לפני תביעה על פגיעה בזכות-יוצרים ובזכותו המוסרית של יוצר ביצירתו, במסגרתה עותר התובע לפסיקתו של פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך של חמישים אלף ₪, כנגד כל אחד מהנתבעים (במצטבר 100 אלש"ח).
אשר לבעלות על התמונה, במסגרת כתב ההגנה לא חלקו כלל הנתבעים על בעלותו של התובע על היצירה.
הגנת מפר תמים:
הגנתו של "מפר תמים" מעוגנת בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים, לפיו: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".
ככלל, ההגנה אינה חולשת על טעות בטיב ההרשאה לשימוש בתמונה או בזהות הבעלים בזכות היוצרים בתמונה.
טענת שימוש הוגן:
סעיף 19 לחוק זכויות יוצרים קובע, כהאי לישנא:
"(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
במכלול השיקולים ובשים לב לשעורי הפסיקה בנסיבות דומות, אני קובעת כי יש להעמיד את שיעור הפיצויים בגין הפרת זכויותיו של התובע בתמונה (לרבות זכותו המוסרית), בסך של 30,000 ₪ כנגד הנתבעת 1 ו – 15,000 ₪ כנגד הנתבע 2.
...
דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובמכלול הראיות שהובאו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה להתקבל בחלקה, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן;
אנו נדרשים לבחון מספר שאלות לשם ההכרעה במחלוקת בה עסקינן: ראשית, האם לתובע זכות יוצרים וזכות מוסרית בתמונה.
במכלול השיקולים ובשים לב לשיעורי הפסיקה בנסיבות דומות, אני קובעת כי יש להעמיד את שיעור הפיצויים בגין הפרת זכויותיו של התובע בתמונה (לרבות זכותו המוסרית), בסך של 30,000 ₪ כנגד הנתבעת 1 ו – 15,000 ₪ כנגד הנתבע 2.
סוף דבר:
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 30,000 ₪.
לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלוונטיים, אני קובעת כי הנתבעים ישאו, יחד ולחוד, בשכ"ט ב"כ התובע בסך 6,500 ש"ח. לסכום זה יתווסף סך האגרה ששולמה.
