תביעה נגד עיריית חולון בגין נפילה במתחם בית הקברות

בפני תובענה לפיצויים בגין נזק גוף שניגרם לתובע, לטענתו, מנפילה ברחבת חצר אתר קבר נביא זכריה באבו סנאן.

עוד הנה טוענת כי מר סלאמה, נציג המדינה, גם הכיר את המיתחם מביקורים בו ואינו יכול להסיר אחריות מבטיחותו.

הקבלן מוסיף וטוען כי בשנת 2011 ניכנס להקפאת הליכים בשל חידלות פירעון, וכי בית המשפט המחוזי לא התבקש ולכן גם לא אישר את הגשת ההליך הנוכחי נגד הקבלן.

מבחינה נורמאטיבית, אמנם קיימת חבות בנזיקין על העידר תקינות דרך ציבורית וכן חבות על מחזיק שאינו שומר על תקינות מקום שבחזקתו כלפי מבקרים במקרקעין (ראה למשל לגבי אחריות רשות ציבורית לתחזוקת דרכים: ע"א 176/59 עירית תל אביב –יפו נ' ראש חודש, פ"ד טז 301 (1962); ע"א 144/60 מדינת ישראל נ' חואטי, פ"ד טז 209 (1962) וראה לגבי אחריות מחזיק את ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 (1982)), אך במה דברים אמורים? בהגנה מפני סכנה בלתי רגילה באותו מקום (ראה למשל: ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345 (1993); ע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל אביב-יפו, פ"ד לד (1) 157 (1979)).

מדובר במשטחים שיכולים להיות בהם שקעים ובליטות, שגם נשחקים ונפגמים במהלך הזמן ופגעי מזג האויר, כאשר המבחן לשאלת קיומו של פגם המצדיק הטלת אחריות בנזיקין הנו, האם אין מדובר בבליטות שאדם סביר יכול לראותם ולהזהר מהם, והאם רשות סבירה, או מחזיק סביר, היה צריך לראות בהם כפגם ממשי המחייב תיקון (לפסיקה בארץ: ראה בין פסקי דין רבים את פסקי הדין הבאים: ע"א (מרכז) 1391-08-07 כרמלה כפיר נ' המועצה המקומית גני תקווה [ניתן ביום 30.12.2007]; ע"א (י-ם) 4344/97 כהן נ' עירית רמת גן [ניתן ביום 21.1.1998]; ת.א. (שלום ת"א) 87279/96 סרי נ' עירית חולון [ניתן ביום 6.12.1998]; ת.א. (ב"ש) 303/78 גורזדה נ' עירית אשקלון, פ"מ תשמ"א (א) 467 (1980); ת.א. (י-ם) 277/59 פרלשטין נ' מעלה החמישה, פ"מ לח 104 (1963); ת.א. (חי') 1205/62 בורנשטין נ' עירית צפת, פ"מ מא 41 (1964); ת.א. (שלום חיפה) 2604-07-16 פלונית נ' עירית קרית ביאליק [ניתן ביום 29.1.2020]; ת.א. (שלום רמלה) 11447-11-14 פלוני נ' עירית כפר סבא [ניתן ביום 30.12.2018]; ת.א. (שלום ת"א) 4247-01-15 לוי נ' עירית חולון [ניתן ביום 25.2.2018]).

...

יישום עקרונות אלה על המקרה שבפנינו מחייב את המסקנה, כי אין כל אחריות בנזיקין למפגע הנטען.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ לכל אחת הנתבעות 2 ו-3, וכן סכום דומה לצד השלישי וסכום דומה לצד הרביעי.

אורפינאל שכרה חנות מהחברה לפיתוח יפו טרם היה למיתחם החנויות טופס ארבע וטופס איכלוס.

על העילות שיוחדו למסלול ההשגה נמנות, בין היתר, הטענות כי נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השמוש בו; וכן טענת "אינני מחזיק" (ראו סעיף 3(א) לחוק הערר).

במקרה כזה רשאית הערייה לבוא אל בעלי השליטה בדרישת תשלום חוב הארנונה של החברה, ובהעדר הענות לכך להגיש נגדם תביעה אזרחית.

במסגרת התביעה יערך בירור האם היתקיימו כל היסודות הנדרשים לחיובם האישי של בעלי השליטה ותנתן להם אפשרות להיתגונן בטענות עובדה ובטענות משפט ככל שהן שייכות לעניין (עת"מ (מנהליים ת"א) 1260/07 שמואל כהן שור נ' עריית חולון (3.12.08); עת"מ (מינהליים ת"א) 1311/07 רובינשטיין צבי נ' עריית רעננה (16.10.07)).

ויפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בבר"מ 867/06: "על הנישום מוטלת החובה האקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילתו מבעלות או מהחזקה בנכס, שאם לא כן, רשאית הערייה להמשיך ולראות בנישום זה כחייב בארנונה. זו לשונם של סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, ותכליתו של ההסדר - להקל את הנטל המוטל על הערייה לגבות את המס - מלמדת כי יש לפרש סעיפים אלה בצורה דווקנית." (בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.4.08)).

...

נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הוברחו נכסים, ונראה כי החברה נקלעה למצב כלכלי קשה ביותר עקב נסיבות שאינן תלויות בה, כאשר בד בבד נפתחו כנגד הנתבע תיקי הוצאה לפועל בסכומים משמעותיים ביותר, וננקטו כנגדו פעולות אכיפה בהוצאה לפועל.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1בתשלום סך של 16,542.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), תש"מ- 1980 מיום הגשת התביעה (23.9.2019) ועד למועד התשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2.