תביעה נגד סוכן ביטוח על העדר ביטוח צד ג' לרכב

ביום 7.10.19 צד ג', כנתבעת 2, הגיש כתב הגנה וטען להעדר עילה ועתר לדחיית התביעה נגדו הואיל ומי שנהג ברכה בעת התאונה הוא מר עומר, זאת בהתאם להודעה על תאונה מיום 7.5.18, וכי ביום התאונה רישיונו של מר עומר היה בהתלייה ובכך מר עומר הפר את תנאי הפוליסה ואין לניזקי התאונה דינן כסוי בטוחי.

ב"כ הנתבע עתר לפסילת דוח החקירה משלא התייצב החוקר, עורך הדו"ח, לדיון ולא נחקר על הדו"ח. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, את ראיותיהם ושקלתי את כלל השיקולים הנדרשים אני קובעת כי מי שנהג ברכב הנתבע, הפוגע, ביום התאונה דינן הוא מר עומר כראג'ה. ואנמק; ביום 8.6.18, צד ג' קיבל דיווח מאת עומר כי הוא נהג ברכב המבוטח ביום קרות התאונה דינן.

ראו סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע שם הלה הצהיר "........זאת מאחר שעומר (אבא שלי) פנה למשרד של סוכן הביטוח על מנת להודיע על התאונה בשמי (חוסאם)". והינה אנו עדים לטענה אחרת ונוספת של הנתבע, כי עומר בכלל הגיע לסוכן הביטוח ביום 8.6.18 כדי למסור הודעה על תאונה בשם בנו, הנתבע.

מסקנה- לטענת הנתבע גם אביו וגם סוכן הביטוח טעו בידווחים לצד ג' וגרמו ל-ויה דולורוזה זו באשר לזהות הנהג ביום התאונה.

...

סוף דבר: התביעה נגד הנתבע, בהיותו הבעלים של הרכב הפוגע, מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע את נזקיו הישרים בסך 37,446 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1,061 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.

הודעת הנתבע נגד צד ג' נדחית.

סוכנת הביטוח לא הקפידה על ציון תאריך עריכת טופס הצעת הביטוח מחודש 09/12, נתון מהותי בהנתן שתקופת הביטוח הנקובה בהצעת הביטוח הנה (מידית) החל מיום 12/9/12 ולאור חובת הגילוי החלה על מבוטח כלפי המבטח עובר למועד כריתת חוזה הביטוח, נתון עובדתי אשר אף עשוי לכאורה היה לתמוך בטענתה כי בו ביום שלחה את הצעת הביטוח לסוכנות החיתום, ראו חקירתה הנגדית עמ' 18 ש' 36 ועמ' 19 ש' 1- 3).

שנית, התובע לא וידא מול סוכנת הביטוח/הפניקס בתקופה שבין מועד פנייתו לסוכנת הביטוח (26/11/12) למועד ארוע התאונה (28/1/13), כי הוסבה/הונפקה לו פוליסת ביטוח צד שלישי לרכבו החדש בחברת הפניקס, תוך שהוא משתמש ברכב החדש, בהיעדר ידיעה/אדישות האם קיים ברשותו כסוי בטוחי תקף לרכב החדש המכסה ניזקי צד שלישי, אם לאו? שלישית, התובע היה מודע לתביעת רכוש שהוגשה נגדו ע"י בעל הגולף.

...

שתי הערות לסיום בטרם סיום אעיר כי בכל הקשור לטענת הפניקס בכתב הגנתה כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף מאחר ואין זיקה בינה לבין התובע (לטענתה לפי המסמכים שצורפו לתביעה, כל התיעוד נוגע לאשת התובע ולא לתובע בעצמו), הרי שדין טענה זו להידחות, הן מאחר וטענה זו נזנחה ע"י הפניקס במסגרת סיכומיה, והן מאחר ותביעת התובע נגד הפניקס אינה מכוח פוליסה, אלא בעילה נזיקית (טענה לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתרשלות סוכנת הביטוח/חברת הביטוח).

אחרית דבר התביעה נדחית.

הודעת צד ג' וכן הודעת צד ד' נדחות בהתאם.

בכתב ההגנה טען הנתבע 2 כי התאונה לא הייתה בשליטתו ו/או באחריותו וכי קיים ספק "באשר למידת הזהירות שננקטה על ידי נהג הרכב התובע...". הנתבע 2 מיקד את טענותיו בהעדר היריבות שבינו לבין התובעת וזאת בנסיבות בהן הוא לא היה מי שנהג ברכב הנתבעים במועד התאונה.

הנתבע 2 הגיש כתב הגנה להודעה לצד השלישי שהוגשה כנגדו וטען כי הנתבע 1 ידע היטב כי רכב הנתבעים אינו מבוטח בביטוח צד ג' שכן העברת הבעלות ברכב הנתבעים על שמו בוצעה זמן קצר לפני התאונה אשר ארעה בעת שהיו הנתבעים בדרכם לסוכן הביטוח של הנתבע 2 לצורך עריכת ביטוח (ס' 6 לכתב ההגנה בהודעה לצד ג').

כך גם אין בידי לקבל את טענתו של הנתבע 1 לפיה ידע, סבר או הניח כי רכב הנתבעים מבוטח בביטוח צד ג' אך גם אם טענה זו הייתה נכונה הרי שמדובר בסברה שלו, ושלו בלבד, ואין בה כדי לסייע לו בהוכחת התביעה ובהטלת האחריות על הנתבע 2.

...

המסקנה מן האמור הינה כי לא עלה בידי הנתבע 1 להוכיח את העילות שבבסיס ההודעה לצד השלישי ודינה להידחות אפוא.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התובענה כנגד הנתבע 1 במלואה ומורה על דחיית ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד הנתבע 2.

