תביעה נגד סוכן ביטוח בטענה שלא הכליל נהג חדש בביטוח חובה

המחלוקת היחידה שנותרה לדיון היא המחלוקת בין הנתבע 1 לנתבעת 2, האם מקרה התאונה מכוסה על פי הפוליסה לביטוח מקיף של המשאית או לא. טענות הצדדים בהודעה לצד ג': הנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעת 2 בה טען כי על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את סכומי התביעה, מהסיבות שיפורטו להלן.

הנתבעת 2 טענה שאינה צריכה לשלם את תגמולי הביטוח לתובעת כי על פי הפוליסה היה הנהג צריך להחזיק ברישיון נהיגה לרכב המבוטח לפחות שנתיים, הנתבע 1 קיבל רישיון נהיגה על משאית לכל היותר בשנת 2014, כך שהנתבע 1 אינו עומד בתנאי הפוליסה.

דיון ומסקנות: האם הסכים הנתבע 1 לכסוי בטוחי שאינו כולל נהג חדש? גב' יוסף העידה כי הנתבע 1 ישב מולה והסכים לכך שהביטוח המקיף יהיה ללא ביטוח לנהג חדש.

דבריה אלו של גב' יוסף גם אינם הגיוניים, שכן כל בעל רכב סביר כשהיה שומע זאת, היה אומר לסוכנת הביטוח שהוא פונה לסוכני ביטוח אחרים העובדים עם חברות ביטוח אחרות על מנת לבדוק האם ניתן לרכוש פוליסת ביטוח מקיף למשאית כולל נהג חדש בתוספת פרמיה, שכן הנתבע 1 העיד שהיה מוכן לשלם תוספת פרמיה על מנת לקבל ביטוח למשאית הכולל נהג חדש.

תעוד זה חשוב ביותר לאור החובה המוטלת על המבטח למסור את הפוליסה למבוטח, חובה המוטלת על המבטח על פי סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן-"חוק חוזה הביטוח") ולאור הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח הקובע כי "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". לאור הוראות שני סעיפים אלו נפסק כי כאשר המבטח לא מסר את פוליסת הביטוח למבוטח, אינו יכול להסתמך על החרגות שבפוליסה.

...

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שאין לקבל את טענת הנתבעת 2 שהנתבע 1 ידע שפוליסת הביטוח אינה כוללת נהג חדש.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה עיקרית: על הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 97,664 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מים הגשת התביעה (21.7.16) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 11,426 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בהודעה לצד ג': על הנתבעת 2 לשלם לנתבע 1 כדלקמן: את כל הסכומים שישלם הנתבע 1 לתובעת על פי האמור לעיל, כאשר הסכום הנקוב בסעיף קטן (1) לעיל מוגבל לסך 83,019 ₪ שהוא סכום ההודעה לצד ג'.

בכתב התביעה נטען, כי ביום 10.11.2018 ארעה בכביש 6 תאונת דרכים במעורבות שני כלי רכב שבבעלותם ו/או הנהוגים בידי הנתבעים, אשר כתוצאה ממנה נגרם נזק למעקה הבטיחות ונידרש נקוי ושטיפה של הכביש במקום התאונה, בעלות כוללת של 9,775 ₪ (לא כולל מע"מ), כך על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

טענותיו כנגד סוכנות הביטוח שלו, כך נטען, לא נתמכו בכל ראיה.

כך, למשל, פקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובעת אחריות של מעביד למעשיו של עובדו (סעיף 13 לפקודה), אחריות שולח למעשיו של שלוחו (סעיף 14 לפקודה), ובמקרים מסויימים, אחריות בעל חוזה למעשיו של המתקשר עימו בחוזה (סעיף 15 לפקודה).

בדומה, אדם הנותן בהשאלה את רכבו לבן מישפחה או למכר לא יהיה אחראי לנזק שייגרם ברכבו על ידי נהג הרכב, אלא אם כן בעל הרכב העביר את רכבו ביודעין למי שאינו רשאי לנהוג ברכב, כגון לאדם ללא רישיון נהיגה, ויוכח קשר סיבתי בין הארוע הנזיקי והיעדר הרישיון של הנהג (תא"מ (שלום הרצ') 25978-02-16 הראל חברה לביטוח נ' מור ויינשטיין מוזס [01.08.2017]); ויובהר, כי הנטל להתקיימותם של התנאים המטילים על בעל הרכב אחריות למעשה או מחדל של נהג הרכב על פי פקודת הנזיקין או למודעותו של בעל הרכב לכך שהנהג אינו מורשה לנהוג ברכב, וכן הקשר הסיבתי בין העידר רשיון ובין ארוע התאונה, מוטלים על התובע, במסגרת הנטל להוכחת כלל מרכיבי התביעה.

