תביעה נגד עירייה משרד החינוך וגננת בגין תאונה בגן

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 24095-09-12 ס.פ. נ' עריית נתניה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט עמיעד רט תובעים ס. פ. ע"י ב"כ עוה"ד כרמי בוסתנאי וואסים עומר נתבעים 1.עריית נתניה 2.שירביט חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסי אברהם 3.מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד דנה אלון-פיליבה ובעניין ההודעה לצד שלישי: השולחות: 1 .עריית נתניה 2.שירביט חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסי אברהם נגד מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד דנה אלון-פיליבה פסק דין

התובעת עותרת לחייב בנזקה את הנתבעות 1 ו - 2 (עריית נתניה – המעבידה, ושירביט חברה לביטוח בע"מ - החברה המבטחת) וכן את הנתבעת 3 (מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות - המעבידה של הגננות), בגין בהפרת חובות זהירות והתרשלותן כלפיה.

סיכומם של דברים עד כה: מעדויות הצדדים נמצאנו למדים שהתובעת, כ"סייעת תוספתית" בגן חובה רגיל של החינוך הממלכתי דתי, נדרשה ע"י הגננת הראשית של הגן, שלא היתה בגן ביום התאונה, להשגיח על חבורה של שבעה ילדים שדרשו השגחה מעבר לרגיל.

...

סוף דבר בנסיבות העניין, לא ניתן לומר שמי מהנתבעות התרשלה.

פועל יוצא - אין מנוס מדחיית התביעה.

גם ההודעה לצד שלישי נדחית – וללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 9250-12-11 אלמגור מורג נ' משרד החינוך והתרבות תיק חצוני: בפני כבוד השופט מרדכי בורשטין תובעת נעמי אלמגור מורג ע"י ב"כ עו"ד ז. תמים נתבעת מדינת ישראל- משרד החינוך ע"י ב"כ עו"ד ב. פרלמן וא. כרמל פסק דין

התובעת, כבת 48 שנים, עובדת משרד החינוך, הייתה גננת בגן אמירים בבית שמואל בירושלים וכך העידה התובעת בתצהירה: "ביום 30.03.05, עליתי על שולחן מאולתר בגן, על מנת להוריד תפאורה של מסיבת פורים בזמן שהילדים יצאו לחצר בפקוח של הסייעת שלי. שעמדתי לרדת חשבתי שהשולחן היתנדנד ואיבדתי את שווי משקלי, מעדתי ונפלתי. בעקבות הנפילה נפגעתי בברכי השמאלית וחשתי כאבים עזים ושאיני יכולה לעמוד על הרגל ונאלצתי להפסיק את עבודתי בעתיו של הארוע על מנת לקבל טפול רפואי". פרט לתובעת העידה הגב' גרדנשטיין, מנהלת אשכול הגנים ומטעם ההגנה העידה הגב' לילי אמיר, מפקחת מטעם משרד החינוך על גני הילדים.

אמנם הנתבעת טוענת שהיא לא אחראית על הפיקוח השוטף לבטיחות במוסדות החינוך ואולם לנתבעת, כמעביד, קיימת אחריות ישירה על תנאי הבטיחות של עובדיה, זאת מאחר שהאחריות היא, אחריות מקבילה וראשונית לתיקון ליקויים, הן של הרשות המקומית והן של משרד החינוך (ראו והשוו: בג"ץ 8046/04 אורי בן עטיה נ' ראש עירית בת-ם ואח' פ"ד נט (4) 29,35; בג"ץ 10980/04 איגוד הממונים על בטיחות ברשויות המקומיות נ' שרת החינוך ואח' (23.01.07)).

הנתבעת לא שלחה הודעה לצדדים שלישיים כנגד העיריה או בית שמואל וככל שלנתבעת טענות של ממש כלפי גופים אלה, מצופה היה שתשלח הודעה לצדדים שלישיים.

שכרה של התובעת אמנם פחת, אך לא הוכח שדבר היה רק בשל התאונה.

הפסדי הישתכרות לעתיד התובעת ממשיכה לעבוד כגננת מחליפה, ואף עבדה בתקופה הסמוכה לתאונה כגננת במשרה מלאה.

...

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם הגעתי לכלל מסקנה לפיה הנתבעת התרשלה וכי הנזקים שנגרמו לתובעת, נגרמו עקב התרשלות הנתבעת.

מסקנה זו נובעת גם מכך שהמוסד לביטוח לאומי סבר שאין מקום להפעיל את תקנה 15 ומכך שהתובעת לא הציגה אישור רפואי או חוות דעת, התומכים בצורך להפחית את היקף המשרה (ע' 9 ש' 6-8).

סוף דבר מחייב הנתבעת לשלם לתובעת את הפיצוי כמפורט בסעיף 18 בניכוי הסכומים שפורטו בסעיף 19.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 44538-09-16 לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן התובעת פלונית ע"י ב"כ עוה"ד צבי פרדיס ואח' הנתבעות 1. עריית יקנעם עלית 2. הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד י. נחשון ואח' הצד השלישי מדינת ישראל-משרד החינוך ע"י ב"כ עוה"ד אפרת קריב פסק דין

בעקבות התאונה התובעת טוענת שפנתה לקבלת טפול רפואי במסגרת קופת חולים ובהמשך קיבלה טיפולים נוספים ועברה בדיקות הדמיה.

התובעת הפניתה את תביעתה כנגד מעבידתה עריית יקנעם עלית (להלן: הערייה ) וכנגד מבטחתה בביטוח אחריות מעבידים.