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 27,419 ₪ בגין הסכומים בהם נשאה התובעת.

תאונת הדרכים אירעה ביום 01.05.2022 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב מנורה"), ולבין כלי רכב, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 3 ומבוטח על ידי הנתבעת 4 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב עומר") (ולהלן: "התאונה").

נערכה לפניי ישיבת הוכחות, שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנתבע 3, וסוכן הביטוח שלו שטיפל עבורו ברכישת פוליסת ביטוח לרכב עומר.

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות המסמכים שהוגשו בהודעת התובע מיום 18.05.2023 בסמוך לאחר הדיון ועל פי התחייבות בא כוחו במהלך הדיון (עמ' 5, שורות 28-27 לפרוטוקול) וחרף היתנגדות ב"כ הנתבעת 4, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל כנגד הנתבעים 3 ו-4, כך שהנתבעת 4 כמבטחת תפצה את התובע בגין נזקיו.

אף אם מדובר בטעות של סוכן הביטוח הרי שסוכן הביטוח מהוה זרועו הארוכה של חברת הביטוח, ורואים בידיעתו של סוכן הביטוח את עובדת ותק נהיגתו של המבוטח כעניין כזו שמצויה בידיעת חברת הביטוח, בהתאם לסעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח הקובע: "לענין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח." משכך, אני קובע כי דין טענת הנתבעת 4 בדבר העדר כסוי בטוחי להדחות.

...

כמו כן, דין התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2 להידחות, מהנימוקים הבאים: אשר לסוגיית האחריות לתאונה – אין חולק כי האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על הנתבע 3.

אשר לסוגיית הכיסוי הביטוחי – לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע 3 ושל סוכן הביטוח מטעמו, ובחנתי את טענות ב"כ הצדדים, השתכנעתי כי היה לנתבע 3 הותק הנדרש בפוליסה כתנאי לכיסוי ביטוחי נכון למועד התאונה.

למעלה מזאת, אף אם המסקנה הייתה כי לנתבע 3 אין את ותק הנהיגה המינימלי הדרוש ביחס לסוג רישיון נהיגה C1 הרי שאז הייתי קובע כי הנתבעת 4 כשלה בהנפקת פוליסה מתאימה לפי דרישות הנתבע 3 וסוכן הביטוח מטעמו.

איני מקבל את טענתו של ב"כ הנתבעת 4, לפיה לא ניתן להבין מהודעת הדואר האלקטרוני שהוא מבקש הוצאת פוליסה לכל נהג המתאימה למועד הוצאת רישיון הנהיגה על משאית (עמ' 6, שורות 17-14 לפרוטוקול).

אף אם מדובר בטעות של סוכן הביטוח הרי שסוכן הביטוח מהווה זרועו הארוכה של חברת הביטוח, ורואים בידיעתו של סוכן הביטוח את עובדת ותק נהיגתו של המבוטח כעניין כזו שמצויה בידיעת חברת הביטוח, בהתאם לסעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח הקובע: "לענין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח." משכך, אני קובע כי דין טענת הנתבעת 4 בדבר היעדר כיסוי ביטוחי להידחות.

בפניי תביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבעות, חברת ביטוח היא הנתבעת 2 (להלן: "חברת הביטוח") וסוכנת מטעמה היא הנתבעת 1 (להלן: "סוכנת הביטוח" או "הסוכנת") במסגרתה התבקש לחייבן לפצותו בגין נזקים והוצאות בהם חויב לשלם בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 13.11.2016 בה היה מעורב רכבו עם רכב צד ג' (להלן: "התאונה"), ולאחר שהתברר לו כי הנתבעות לא דאגו לבטח את רכבו בפוליסת ביטוח.

"מגמתו הברורה של החוק היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השויון ביניהם (ע"א 391/89, וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (1) 837, 855 (השופטת נתניהו)).. מדיניות משפטית ראויה צריכה אפוא לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי. אוסיף, כי המדובר בהנחיות מינהליות היוצאות לא אל המינהל הצבורי פנימה אלא אל גופים חצוניים, והן מוסד הקיים במשפט המנהלי (ראו זמיר, הסמכות המינהלית ב', 776-775; ברכה, המשפט המנהלי, 31-30). הנחיות אלה אמנם אינן בגדר דין, אך גם אם ניתן להתנות עליהן עדיין שקולי המדיניות האמורים מכריעים את הכף, והם ביסוד התייחסותם של בתי המשפט". בהיעדר תעוד, כאמור, משקל עדותה של סוכנת הביטוח אינו עולה על משקל עדותו של התובע אשר הכחיש כי התבקש להמציא אישור העידר תביעות.

בתגובה נדרשה סוכנת הביטוח להשלים פרטים, בין היתר, התבקשה כדלקמן: "הקמת פוליסה לרכב 1458750 (רכב התובע, א.ש.) וצורף אליו עבר בטוחי 5 חודשים מ - 6.8.15 עד 20.12.15. היכן היה בכיסוי עד היום. ומדוע הפוליסה מבוטלת באמצע תקופה?". לא הובהר, מאין לסוכנת הביטוח אישור העידר התביעות עבור 5 חודשים, ולא נטען, וממילא לא הוכח כי היתקבל מאת התובע.

...

טענות סוכנת הביטוח בתמצית דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות או שיהוי רב, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בחלוף 4 שנים ממועד האירוע הביטוחי, ולאחר שפג תוקף הביטוח האחריות המקצועית במסגרתו הייתה מבוטחת סוכנת הביטוח.

דין הטענה להידחות שכן לא הייתה מוטלת על התובע כל חובה שבדין לצרפה להליך.

התביעה כנגד חברת הביטוח נדחית.

התובע ישלם לחברת הביטוח הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.