אמנם, הדבר לא נטען על ידי המבקש; עם זאת, חובתו של בית המשפט להעלות עניין זה ביוזמתו, לאור חובתו לנהל את ההליך השפוטי לשם הגשמת המטרות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי, ובראשן - הליך שפוטי ראוי והוגן והשגת תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסיכסוך בין הצדדים (תקנות 1 ו - 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).

עם זאת, לאור הסתירה בגירסתו של המבקש בדבר קבלת כתב התביעה, האיחור שבהגשת הבקשה וטענותיו למחדלי סוכנות הביטוח שלא נתמכו בכל ראיה, אני מוצאת לנכון לחייב את המבקש בהוצאותיה של המשיבה בסכום מתון של 1,500 ₪, אשר ישולמו מתוך העירבון שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט לפי ההחלטה מיום 27.12.2020.

...

אשר לסיכויי ההגנה: בעניין זה אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה אין למבקש טענת הגנה כלשהי.

לאור כל אלו, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 8.7.2020, נגד המבקש (נתבע מס' 1) בלבד.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו בס"ד ת"א 54771-02-17 לפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין התובע: פלוני הנתבעת: קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים צדדי ג': 1. אמ.ט.איי.ג'יי ו-סי חברה לשיווק בע"מ 2. שאול ניסים 3. רם שאול החזקות בע"מ 4. שאול רוני צדדי ד': 1. זאב אביטל סוכנות לביטוח (2005) בע"מ בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח החלטת הצעת חלוקה רקע וטענות הצדדים בפני תביעה כספית לפצוי בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975(להלן: "חוק הפלת"ד"). ביום ה- 07.09.16 היה התובע, יליד 1985 (להלן: "התובע") - הנהג והמחזיק של רכב מס' רשוי 2118174 (להלן: "הרכב") - מעורב בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") אשר בגינה נגרמו לו חבלות גוף (כמפורט בכתב התביעה). מאחר ובדיעבד הסתבר לתובע כי הרכב בו נהג במהלך עבודתו (רכב מעסיק), לא היה מבוטח בעת קרות התאונה, תבע פיצויו מהקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), בטוענו כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הרכב לא היה מבוטח כפי הנידרש בחוק. קרנית שלחה הודעה לצדדים השלישיים, שכללו את החברה שבה עבד התובע (להלן: "החברה/צד ג' 1"), ושלושת בעלי המניות בחברה (להלן: "הבעלים/ צד ג' 2-4") בדרישה להרמת מסך. לטענת קרנית הצדדים השלישיים נושאים באחריות על ביטוח הרכב וע"כ עליהם לשפות את קרנית בגין התאונה. לגבי הטענות בדבר אחריותה של החברה, החברה טענה כי ראוי שהנטל יחולק בין התובע וסוכן הביטוח שלה, על כן שלחה הודעה לצדדים רביעיים: לסוכנות הביטוח (להלן: "הסוכנות ביטוח/צד ד' 1") ולמבטחת – חברת הביטוח מגדל (להלן: "המבטחת"). בית המשפט מינה מומחים רפואיים מטעמו להערכת מצבו של התובע, אשר קבעו כדלקמן: 1. מומחה רפואי בתחום האורתופדיה , העריך כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 8.8% בעקבות התאונה. 1. מומחה בתחום הפסיכיאטריה העריך כי לא נמצא קשר בין מצבו הנפשי של התובע לתאונה. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק, הציע בית המשפט שהתובע יפוצה בסכום שלא יפחת מ 111,000 ₪ ולא יעלה על 129,000 ₪. התובע הסכים לכך, והצדדים הגיעו להסכמה על קיבוע הנזק בסך של: 111,000 ₪, אך הנתבעות, צדדי ג' וצדדי ד' חלוקות בשאלת חלוקת התשלום ביניהם. טענות הנתבעת – קרנית 1. הנתבעת – קרנית , כפרה בטענות התביעה, בטענה כי לתובע אין כל עילה או יריבות מולה, ומאחר ולא צורפו לכתב התביעה זהותם של אלו שהתירו לו לעשות שימוש ברכב, הרי שלא קמה לתובע כל עילה כלפי הנתבעת ועל כן דין התביעה כנגדה להדחות. 