תביעה נגד עורך דין בגין חוב של לקוח

לאחר עיון בתגובות, ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד החלטה זו. הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא: מדובר בתביעה בגין רשלנות מקצועית אשר יוחסה למבקשת עת ייצגה את המשיבה 1 כעורכת דין אל מול נושיה השונים.

המשיבה 1 ציינה כי המבקשת הייתה בעברה עורכת דין והושעתה מלשכת עורכי הדין בשל הרשעתה בעבירות של הפרת חובות הנאמנות והמסירות ללקוח.

עוד נטען כי המשיבה תובעת מהמבקשת את סכום חובותיה של המשיבה בתיקי ההוצאה לפועל אשר לטענתה לא הוגשה בגינם בקשה לפשיטת רגל על ידי המבקשת בעוד שהמשיבה הופטרה כליל מהחובות הללו במסגרת הליך פשיטת רגל מס' 13105-06-14 (מחוזי חיפה).

בנוסף, טענות המבקשת לעניין אי המצאת התביעה כדין אינן סבירות וקשה לקבלן, שכן התביעה הומצאה למענה הרשום וגם אם נכונה טענת המבקשת כי אין זה מענה הרשום וכי לא עסקה עוד בעריכת דין ולכן לא ניתן היה להמציא התביעה למשרדה הרשום, הרי שעדיין לא מוכחש שהמשרד שנטען שהומצאו אליו כתבי בי-דין הוא המשרד של בעלה ואין זה הגיוני שכתבי בי-דין הומצאו למשרד עורכי הדין של בעלה והיא לא ידעה זאת.

...

לעניין זה אמנם סבור אני כי ייתכן שיש בסיס כלשהו לטענות המבקשת כי היה מקום לבקש מהמשיבה 1 להוכיח טענותיה לעניין היקף הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתרשלותה של המבקשת.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל ובסיכומו של דבר, אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר הינה ראויה וסבירה בנסיבות העניין ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור על החלטה זו. בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

אני מורה למבקשת לשלם למשיבה 1 את הוצאותה בהליך זה בסכום כולל של 6,000 ₪ ולמשיבה 2 את הוצאותיה בסכום כולל של 1,500 ₪.

] על-פי האמור בהסכם, ברשות ש.ל.א "צ'קים ופסקי דין ותיקי הוצל"פ קיימים למיניהם ולקוחות שונים, שברצונה לגבות את החובות בתיקים הקיימים ולשרת את הלקוחות החדשים באמצעות לישכת ההוצל"פ", ועורך הדין מתקשר עימה כיועץ משפטי על מנת לטפל בהליכי הגביה.

" במסגרת אותה החלטה נעתר ביהמ"ש לבקשת הנאמן להוציא פקודת מאסר כנגד החייב, לאחר שהוברר כי לחשבונו של החייב הועברו סכומים משמעותיים מתוך חשבון הנאמנות המנוהל על שמו של עורך-הדין, וכי ההוראות לטפול בתיקים ניתנות על-ידי החייב תוך שימוש בכרטיס החכם של עורך-הדין, וההוראות לבצוע העברות כספיות מחשבונו של עורך הדין לחשבונות אחרים או לידי החייב נעשות אף הם על-ידי החייב בעצמו - כל זאת תוך העלמת הכספים מעיני הנאמן.

] בהחלטה מיום 20.1.21 חזר ביהמ"ש בהליך הפש"ר על הקביעה לפיה החייב מנהל עסק לגבייה תוך שהוא משתמש בעורך-הדין "ככסות לניהול עסק זה". מחקירות שערך הנאמן עולה כי כספים שהתקבלו בחשבון הנאמנות של עורך-הדין בגין תיקי גביה של ע.מ.ש וזוכים אחרים (בהם תיקים שבהם הזוכים הם החייב עצמו, ש.ל.א שירותים בע"מ הקשורה עמו והגב' יוסרה נג'מה שהיא בת מישפחה של החייב) הועברו מעורך-הדין לחייב או מעורך הדין למונדר ובאמצעותו לחייב, לרבות במהלך ניהול הליך הפש"ר, כל זאת במזומן.

על מעורבותו הפעילה, במידה זו או אחרת, של עורך-הדין בעסקי הגבייה ניתן ללמוד, בין היתר מהדברים הבאים: עורך-הדין החזיק בהון המניות של ע.מ.ש שהיא בין הגופים הפעילים בעסקי גבייה אלה, ונרשם כמנהלה, וזאת לכל הפחות בחלק מהתקופה הרלוואנטית לתביעה; עורך-הדין הוא מייצגם של הלקוחות בעסקי הגביה והסכמי שכה"ט נחזים ככאלה שנחתמו על-ידו או בשמו; הכנסות עסקי הגביה הועברו לחשבון נאמנות על שם עורך-הדין.

...

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה כאן, אנו קובעים שאין לקבל את התביעה על יסוד עקרון ההשתק השיפוטי.

מדובר בתוצאה בלתי צודקת, ולפיכך מצאנו שלא להסתמך על דוקטרינת ההשתק השיפוטי בנסיבות העניין.

בהתחשב בעלות ניהול ההליך ואופן ניהולו מצאנו לחייב את הנתבע בהוצאות לטובת קופת הכינוס ושכ"ט הנאמן בסך 30,000 ₪ שישולמו לידי הנאמן תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

עו"ד סלמן טוען כי בחודש מאי 2016, אירע ארוע משמעותי, בדמות תביעה שהוגשה נגד התובעת, לפירוק השתוף בדירת המגורים המשותפת שלה עם ציון, וזאת בשל חוב של ציון בתיק הוצל"פ, במסגרתו מונה עו"ד ברדה, שייצג את הנושה, ככונס נכסים על חלקו של ציון בדירה המשותפת.

