בגדרי התביעה ביקש המנוח לחייב את התובע לפצות אותו בגין נזקיו בשל דחיית התביעה משנת 2001 במלוא סכום התביעה בסך של 3,462,440 ₪, האגרה ששילם בהליך משנת 2001 בסך 43,442 ₪, ההוצאות שנפסקו לחובתו בפסק הדין שדחה את התביעה - בסך של 41,674 לשניים מהנתבעים על פי הסדר אליו הגיע המנוח עם אותם בתיק הוצאה לפועל שפתחו נגדו, וסכום זהה לנתבע השלישי שטרם נקט בהליכי גבייה - וכן בתשלום שכר טירחת עורכי דין בסך של 43,000 ₪ לפחות שהמנוח שילם לתובע בגין ייצוגו בתביעה משנת 2001.
בהחלטה מיום 9.4.2023 קבעתי כי התובענה במהותה היא בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אשר על פי החלטת בית המשפט בתיק בו ניתן פסק הדין הוגשה כתובענה חדשה - הדרך להכריע בה היא על יסוד, ולא על דרך הבאת עדים ונקצבו מועדים להגשת הצדדים השלמת טיעון תמציתי בכתב.
ביתר שאת, כפי קבע בית המשפט בפסק הדין משמדובר בתובענה בטענה לרשלנות מקצועית של עורך דין על רקע דחיית תביעה בה ייצוג בשל אי התייצבותו לדיון וכאשר על פי פסק הדין, אין זו הפעם הראשונה שהתובע לא התייצב לדיון בתביעה שהוגשה נגדו.
...
לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הצדדים אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 5,000 ₪ ואת התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ ולהפחית את חיוב ההוצאות של הנתבע מחיוב ההוצאות של התובע - כך שהתובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום.
לסיכום;
מכל המקובץ פסק הדין שניתן נגד הנתבע במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 בת.א 23648/08 - מבוטל.
התובע ישלם למנוח בגין האגרה ששולמה בתביעה משנת 2001 שנדחתה סך של 43,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.2009, וכן יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 7,000 ₪.
