תביעה נגד עובד שעבר למתחרה

לפיכך, בהתאם ובכפוף להוראות החוק והפסיקה אנו קובעים כי מדובר בהתחייבות ערומה לאי תחרות, שלא באה להגן על אינטרסים של התובעת, מעבר לאנטרס אי התחרות "כשלעצמו", ולכן דינה של תניה זו בחוזה העסקה להפסל בהיותה נוגדת "תקנת הציבור". לאחר שהגענו למסקנה שעסקינן בתניית אי תחרות 'עירומה' בחוזה העסקה, דינה להתבטל היות שהיא נוגדת "תקנת ציבור". ומשבוטלה תניית אי התחרות, אין הפרת חוזה מצד העובד כלפי התובעת , ומשכך דין התביעה להדחות כנגד הנתבע 3.

...

לפיכך, בהתאם ובכפוף להוראות החוק והפסיקה אנו קובעים כי מדובר בהתחייבות עירומה לאי תחרות, שלא באה להגן על אינטרסים של התובעת, מעבר לאינטרס אי התחרות "כשלעצמו", ולכן דינה של תניה זו בחוזה העסקה להיפסל בהיותה נוגדת "תקנת הציבור". לאחר שהגענו למסקנה שעסקינן בתניית אי תחרות 'ערומה' בחוזה העסקה, דינה להתבטל היות שהיא נוגדת "תקנת ציבור". ומשבוטלה תניית אי התחרות, אין הפרת חוזה מצד העובד כלפי התובעת , ומשכך דין התביעה להידחות כנגד הנתבע 3.

לאור האמור, גם התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 דינה להידחות.

לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות בתיק, לרבות קבלת הבקשה לדחייה על הסף ברוב עילות התביעה, סכום התביעה והעובדה כי התביעה נדחתה בכללותה הן מחמת תנייה לא חוקית בחוזה העסקה והן בהיעדר הוכחה בכל מרכיבי התביעה, אנו מחייבים את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 15,000 ₪ (סה"כ 45,000 ₪) בגין הוצאות משפט, סכומים אשר ישולמו לכל אחד מהנתבעים בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ועדת המשמעת היתכנסה ביום 2/2/17, ולאחר שהתברר כי הנילונים אינם מתייצבים לדיון , קיבלה הוועדה החלטה בהתבסס על העדויות שהביא המתלונן בפניה ועל יסוד טענותיו וקבעה כי הגיעה לכלל דיעה כי הנילונים הפרו את חובת האמון שלהם כלפי ההסתדרות עת פעלו בדבר סמיכות הזמנים שבין התפטרות הנילונים לבין על רקע האמור ניתנה החלטת ועדת המשמעת, בהסתמך על הראיות שהוצגו לפניה על ידי ההסתדרות הכללית, ולפיה הנילונים פעלו בהיותם חברי ועד תוך שימוש במעמדם על מנת לפגוע בהסתדרות ולחתור תחתיה בדרך של השפעה על עובדים לעבור לאירגון מתחרה.

בנוסף טוענים המשיבים כי דין הבקשה להדחות על הסף מטעמים של חוסר סמכות מקומית (שכן לדידה ההפניה למוסד השיפוט הייתה בהתאם להחלטת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע והוא אשר מוסמך להכריע בתובענה), וכן נטען כי המבקש לא הצביע על כל עילת תביעה כנגד המשיבות 1-2.

"ג. כאשר מדובר בחבר ועד המייצג את ארגון העובדים במקום העבודה, ונבחר לתפקידו כאורגן של ארגון העובדים; הרי שפעולות המבוצעות על ידו, אשר עשויות לגרום לעובדים לעזוב את ארגונו למען ארגון אחר – משמען היתנהגות חסרת תום לב מובהקת והפרת אמון. לא יתכן כי נציג של ארגון עובדים נבחר ושלוחו במקום העבודה יפעל כנגד שולחו וייצוגו. לאור האמור, לא בכדי הוגדרה היתנהגות שכזאת הפרת משמעת חמורה.

...

לא מצאנו כי נסיבות המקרה הן נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהאמור.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין הגעתי לכלל דעת כי בכל הנוגע לעתיד, אין מקום להשיב את הדיון לרשות השיפוט על מנת שתשלים את החלטתה והנמקתה לאלתר, באשר אפשר שהדיון יהיה תאורטי, ולא מן הנמנע כי יהיו עובדות נוספות שראוי יהיה לשקול לקראת הבחירות הבאות, ככל שהתובע יבקש להתמודד.

נראה לי שכפי שנקבע בעניין אסור, גם בענייננו ראוי שההחלטה בעניין הזכות של המורחק לשוב ולהתמודד - תתקבל במידת הצורך בבוא העת.

מעבר לאמור לעיל, נזכיר כי הסעד בגין החזרת המסמכים, הועלה על ידי התובעת גם במסגרת התביעה האזרחית כנגד המרכז הרפואי[footnoteRef:57].