במקביל שלחו הנתבעות הודעה לצד שלישי כנגד מדינת ישראל בהיותה המעסיקה של הגננת בגן הרלבנטי, כאשר במסגרתה נטען שכל טענות ההתרשלות שמעלה התובעת חלות על המדינה, לרבות הטענה שהמדינה או מי מטעמה לא פיקחו כראוי על סייעות הגן.

ברור מאליו כי בעיניין של הרמת חלונות אחד האמצעים למניעת תאונות כגון אלו הוא על ידי מתן הדרכה באשר לאופן ביצוע העבודה או אזהרה מפני הסיכונים הכרוכים בה ולכן עניין זה כלול מעצם טיבו בנטען בסעיף 8 לכתב התביעה.

...

בנסיבות אלה טענה המדינה כי ככל שקיימת אחריות לאירוע הנטען על ידי התובעת היא רובצת על העירייה בלבד ודין ההודעה להידחות.

סיכום לסיכום האמור לעיל נזקיה של התובעת מסתכמים בסך של 19,000 ₪.

לאחר שאני מנכה אשם תורם, אני מחייב את הנתבעות 1-2 לשלם לתובעת סך של 15,200 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ וכן החזר אגרה ראשונה בסך של 705 ₪.

אני מורה על דחיית ההודעה לצד השלישי.

עריית גבעת שמואל עוד מוסיפה וטוענת שכלל אין כנגדה עילת תביעה שכן התובעת היתה עובדת משרד החינוך, ואחריותה כרשות מקומית מתמצית בתחזוק הגן והעסקת הסייעת בלבד, ואין בין אלו לבין ארוע התאונה כל קשר.

גם להם אין כל מושג לזהותה, וככלל - ילדי הגן אינם מוכרים להם וגם אם יש בעיות מיוחדות הגננת מדווחת למשרד החינוך ולא לעירייה.

...

מנגד, טענו הנתבעים בסיכומיהם שהתובעת לא הרימה את נטל הראיה ואם היא עצמה איננה יודעת את זהות הפעוטה, כיצד ידעו זאת אחרים? כיצד יוכלו לאתר את תיקה האישי? ובנסיבות העניין איזו תועלת תצמח מהעדת הגננת הראשית או מי מטעם הפיקוח, שכלל לא היו מודעים לאירוע התאונה? לאחר שעיינתי היטב בטענות הצדדים, בחומר הראיות שהוצג ובסיכומים, באתי לכלל דעה שדין התביעה להידחות.

סוף דבר בנסיבות העניין, לא ראיתי לתת אמון בגרסת התובעת הכבושה והמתפתחת, ולא מצאתי שהתובעת הוכיחה שמי מהנתבעים הפר איזו חובת זהירות כלפיה.

פועל יוצא - אין מנוס מדחיית התביעה.

התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה באותה תאונה, התביעה הוגשה כנגד המעסיקה-עירית חיפה הנתבעת מס' 1 וכנגד המבטחת שלה הנתבעת מס' 2.

ביחד עם כתב הגנה מתוקן שהגישו הנתבעות הן שלחו הודעת צד ג' כנגד הגננת שעבדה בגן באותו יום הגב' ציפי כהן (שתכונה להלן-"הגננת") ואשר היתה היא שהזיזה את התנור שנפל על רגלה של התובעת, ההודעה הוגשה גם כנגד משרד החינוך המעסיק של הגננת.

עיון בכתב התביעה מראה כי לתובעת אין טענות כנגד הגננת או כנגד משרד החינוך אשר לא נתבעו כלל על ידה ואפילו לא הוזכרו ולו ברמז בעובדות כתב התביעה ומכאן שיש להתעלם מטענות התובעת כלפי צדדי ג' אלו כפי שנטען לראשונה בסיכומיה.

בנסיבות אלו ההכרעה בשאלת גובה הנכות הרפואית מתיתרת, אך העובדה כי המל"ל העריך נכותה של התובעת ב-0% לצמיתות וכי התובעת בכתב תביעתה ביקשה לאמץ קביעה זו מחזקת ההנחה כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה ואם נותר ספק בנושא התובעת כמתואר בעמ' 16 לפרוטוקול אישרה זאת: "ש. את ביקשת בכתב התביעה שלך שבית המשפט יסתמך בכתב התביעה על מה שקבע ביטוח לאומי כלומר אין לך נכות? ת. נכון". עוד יצוין כי פרופ' רופמן, המומחה האחרון שבדק את התובעת (ביום 11.8.04 כ-7.5 שנים לאחר התאונה) ציין כי "בצילום עדכני כלל לא ניתן לראות ולהבחין אם והיכן היו שברים" אלו היו גם מימצאי המל"ל זמן קצר יחסית לאחר התאונה וביחד עם העדר מגבלות תנועה יש בכך לבסס המסקנה של העידר נכות צמיתה.

...

בנוסף הנני מחייב התובעת להשיב לנתבעות את שכר הטירחה ששולם למומחה מטעמן עבור הכנת חוות דעתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.

משנדחתה התביעה, דין ההודעה לצד ג' להימחק וכך אני מחליט.

לאור טענות התובעת בכללותן ודרך חשיפתן, היה מקום להגיש ההודעה כנגד צדדי ג' ולנהל הדיון בה ולכן הנני מחייב התובעת להשיב לנתבעות/שולחות ההודעה לצד ג' את האגרות אשר שולמו ו/או ישולמו על ידן בגין משלוח ההודעה לצד ג', התשלום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.