תביעה נגד סוכנות ביטוח לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים

עיון בסעיפים 2ו3 א' לתוספת השניה מפרטים את סוגי התביעות שניתן להגישן על דרך של תובענה ייצוגית לרבות:" 2. תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לעניין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשו בעיסקה ובין אם לאו. 3א. תביעה נגד נותן שירותים פיננסים, כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (שירותים פיננסים מוסדרים), התשע"ו- 2016, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין שהתקשו בעיסקה ובין שלא". אין חולק כי המבקשים הם עמיתים בקרן פנסיה והמשיבות הן חברות מנהלות כהגדרת המונח בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) , תשס"ה- 2005, וכי עילת התביעה נובעת מהתקשרות בין העמית לקרן הפנסיה.

...

נוכח האמור הרי ששוכנענו כי יש גם לקבל את טענת המשיבות כי לא ניתן להעניק את הסעד המבוקש הואיל והוא אינו לטובת הקבוצה הואיל והשבת כספים תפגע בשאר חברי הקבוצה.

משכך בנסיבות העניין אנו סבורים כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי "יש אפשרות סבירה" שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.

על כן אנו קובעים כי דין הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית להידחות.

בקשה לאישור תובענה ייצוגית על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

העילות עליהן מבוססת בקשת האישור הן כדלקמן: עשיית עושר ולא במשפט בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979; הפרת חוזה והפרה של חובת תום הלב מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; עוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועוולת הרשלנות מכוח סעיפים 35 ו-36 לאותה פקודה; הטעה בנגוד להוראת סעיף 36(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005.

במקרה דנן, פרט 2 לתוספת השנייה הוא הרלוואנטי, ולפיו אחת מהעילות שבגינן ניתן לנהל תובענה ייצוגית היא "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו". הכרעה אין חולק על כך שהמשיבה הייתה רשאית להעלות את דמי הניהול עד לתקרה הקבועה בדין, וזאת בכפוף למתן הודעה לעמית חודשיים מראש.

...

סעיף 8 (ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות קובע: "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". משאלו הם פני הדברים, נמצא להורות על החלפת המבקש.

בנסיבות אלו מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לתזכורת פשרה, אשר לא הסתייעה ומכאן החלטתי זו. סוף דבר תביעתו האישית של המבקש נדחית.

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת מהטעמים המפורטים לעיל.

ענייננו בתביעה כספית כנגד סוכן ביטוח והסוכנות שבבעלותו בטענות לרשלנות בעריכת חוזה ביטוח תוך הותרת התובע ללא כסוי בגין מחלות קשות.

תביעתו של התובע נסמכת בין היתר על הוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), תשמ"א-1981; חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה-2005, והוראות החוזרים הרלוואנטיים שבאו מכוחם.

ודוק, על המבטחת לוודא מסירת ההודעה למבוטח ולא ניתן להסתפק בהצגת נתונים או הבאת עדים לעניין משלוח הדרישה אליו, קרי רק לאחר שהמבוטח יקבל את ההתראה, ניתן יהיה למנות את הימים המוקצים לו לפי החוק לסילוק חובו.

...

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 150,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כחוק על סך 15,000 ₪ , והחזר האגרה ששולמה.

כן ולאור הנימוקים המפורטים לעיל, אני מקבלת את ההודעה כנגד הצד השלישי חלקית ומחייבת את הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לפצות את הנתבעים כדי מחצית מהסכום האמור, בסך 75,000 ₪, להשיב לידם את סכום האגרה ששילמו במסגרת ההודעה ולשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך 7,500 ₪.

חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת), בהתאם לפרט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק): "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו" (להלן: בקשת האישור).

עניינה של בקשת האישור בטענה כי בעת שיווקן ומכירתן של פוליסות ביטוח מקיף לרכב, כרכה המבקשת גם את מכירתם של כתבי שירות בגין שירותים נלווים (כגון גרירת רכב, תיקון שמשות ופנסים וכיו"ב) כחלק בלתי נפרד מהפוליסות, וזאת בנגוד להוראות חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 וחוזרי המפקחת על הביטוח שהוצאו מכוחו, על פיהם נידרשות חברת הביטוח ליידע את ציבור המבוטחים כי ביכולתם לרכוש את כתבי השרות באופן נפרד ומחברה אחרת, וכן להציג להם את מחיר כתב השרות בנפרד ממחיר הפוליסה.

...

עוד נקבע כי גם דין טענות המבקשת ביחס להיעדרו של נזק להידחות, וזאת מן הטעם שאין זו סוגיה רלוונטית לשלב בקשת האישור, וכפועל יוצא, אין בה כדי להשפיע על שאלת כשירותו של המשיב לשמש כתובע ייצוגי בהליך דנן.

עוד טוענת המבקשת כי החלטתו של בית משפט קמא אינה מנומקת, ואף מטעם זה יש לקבל את בקשת רשות הערעור.

עם זאת, לערכאה המבררת שמור שיקול דעת רחב האם להיעתר לבקשות מסוג זה, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (השוו: רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018); רע"א 4773/20 מסאלחה נ' עיריית עפולה, פסקה 8 (10.11.2020)).

בהתנגדות המבקשת לבקשה לאישור תובע חלופי לא מצא בית המשפט קמא טעמים המצריכים בירור עובדתי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

על רקע זאת, הגישו המשיבים – רון הופמן, אשר הלפרין, גדעון בלום וטליה יערי (להלן: התובעים המייצגים או המשיבים) – באמצעות אותם באי כוח מייצגים (עו"ד יצחק יערי ועו"ד גלעד ברנע), ארבע תביעות ובקשות לאישורן כתובענות ייצוגיות נגד חברות הביטוח, מהן רכשו פוליסות חסכון (תחת השמות "Excellence Invest", "הראל מיגוון השקעות אישי", "Top Finance חסכון והשקעה" ו-"בסט אינווסט אישי", בהתאמה), וזאת לפי פרט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות): "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו" (לעיל ולהלן: בקשות האישור).

גבייתן של אלה הוסדרה מבחינה רגולטורית על ידי שר האוצר בתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (הוצאות ישירות בשל ביצוע עיסקאות), התשס"ח-2008 (להלן: תקנות ההוצאות הישירות), וזאת בהתאם לסמכות שהוקנתה לשר האוצר בסעיף 32(א)(2) לחוק הפיקוח על קופות גמל, אשר חל כאמור גם על ביטוחים תלויי תשואה מכוח סעיף 36א לחוק הפיקוח על הביטוח (יצוין כי עד לאחרונה הוחלו תקנות אלו במפורש על ביטוחים תלויי תשואה מכוח תקנה 4 לתקנות ההוצאות הישירות.

עוללות – הפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 8(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות לבסוף, אבקש לייחד מילים מספר לטענת חברות הביטוח לפיה לאור ההשלכות הטמונות בניהול התובענות כייצוגיות יש להורות על דחיית בקשות האישור בהתאם לסעיף 8(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות.

...

הערה: מתעוררת שאלה אם פוליסות החיסכון בהן עסקינן, שהן כאמור נעדרות כל מרכיב ריסק, הן בגדר חוזה ביטוח, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". כך, בהינתן שהתשלום לבעל הפוליסה נעשה על פי דרישתו, וללא שנדרש כי יתקיים "מקרה ביטוח". עם זאת, הצדדים כלל לא התייחסו לסוגיה זו, ואף אנו מצאנו שלא להרחיב בה. מכל מקום, אין חולק כי השירות בו עסקינן ניתן על ידי חברות ביטוח, ולפיכך חל לגביו חוק הפיקוח על הביטוח.

אף אין בעובדה שהוראות הדין השונות – ובכללן תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (הוצאות ישירות בשל ביצוע עסקאות), התשס"ח-2008 – מתירות למבטחת לגבות הוצאות ישירות, כדי להביא למסקנה כי היא רשאית לגבותן.

די. איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 21 (18.11.2020); וראו בהקשר זה גם את הערתו של חברי בפסקה 74 לחוות דעתו, המקובלת עליי).

סיכומו של דבר, מסכים אני כאמור עם התוצאה אליה הגיע חברי לפיה דין הערעור להתקבל.