על מהותה ומשמעותה של הגבלה זו נעמוד בהמשך פסק הדין, אולם ניתן לציין כבר עתה, כי על מנת לאכוף תניה זו, על החברה להוכיח שני עניינם מצטברים: האחד, כי התניה באה להגן על אינטרס לגיטימי בר-הגנה, וזאת בשונה מ"התחייבות ערומה" שתכליתה היחידה היא למנוע מהעובד להתחרות במעסיקו; השני, כי ההגבלה המבוקשת על ידי המעסיק אינה מעבר לידרוש לצורך הגנה על אותו אינטרס.

...

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לקיזוז הסכומים המועטים שלהם זכאית התובעת, כנגד ההוצאות שנגרמו לנתבע כתוצאה מכך שרוב רכיבי התביעה נדחו.

גם ההתייחסות בסיכומי הנתבע לעמדת התובעת היתה בלשון בוטה, שאינה מקובלת עלינו[footnoteRef:91].

] בסיכום כל הדברים, אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי והן ביחס להוצאות.

הנתבעת מצידה הגישה נגד התובעת תביעה שכנגד, ובה טענה כי התובעת, אשר שימשה כעורכת דין במשרדה, הפרה את התחייבויותיה החוזיות לשמירת סודיות ומניעת אי-תחרות, כמו גם את חובת תום הלב, האמון וההגינות החלים על יחסי העבודה שבין הצדדים.

עם המעבר למשרד "מתחרה", ניצלה הנתבעת שכנגד את הסודיות המסחריים אותם גזלה מעבודתה אצל התובעת שכנגד, ועשתה בהם שימוש במשרד "המתחרה". המקרה דנן עומד בקריטריונים שנקבעו בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999, ויש לחייב הנתבעת שכנגד בתשלום הפצוי הסטאטוטורי הקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, בשיעור של 100,000 ₪.

...

מאותם הנימוקים גם לא מצאנו להורות על השבת תשלום פיצויי הפיטורים, שכן משעה שדחינו הטענות לעניין אישורי המחלה, אזי גם התביעה להשבת פיצויי פיטורים – נדחית.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: א. דמי מחלה צבורים בסך 13,864 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

לטענת מר בן שלמה כיוון שאף התובענה דנן תלויה וקשורה במערכת יחסי העובד ומעביד בינו לבין ערנת, הרי שמקומה של התביעה בבית הדין לעבודה שלו נתונה הסמכות היחודית לידון בה. ביום 17.12.13, בהחלטה מנומקת אשר אין כאן המקום להרחיב ולהביא מפרטיה, קבלתי את טענות מר בן שלמה והוריתי על העברת התביעה כנגד מר בן שלמה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

אמור מעתה – הוכח מעבר לכל ספק, הן מתוך לשונו של הסכם שתוף הפעולה והן מתוך הנסיבות האופפות את עריכתו, כי כוונת הצדדים הייתה ליצור שתוף פעולה לעניין שיווק תוכנת הקופה אך ורק לעסקים קמעונאיים בתחום הדלק והאנרגיה, היינו כולל חנויות נוחות למיניהן למעט עסקים מעבר לכך בתחום המזון, הפארמה וכיוצ"ב. כאשר זו היא מסקנתנו עלינו לעבור לשלב הבא ולבחון האם הפרו דורז ומירקם זכויות קנייניות ובכללן קניין רוחני של התובעות.

במסגרת הליך הבקשה לצוו מניעה אשר הגישו התובעות, הוגשה הודעה מטעם הצדדים ובה הודיעו הנתבעות לאלו חברות שווקה תכנת הקופה ואלו הן: "למען הסר ספק, האמור לעיל לא יחול על מתן שרות ותמיכה של המשיבים (הנתבעות-צ.ו) לתוכנת המבקשות (התובעות-צ.ו) שכבר שווקה על ידי המשיבים, טרם ההודעה על הפסקת השיווק בחודש אפריל 2013, לגופים הבאים: רויאל; נירסול; סנטרפארם; חצרוני; מבוא שומרון (גזוז); ד.א. תחנות דלק; תנובות; מבלי לגרוע באמור לעיל, הצדדים יהיו רשאים להתחרות זה בזה בצורה הוגנת" (הדגשה שלי – צ.ו).

...

אחר שמצאנו כי לשון ההסכם, כוונת הצדדים וכלל הראיות והעדויות בתיק מלמדות כי הפרשנות הנכונה אותה יש להעניק להסכם היא כפי שטוענות התובעות הרי שאין מקום לטענת דורז להפרתו מצד התובעות בעמידתן על הפרשנות הנכונה שלו.

סוף דבר לא מצאנו בהתנהלותו של מר אלי אורי עילה לתביעה החוזית והנזיקית שהוגשה ע"י דורז ויש לדחות אף את התביעה כנגדו.

התביעה שכנגד נדחית.