1. לחלופין טענה קרנית, כי "מגדל חברה לביטוח" ביטחה את הרכב בפוליסה תקפה עפ"י דין, והחבות לפצוי מוטלת על מגדל. 1. במידה וביהמ"ש יקבע כי הרכב לא היה מבוטח עפ"י פוליסת ביטוח תקפה כחוק, לא תהא לתובע כל עילה כלפי קרנית מאחר ועשה שימוש ברכב ללא היתר מבעליו. 4. לחילופין מתן רשות של מנהל חברה לעשות שימוש ברכב חברה, מקים חבות אישית ישירה שלו כלפי קרנית. 5. בעיניין הפיצויים, קרנית טענה כי מאחר והייתה זו תאונת עבודה, על התובע היה להקטין את ניזקו ולהפרע מביטוח לאומי. טענות צדדים שלישיים בתגובה להודעה, כפרו צדדים שלישיים 2-4 בחבותם וטענו ש: 1. בחברה קיים נוהל - המחייב נהג לוודא כי כלל מיסמכי הרכב בנמצא ובתוקף. התובע מכיר בנהלים והיה עליו לפעול על פיהם. 1. לחילופין ראוי שנטל האחריות יוטל על סוכן הביטוח שלה (להלן: "הסוכנות/צד ד'"), כי הסוכנות שולחת לחברה את תעודת הביטוח החדשה טרם תום תוקף התעודה הישנה, ועל החברה מוטלת האחריות לשלם את תעודת הביטוח. במקרה דנן, לא התקבלה לידיה תעודת ביטוח חדשה ולכן לא הייתה מודעת לעובדה שתקופת הביטוח פגה. 1. החברה, שבבעלותה כ-20 כלי רכב, פועלת ע"פ נוהל זה מאז ומתמיד, וזהו הנוהג עם סוכנות הביטוח. החברה טוענת כי כל תעודות הביטוח (צד ג', חובה) גם אם הן שייכות לרכב ספציפי, נשלחות בנפרד. על כן, החובה על המבטח לתזכר ולוודא שאכן שולמה הפרמיה ולא להסתמך על מכתב שנשלח. 1. תעודת ביטוח חדשה לתשלום, נשלחה לחברה רק לאחר שהסוכנות היתוודעה על התאונה. בעיניין אחריות אורגאני החברה – צד ג' 3 היא חברה ובעלת מניות בצד ג' 1 ובודאי לא אורגן בה. הטענה להרמת מסך אבסורדית, מכיוון שאין טענה לפעולה אישית מצידה. טענות צד ד' 1. צד ד' (1) טען כי נותק הקשר הסיבתי המטיל עליו אחריות בגין התאונה. 1. הסוכנות מאשררת כי הנוהל המתואר בכתב ההגנה של צד ג' שריר וקיים וחל על צי הרכבים של החברה, אך מכחישה את הטענה אודות אי מסירת תעודת ביטוח החובה החדשה, וטוענת ששלחה את תעודת ביטוח החובה וביטוח צד ג' במשלוח אחד. ולכן, עצם תשלום תעודת הביטוח צד ג' מוכיח כי החברה קיבלה לידיה את התעודה החדשה ולא שילמה אותו במועד הנידרש. 1. המבטחת (צד ד' 2) צרפה לתחשיב הנזק מטעמה, מכתב אשר נשלח ישירות לצד ג' – ובו הודעה על תום תקופת הביטוח. על כן הרי שפעלה כנדרש ומילאה חובתה. 1. סוכנות הביטוח מצידה, טוענת שלא היתה יכולה לדעת אם שולמה הפוליסה, ועל כן אין חברת הביטוח יכולה להיתנער מאחריותה ע"י שליחת מכתב "הודעה על תום תקופת הביטוח" . דיון והצעת חלוקה ביום 30.10.2019, בדיון שנערך במעמד הצדדים, ביקשו הצדדים מבית המשפט להכריע בעיניין חלוקת האחריות ביניהם ועל מי תוטל חובת הפצוי בגין הארוע מושא התיק דנן. לאחר עיון בכתבי הטענות ובתחשיבי הנזק, נראה לכאורה שמבחינת חובת הזהירות יש לראות את סוכנות הביטוח, קרי צד ד' (1) כנושאת ברוב האחריות הנזיקית, ואפרט. כאשר לחברה יש צי רכבים והיא בוחרת להשתמש בסוכנות ביטוח, הרי שהיא בוחרת לעבוד עם גורם מתווך ואינה עובדת מול חברת הביטוח ישירות. בהחלטה זו, הרי שכוונת החברה היא לייתר את ההתעסקות עם נושא זה וזו מהות תפקידה של סוכנות הביטוח.

...

באופן עקרוני, נראה לי שעל סוכנות הביטוח לוודא כי כלל הפוליסות והפרוצדורות שבהם היא פועלת עומדים בסטנדרטים הנדרשים.

יחד עם זאת סבורני כי גם על החברה מוטלת אחריות כבדה, ואל לה להטיל אחריות מלאה בעניין זה על נהגיה.

באומרי זאת, סבור אני כי גם על התובע חלה אחריות מוסרית, ועל כן, הייתי זוקף לחובתו אשם תורם בשיעור 10%.

