביעה על הסף.

שם נקבע (בסיפת פסקה 10 להחלטה) כי: "ניתן להשוות את טענת הנתבעת לטענה של צד שרכש שירותים או מוצרים מחברה כלשהיא, ובעת שנתבע לשלם עבורם מעלה טענה כי החברה מהוה הסדר כובל ומכאן שאינה יכולה להגיש התביעה נגדו. ברי, כי טענה זו – כמו גם טענתה של הנתבעת במקרה דנן – דינה להדחות". יו51937באשר לארוע ההצפה הנטען, טוענת התובעת כי מכתבי בי הדין של הנתבעים עצמם עולה כי זה היתרחש בתחילת שנת 2017 וממילא אין לכך רלוואנטיות לענייננו.

...

שם נקבע (בסיפת פסקה 10 להחלטה) כי: "ניתן להשוות את טענת הנתבעת לטענה של צד שרכש שירותים או מוצרים מחברה כלשהי, ובעת שנתבע לשלם עבורם מעלה טענה כי החברה מהווה הסדר כובל ומכאן שאינה יכולה להגיש התביעה נגדו. ברי, כי טענה זו – כמו גם טענתה של הנתבעת במקרה דנן – דינה להידחות". יו51937באשר לאירוע ההצפה הנטען, טוענת התובעת כי מכתבי בי הדין של הנתבעים עצמם עולה כי זה התרחש בתחילת שנת 2017 וממילא אין לכך רלוונטיות לענייננו.

לאחר שקראתי בעיון את טענות הצדדים ושקלתי אותן, אני מחייב את הנתבעים 3-4, לשלם לתובעת סך של 42,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

בהתאם להסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, ישולמו הסכומים ב-24 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, כאשר התשלום הראשון יבוצע ביום הראשון לחודש הלועזי שלאחר 90 יום ממועד מתן פסק דין זה. ככל ככנוכח אופן סיום ההליך, ובשים לב לכך שלא התקיים הליך הוכחות בתיק אני מורה על החזר אגרה בתיק בהתאם לתקנות.

המבקש, עו"ד במקצועו, המגדיר עצמו גם כפעיל חברתי הגיש תביעה בסך 1,000 ₪ נגד המשיבה – עמותה רשומה (להלן: "העמותה") בגין משלוח הודעת פירסומת למכשיר הטלפון הסלולארי שלו ביום 22/1/20 מבלי שנתן הסכמה לכך.

המבקש מפנה לפסק דינו מיום 14/7/20 של בית משפט השלום ברחובות שניתן בתא"מ 32289-06-19 טל ריטרסקי נ' קוד נדל"ן בע"מ. המבקש מפנה בסעיף 19 לבקשת רשות העירעור לדברי יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת, ח"כ איתן כבל, בישיבה מיום 3/8/16 אז דנו בתיקון לסעיף 30 א' (ב) לחוק הספם, על מנת להמחיש כי כוונת המחוקק היתה לאסור משלוח מיסרון פירסומת שכזה בטלפון סלולארי ולכן פסק הדין שגוי.

למעשה, ניתנת רשות ערעור שכזו "במשורה שבמשורה". למשל במקרים של עוול זועק או של שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראה לעניין זה גם רע"א 4570/16 "אורון אסולין" תיירות, נופש, אירועים נ' בן חיים (5.9.16) – סעיף 6)) או למשל כאשר בפסק הדין נפלה טעות גלויה ובולטת במימצא העובדתי או ביישום הדין או כשחלה פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

בפסיקה נקבע כי קיימים מקרים שבהם יש לפסוק פיצוי מופחת כמו למשל מקרים שבהם תובע "צובר" עשרות הודעות ממפרסם ורק לאחר מכן דורש הסרה ופצוי.

...

דין הערעור להתקבל לגופו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל יש ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו.

ב) המשיבה תשלם למבקש סך 1,000 ₪.

המשיבים 1 ו-2 הגישו בבית המשפט לתביעות קטנות תביעה נגד המבקשת והמשיבים 3 עד 5 לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם בעת ששהו בחופשה בחו"ל. המדובר בחבילת תיור שכללה טיסות ושהות בבית מלון (המשיב 4), על בסיס "הכל כלול", שהוזמנה מאת המבקשת, באמצעות האינטרנט.

כך, למשל, ב-ת"ק (חי') 3523/06 וולודרסקי אלון נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ, מיום 22.8.07, נאמר, כי "לא יעלה על הדעת כי התובע ירכוש חבילות נופש מהנתבעת, הכוללת טיסות הלוך ושוב ולינה בבית מלון וכאשר יתקל בליקוי חמור ומשמעותי, יחסמו טענותיו כלפי הנתבעת בטענה כי אינה ספקית השרות בפועל..

אזכיר, כי המדיניות הנקוטה בידינו היא לצמצם את ההתערבות בפסקי הדין הניתנים בבית המשפט לתביעות קטנות ולהגבילה למקרים בהם מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, טעות שאינה תובעת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר, מיום 3.4.08).

...

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף ללא קבלת תשובה.

ענייננו אינו משתייך לקטגוריה זו. אשר על כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור.