תביעה נגד סוכן ביטוח על פוליסת ביטוח למשק פעיל

לטענתן, המשיבים 1 – 5 פונים באופן יזום אל לקוחות המבקשות ומשדלים אותם לבטל פוליסות ביטוח שהונפקו על ידי המבקשות ולרכוש באמצעותם פוליסות חדשות, תוך הכפשת שמן.

כנגד, טוענים המשיבים כי המבקשות לא הציגו רשימת לקוחות הזכאית להגנה מכוח היותה 'סוד מסחרי'.

מי שלכאורה מחזיקה בעילת התביעה – המבקשת 1 – שהיא סוכנות הביטוח, לא העסיקה את המשיבים והם אינם חבים לה דבר.

"[footnoteRef:3] [3: ע"ע (ארצי) 80-08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (7.10.2010)] כן ראו הדברים שנאמרו לגבי תחום העיסוק – "ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי"[footnoteRef:4].

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה למתן סעד זמני כפי שנפרט להלן.

] מאזן הנוחות: לאחר ששקלנו בעניין אנו קובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

לטעמנו, הנזק שייגרם למשיבים כתוצאה מכך, יגבר על הנזק הלכאורי שעשוי להיגרם למבקשות מאי מתן הצו כאמור.

סיכום: לאור האמור לעיל, לא שוכנענו, ברמה הלכאורית, כי למבקשות קיימת עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתן ועל כן אנו דוחים בקשתן לסעד זמני.

כמו כן לא ברור מדוע התובעת לא הגישה עד היום תביעה כנגד חברת הביטוח מנורה בגין אבדן כושר העבודה שלה, אם היא טוענת שיש לה כסוי בטוחי, לפחות לצורך שיחרור פרמיות שעדיין משלמת, כאשר סביר להניח שהדבר נובע מחשש שהרכיב יידחה וזה יפגע בתביעה זו ועל כן המשיכה לשלם את הפרמיות (סעיף 67 בכתב ההגנה המתוקן).

צו ההרחבה בענף החקלאות קובע כי המעסיק יפריש לפנסיית יסוד של העובד 6% (חלק מעסיק), 5.5% (חלק עובד), ולפיצויים 4.5% (לעובד קבוע דהיינו שהשלים 6 חודשי עבודה) ואילו צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק קבע בשנת 2012 (המועד בו נקלטה התובעת לעבודה) קובע כי על המעסיק להפריש לרכיב הפיצויים הפרשות בשיעור 4.18% לפיצויים ו-4.16% לפנסיה (חלק מעסיק) ו-4.16% (חלק עובד).

יתרה מכך, תמוה בעיניינו מפני מה לא פנתה התובעת אל חברת הביטוח בתביעה מתאימה, לאחר מועד התאונה הקשה שעברה, בדבר אבדן כושר העבודה שלה, שכן לטענתה מדובר בפוליסה פעילה.

" (עמ' 33-34, שורות 31-32, 1-5- ההדגשות אינן במקור- צ"פ) גם התובעת נישאלה אודות סוגיה זו אך גם תשובתה כאמור לה הניחה את הדעת: "ש. לגבי העדות שנתן פה סוכן הביטוח העיד שעד היום לא פניתם לחב' הביטוח בתביעה כלשהיא בגין אובדן כושר עובדה שיכולה ליפתור אותך מתשלום הפרמיה שאת עדיין משלמת כל חודש בפוליסה?

אבדן כושר העבודה לאור קביעתנו בסעיף 34 לעיל, דין תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין אובדן כושר העבודה בהתבסס על פוליסת ביטוח אבדן כושר העבודה- להדחות.

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת לפיצוי בגובה ההפרשות אותן היה על הנתבעת להפריש בסך של 1,041.6 ₪.

היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות, התובעת תבעה מהנתבעת סכום העולה על 2,000,000 ₪ ובסופו של דבר פסקנו סכום זעום לעומת סכום התביעה.

לאחר ששקלנו מלוא השיקולים, לרבות מצבה הרפואי של התובעת ומחדלה של הנתבעת, החלטנו לפנים משורת הדין, שלא לחייבה בהוצאות.

מר גיא ומר שטוף העידו כי הטיולים היו בעלי אופי עסקי וכללו שיחות משותפות עם אנשים עסקים, וכי אף במסגרת הטיול משוא התביעה קיבלו הם יעוץ עסקי מהתובע שבעקבותיו רכשו ביטוחים שהניבו לתובע רווחים עיסקיים.

בתצהירך אתה מציין שיצאת נשכר מהטיולים האלה, אתה יכול לתת דוגמא? לטיולים האלה היו מגיעים בעיקר אנשי עסקים עצמאיים, לא שכירים, בעסוק שלי אני נוגע בכלל המשק והשתתפות שם של אנשי עסקים גדולים ויצא לי משם ברכות שהתברכתי בעבודה.

יש לך לתת דוגמאות שאחרי טיולים כאלה חתמת על פוליסות ביטוח מול התובע? הוספתי פוליסות במהלך התקופות ובפרט לפני הקורונה כאשר התחלתי מיזם חדש בתחום המצעים ושם היה הרחבת ביטוחים על סחורות שבעיקר הזמנתי מחו"ל."

מצאתי לקבל גרסה זו שכן סבורני כי פעילות השיווק של בעל עסק עצמאי דוגמאת סוכן ביטוח, ובכלל זה פעילות של השגת לקוחות, שימור לקוחות וטוויית קשרים לצורך הגדלת נפח העבודה, היא חלק בלתי נפרד מעבודתו של עובד עצמאי, בבחינת פעילות שלכל הפחות נלווית לעבודה (ולעיתים מהוה את לב העבודה עצמה) (לדיעה דומה ר' ב"ל (י-ם) 56665-07-14 איילת אנג'ל נגד המוסד לביטוח לאומי (30.7.20)).

...

בשולי ענין זה אציין כי מקובלת עלי טענת התובע לפיה נמנע מלזמן לעדות עדים רבים שנמנים על חוג לקוחותיו ומשתתפים בטיולים, בשל הצורך לחדד בפניהם את המטרה העסקית גרידא של הטיולים ומחשש להציג את ההזמנה לטיולים כנשענת על אינטרסים עסקיים בלבד, ובלשונו [עמ' 8 ש' 26-28]: "אני למשל העדתי לגבי ... שברגיל לא הייתי חבר שלו. זה לא נעים לי להביא לקוחות כאלה ולהגיד בפניהם שאני כביכול התחברתי איתם בשביל להביא אותם כלקוחות ולכן גם לא הבאתי עוד הרבה עדים שיכולתי להביא. הדבר הזה פוגע במוניטין שלי". לבסוף, אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה העובדה כי עצם פתיחת קבוצת ווטסאפ ששמה "חגיגות שטח בחמישישישי", מלמדת, לכאורה, על כך שהיה מדובר בטיול למטרות פנאי.

מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי לקבוע כי גם הטיול בו נפגע התובע בתאונת הדרכים היה בבחינת פעילות נלווית לעבודה.

סוף דבר – תאונת הטרקטורון בה היה מעורב התובע ביום 11.7.19 מוכרת כתאונה שארעה לתובע במסגרת עבודתו.

הנתבעת, כבעלים, התרשלה בכך שאיפשרה לאחיה לנסוע ברכב הרשום על שמה כשהוא אינו מבוטח, וכשבקשה לעריכת ביטוח הועברה על ידה לסוכן הביטוח שלה מבלי שווידאה שפוליסה יצאה ושולמה עובר לתחילת השמוש ברכב.

הנזק הכלל, פרי פסיקת בית המשפט העליון, הוא כי בתביעת שיפוי של קרנית, אין להעמיד לפני בית המשפט מחלוקת כאילו היתה זו תביעת פיצויים של הניזוק נגד המזיק, אלא יש להיתמקד בבחינת סבירות שיקוליה של קרנית בחתימתה על הסכם הפשרה (ריבלין, בעמ' 554); ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, 569-571 (1997)).

חישוב הפיצויים בראש נזק של אובדן כושר הישתכרות לקטינים ולצעירים בראשית דרכם המקצועית נעשה דרך כלל על יסוד מודדים כשכר ממוצע במשק, גיל פרישה (67) ושיעור הגריעה מהשכר שפעמים רבות הוא כשיעור הנכות הרפואית שנקבעה (לשכר ממוצע במשק ראו ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 12 (2005) ורע"א 7490/11 פחרי נ' חאג' (2011); לחישוב אובדן כושר הישתכרות עד גיל 67 ראו ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה (2005); ולנכות תפקודית ששיעורה כשיעור הנכות הרפואית ראו ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (2009)).

...

לאחר קבלת חוות הדעת, דרישת הנפגעת י' עלתה ל – 274,000 ₪ לא כולל שכר טרחת עו"ד (נספח י), כך שסיום ההליך מול שתי הנפגעות בסכום כולל של כ – 146,000 ₪ גם הוא סביר ומשקף ניהול משא ומתן הלוקח בחשבון את האינטרסים של קרנית, ובסופו של דבר גם את אלו של הנהג שעתיד להיות משובב.

בסופו של דבר, בית משפט זה ביסס את הכרעתו על מכלול הראיות בתיק - עדותם של הנפגעות והנתבעים, ועל המסמכים השונים שהוגשו.

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

במהלך השנים, שכרה המבוטח של התובעת היה גבוה מהשכר הממוצע במשק וגם את ההפרש הזה בחרה התובעת להעביר לחיסכון ולא לרכישת כסוי בטוחי לאובדן כושר עבודה.

מר רם רוזנטל הצהיר כי סוכם עם התובעת כי יבוצעו הפרשות לפוליסת ביטוח המנהלים שהיתה לה, בתנאי שהיא תעביר את פרטי הפוליסה על מנת שניתן יהיה לוודא כי היא פעילה.

עוד אישרה כי לצורך כסוי בטוחי יש למלא הצהרת בריאות וכי לצורך הפוליסה היא לא התבקשה למלא הצהרת בריאות וכי לא פנתה לנתבעת 4 בענין תביעתה לתגמולי אובדן כושר עבודה כי בפוליסה אין כסוי כזה אלא רק קרן פצויי פיטורים (עמ' 52 ש' 18 – 26 לפרוטוקול).

היא העידה שעסקה בעבר בביטוח: "עסקתי במכירות טלפוניות של פוליסות ביטוח לנשים אחרי לידה, זה נתן כסוי של ניתוחים. הייתי מוכרנית מאד טובה ואז שלחו אותי ללמוד להוציא רישיון לביטוח בריאות. קורס של שלושה חודשים ובסיום הקורס עסקתי בביטוח עוד שלושה חודשים בסוכנות שנקראת סוכנות הדר". עוד העידה כי רישיון הביטוח הוא לביטוחי חיים ובריאות (עמ' 39 ש' 15 – 20 לפרוטוקול).

נוסיף כי התובעת גם העידה כי לא פנתה בתביעה לנתבעת 4 "כי לא היה לי ביטוח מנהלים היה לי שם רק קרן לפצויי פיטורים (עמ' 52 ש' 22 – 26 לפרוטוקול). בנסיבות אלה התובעת לא הראתה עילת תביעה חוזית נגד הנתבעת 4 ולכן דין התביעה נגדה להדחות.

...

משקבענו כך, נדחית טענת הדחיה המפורטת במכתב הנתבעת 3 אל התובעת מיום 23.3.2017 (נספח ג' לכתב התביעה).

סוף דבר: התביעה נגד הנתבעת 4 – נדחית.

סוף דבר - על דעת כל חברי המותב, הוחלט כאמור בסעיף 14 לחוות דעתה של השופטת א' הרמל.