יתר על כן, אשת היא סוכנות נסיעות ועל כן היא מתווכת בין הנוסעים לבין ספקי שירותי התיירות השונים.
"כתוצאה מהשעייה זו לחברתנו אין ערוץ תיקשורת המאפשר לקיים הזמנות קיימות, לקבל החזרים בעבור הזמנות ולהזמין הזמנות חדשות. אנו מצרים כי אין ביכולת חברתנו לעזור בנושא הזיכוי בשל סיבה פשוטה כי הכסף עבור הזמנתך אינו במאגר ההזמנות שלנו, אלא אצל חברת התעופה ואיתה אין אפשרות לתקשר כלל".
כן נאמר, באותו מכתב, בהתייחסות לזיכוי של אחי התובע בשם רפי, כי הזיכוי נעשה "בטעות ובתום לב" וכיוון שהחברה חורטת על דגלה את ערך האמינות, אין לחברה, אלא לספוג זכוי זה כהפסד.
שכן, כאשר מבוצעת עסקת אשראי בתשלומים, יכולה חברת האשראי, בהתאם לחוק, לבצע "הפסקת תשלום בשל אי הספקה".
בעיניין רת"ק 51499-06-14 מונה טורס נ' אילן לנקרי ואח' התברר מקרה דומה למקרה שבפני.
בעיניין זה יצוין כי במסגרת ח"א (חוזים אחידים) דיזנהויז יוניטורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] עמ' 19-20 (2009) (להלן: "עניין דיזנהויז") נקבע, כי הקונסטרוקציה המשפטית ההולמת את מרבית המצבים הרלוואנטיים להתקשרות שבין סוכנות ללקוח (מזמין שירות), היא של חוזה לטובת אדם שלישי ואין היא יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השרות כלפי הלקוח:
" הקונסטרוקציה המשפטית הנראית הולמת את מרבית המצבים היא של חוזה לטובת אדם שלישי, על פיו ספק השירותים מחוייב הן כלפי סוכנות הנסיעות (שהתחייבה לשלם לו) והן כלפי הלקוח (שהמבקשת הורתה לספק להעניק לו את השרות) במתן השרות, כנגד ההיתחייבות שהמבקשת נטלה כלפיו. במקרים מסויימים, ניתן להניח כי מדובר בהמחאת הזכות לקבלת השרות ללקוח (כך, למשל, כשהזכות מגולמת במסמך למוכ"ז, כגון כשמדובר בכרטיס להופעה). מכל מקום, אף לעניין זה אין לומר כי המבקשת יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השרות כלפי הלקוח, אלא רק שבכך היא מממשת חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. המהלך השני בבצוע ההזמנה הוא מתן השרות ללקוח על ידי ספק השרות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, היתחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השרות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השרות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)."
אשת לא סייעה לתובעים במאומה ובפועל הכשילה אותם במסירת מידע אשר הטעיה אותם, יצרה בקרבם מצג שוא כי הוחלט לתת להם זכוי כספי ובפועל מנעה מהם קבלת פיצוי כספי מלא או חלקי מחברת האשראי ובכך חדלה.
בקשת התובעים כי בית המשפט יקבע שמגיע להם פיצוי כאמור בחוק שירותי תעופה, דינה להדחות, כיוון שבהתאם לחוק שירותי תעופה, לנוסע עילת תביעה כנגד מפעיל הטיסה או כנגד המארגן.
...
מהעובדות שהתבררו בפני אני סבור שאשת פעלה במתכוון או לכל היותר ברשלנות בוטה, כדי ליצור מצג שווא כדי שהתובע לא יפעל להפסקת העסקה מול חברת האשראי וזאת מסיבה אחת פשוטה: לו חברת האשראי הייתה מפסיקה את תשלומי העסקה, אזי קרוב לוודאי שהנפגעת העיקרית מכך הייתה אשת בעצמה.
לסיכום, תביעתם של התובעים להשבת סכום ששילמו בגין כרטיסי הטיסה דינה להתקבל.
בקשת התובעים כי בית המשפט יקבע שמגיע להם פיצוי כאמור בחוק שירותי תעופה, דינה להידחות, כיוון שבהתאם לחוק שירותי תעופה, לנוסע עילת תביעה כנגד מפעיל הטיסה או כנגד המארגן.
התוצאה היא שאשת תשלם לתובעים סך של 6,397 ₪ אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