לפיכך ובהמשך לכל האמור לעיל, מאחר והובעה הסכמה על קיבוע הנזק בסך: 111,000 ₪ והתבקשתי על ידי הצדדים להציע את החלוקה ביניהם, להן הכרעתי בעניין: החברה - צד ג (1) אמ. טי. איי.

דרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח נדחתה על ידי חברת הביטוח בטענה, כי הביטוח מאפשר נהיגה ברכב אך ורק לתובעת, שעה שבזמן הארוע נהג ברכב בן זוגה.

לאחר בירורים שעשתה שירביט, היא דחתה את דרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח, מהטעם שהפוליסה אינה כוללת כסוי בטוחי לנהג שנהג ברכב במועד הרלוואנטי, קרי אינה כוללת כסוי לנהיגת בן הזוג (מכתב מיום 20.10.2020).

לטענת הסוכן, התובעת הגיעה למשרדו בשנת 2016 יחד עם מעסיקה דאז (מי שגם נקוב, עד היום בפוליסה לצד התובעת), ולתובעת הוצעו מספר אפשרויות לעריכת הביטוח, ובפרט האפשרות לפוליסה הכוללת נהיגת כל נהג, פוליסה עם שמות נקובים בלבד, או עם אפשרות לנהיגת התובעת בלבד.

אין הכרח, אם כן, כי עצם הוספת בן מישפחה חדש – יחייב הרחבת הביטוח כך שיכלול גם את נהיגתו.

סוכן הביטוח העיד, כי אפריורית לא ניתן להגביל את פוליסת החובה לנהג נקוב, אם כי ניתן להגביל את הנהג לגיל וניסיון מסוימים.

סיכום ומסקנות מטעמים אלה, דין תובענת התובעת כנגד שני הנתבעים – להדחות.

...

יוצא אפוא, כי הן בעת עריכת הפוליסה הראשונה, והן בעת עריכת הפוליסה האחרונה (ולכל היותר בחודש 5/2020) – קיבלו בני הזוג את הפוליסה.

המסקנה, אם כן, כי סוכנות הביטוח לא ידעה על קיומו של בן הזוג, ועל הצורך – הפוטנציאלי – להוסיף אותו כמורשה נהיגה לצורכי ביטוח ברכב.

סיכום ומסקנות מטעמים אלה, דין תובענת התובעת כנגד שני הנתבעים – להידחות.

לטענת התובעת, סברה היא כי הפוליסה כללה כסוי לנהג חדש וצעיר, ביטוח גרר, שמשות וכן ביטול הישתתפות עצמית.

לגירסתה, רק בדיעבד התברר לה כי ככל הנראה סוכן הביטוח עשה "קומבינה" ובעקבות היתנהלותו, בכוונתה להגיש נגדו תביעה בנפרד.

במישור המשפטי, לבד מהוראות חוק איסור לשון הרע, טענה התובעת, כי הנתבעת התרשלה בבצוע עבודתה, ביצעה מעשים שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות העניין, הפרה את חובת הנאמנות, השליחות והזהירות, פעלה בנגוד להוראות חוק ההוצאה לפועל, ולא בדקה את המעט הנידרש המצופה ממנה, בחוסר תום לב ובכל אלה הסבה לה נזק.

לא נעלמה מעיני העובדה כי גם במקרה שלפניי טענה התובעת כי הוצא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ, אך כפי שציינתי במסגרת המשפטית לעיל, יש מקום לבחון כל מקרה לגופו ובמקרה דנן, לא נטען כי במועדים בהם הוטל הצוו, זה מומש כנגד התובעת, זאת לצד העובדה שאינה במחלוקת כי הצוו הוטל במסגרת הליכי הוצל"פ בגין חוב בו הודתה התובעת.

...

אין בידי לקבל טענה זו, שכן לא זו בלבד שהתובעת הצהירה מבעוד מועד כי היא זו שתפעל לזימונו, העמדתו של זה לחקירה נגדית על ידי התובעת מתבקשת בנסיבות העניין נוכח טענותיה בדבר המסירה שלטענתה הייתה לקויה ושקרית.

לכך אוסיף, כי מקום בו מייחסת התובעת לשליח טענות בעלות גוון פלילי (זיוף של תצהיר מוסר והגשת תצהיר שקרי), הנטל הרובץ לפתחה הינו גבוה יותר ולא שוכנעתי כי בנסיבות העניין התובעת עמדה בו: "הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ראו: ע"א 3546/10‏ ‏ אליהו מישאלי נ' אולגה קליין, פסקה 14 (פורסם בנבו, 18.04.2012)).

כך או כך, לא היה מקום להעלות דרישה לפיצוי נוסף, זו משעה שהתובעת כימתה את תביעתה אך ורק בסך של 70,000 ₪, ובהתאם לא שילמה את האגרה הנוספת הנדרשת במקרה זה. אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.