הטענה כי עו"ד סלמן הפר את כללי האתיקה שחלים עליו כעו"ד, בכך שהלווה כספים ללקוח שלו (לציון) ונטל תמורה מעבר לשכר טירחתו כנאמן, אין לי צורך להכריע אם נכונה היא והאם ככל שנכונה היא משפיע הדבר על התביעה נגד התובעת, שכן גם אם יש בטענה הנ"ל ממש, התובעת מלכתחילה מנועה מלאחוז בה וזאת שעה שהיא נהנתה מהפירות של אותה היתנהלות של עו"ד סלמן, שכנגדה היא מלינה היום ואשר אודותיה הייתה מודעת, היתנהלות אשר אפשרה למעשה את המשך קיומו של העסק שפרנס את התובעת באותה מידה שפרנס את ציון, כאשר חרף הידיעה האמורה, לא שמענו טרוניות דומות מהתובעת בזמנו, לפני או עת שהאירועים היתרחשו.

בכל הנוגע להוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד, הרי בהיתחשב בסכומי התביעה המשמעותיים נגד הנתבעים (סכום שתי התביעות יחד נגד עו"ד לוי, הגיע לכדי 2,014,393 ₪ וסכום התביעה נגד עורכי הדין סלמן עמד על 1,494,168 ₪), וכן בהיתחשב בתוצאה, קרי דחייה מוחלטת של התביעות הנ"ל וכן בהיתחשב בהקף ההליכים ומשכם ובעבודה הרבה שנאלצו הנתבעים להשקיע בהגנתם ובעיקר עו"ד סלמן וזאת נוכח העובדה שלבד מטענות ההגנה בקשר לעיסקאות המכר, העלה טענת קזוז מכוח חוב התובעת כלפיו, בעיקר בגין חלקה בחובו של ציון כלפיו, על המסמכים הרבים שהובאו על ידו להוכחת גובה החוב ומקורו וכן בהיתחשב בכך שהתביעות מלכתחילה הוגשו בחוסר תם לב ותוך העלאת טענות ללא בסיס, לנוכח כל אלה, התובעת לשלם לעורכי הדין סלמן שכר טירחת עו"ד ריאלי וסביר עבור התביעה נגדם, הלוקח בחשבון גם את משך ההיתדיינות וכמות ההליכים, בסך של 100,000 ₪ ולעו"ד לוי סכום זהה, בסך 100,000 ₪ עבור התביעות נגדו.

...

סוף דבר אשר על כן, התביעות של התובעת נדחות בזה.

לגבי התביעה שכנגד, תשלם התובעת לעו"ד סלמן 50% מאגרות המשפט בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום ששולמו למזכירות ועד התשלום בפועל וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בלבד, וזאת בהתחשב הן בתוצאה והן בכך שהתביעה שכנגד נדונה יחד עם תביעת התובעת וממילא כל טענות התביעה שכנגד הועלו כטענות קיזוז במסגרת כתב ההגנה שהגיש לתביעה של התובעת, כך שלא נדרשה מעו"ד סלמן השקעת שעות מרובות במיוחד להכנת התביעה שכנגד ולניהולה, מעבר לאלה שנדרשו ממילא להכנת ההגנה בתביעה.

הודעת צד ג' נגד בתה של התובעת דינה להידחות וזאת משלא נמצאו עורכי הדין סלמן ולוי חייבים בסכום כלשהו לתובעת.

כך נמצא כי בטבורה של תובענה זו השאלה אם הוכחה הפרת חובת הזהירות שחב בה הנתבע כעורך הדין של התובע, ובשים לב להלכה שלפיה לצד חובת זהירות שחב עורך הדין, גם הידיעה שכל אדם עלול לשגות ואין בכל שגיאה של עורך דין, כדי לבטא בהכרח הפרה של חובת הזהירות שהוא חב בה כלפי לקוח.

התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח, עשויות לשמש עילה לתביעה נגד עורך הדין בגין הפרת חוזה.

...

בחינת הראיות גם הביאה למסקנה שהנתבע לא פעל במיומנות סבירה בהתייחסותו להסכם הפשרה, התעלם מהחלטות בית המשפט באשר לאופן הגשת הסכם הפשרה לאישור, לא בירר כלל את הבסיס להתנערות האחיינים מההתחייבות בהסכם הפשרה, לא שקל את השיקולים הרלוונטיים ולא נתן משקל למשמעות שיש לזניחת הסכם הפשרה.

ואשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 166,371 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת בית המשפט ובנוסף גם לשאת בשכר טרחת עו"ד אשר בשים לב למשאבים שהושקעו יועמד על סך של 35,000 ₪.

התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח, עשויות לשמש עילה לתביעה נגד עורך הדין בגין הפרת חוזה.

בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו.

...

במצב זה, נמצא שיש לקבל את התביעה שכנגד ולאחר שהנתבע זנח את התביעה להוספת מע"מ לאותו חלק מהעיזבון שקבלה התובעת, יש לפסוק לזכותו סך של 122,584 ₪.

ואשר על כן אני קובע כדלהלן: התביעה אשר הגישה התובעת – נדחית.

התביעה שכנגד אשר הגיש הנתבע מתקבלת, והתובעת תשלם לתובע סך של 122,584 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד.