בית משפט השלום בתל אביב - יפו
בס"ד
ת"א 54771-02-17
לפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
התובע:
פלוני
הנתבעת:
קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים
צדדי ג': 1. אמ.ט.איי.ג'יי ו-סי חברה לשיווק בע"מ
2. שאול ניסים
3. רם שאול החזקות בע"מ
4. שאול רוני
צדדי ד': 1. זאב אביטל סוכנות לביטוח (2005) בע"מ
בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח
החלטת הצעת חלוקה
רקע וטענות הצדדים
בפני תביעה כספית לפצוי בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975(להלן: "חוק הפלת"ד").
ביום ה- 07.09.16 היה התובע, יליד 1985 (להלן: "התובע") - הנהג והמחזיק של רכב מס' רשוי 2118174 (להלן: "הרכב") - מעורב בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") אשר בגינה נגרמו לו חבלות גוף (כמפורט בכתב התביעה).
מאחר ובדיעבד הסתבר לתובע כי הרכב בו נהג במהלך עבודתו (רכב מעסיק), לא היה מבוטח בעת קרות התאונה, תבע פיצויו מהקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), בטוענו כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הרכב לא היה מבוטח כפי הנידרש בחוק.
קרנית שלחה הודעה לצדדים השלישיים, שכללו את החברה שבה עבד התובע (להלן: "החברה/צד ג' 1"), ושלושת בעלי המניות בחברה (להלן: "הבעלים/ צד ג' 2-4") בדרישה להרמת מסך. לטענת קרנית הצדדים השלישיים נושאים באחריות על ביטוח הרכב וע"כ עליהם לשפות את קרנית בגין התאונה.
לגבי הטענות בדבר אחריותה של החברה, החברה טענה כי ראוי שהנטל יחולק בין התובע וסוכן הביטוח שלה, על כן שלחה הודעה לצדדים רביעיים: לסוכנות הביטוח (להלן: "הסוכנות ביטוח/צד ד' 1") ולמבטחת – חברת הביטוח מגדל (להלן: "המבטחת").
בית המשפט מינה מומחים רפואיים מטעמו להערכת מצבו של התובע, אשר קבעו כדלקמן:
1. מומחה רפואי בתחום האורתופדיה , העריך כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 8.8% בעקבות התאונה.
1. מומחה בתחום הפסיכיאטריה העריך כי לא נמצא קשר בין מצבו הנפשי של התובע לתאונה.
לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק, הציע בית המשפט שהתובע יפוצה בסכום שלא יפחת מ 111,000 ₪ ולא יעלה על 129,000 ₪. התובע הסכים לכך, והצדדים הגיעו להסכמה על קיבוע הנזק בסך של: 111,000 ₪, אך הנתבעות, צדדי ג' וצדדי ד' חלוקות בשאלת חלוקת התשלום ביניהם.
טענות הנתבעת – קרנית
1. הנתבעת – קרנית , כפרה בטענות התביעה, בטענה כי לתובע אין כל עילה או יריבות מולה, ומאחר ולא צורפו לכתב התביעה זהותם של אלו שהתירו לו לעשות שימוש ברכב, הרי שלא קמה לתובע כל עילה כלפי הנתבעת ועל כן דין התביעה כנגדה להדחות.
1. לחלופין טענה קרנית, כי "מגדל חברה לביטוח" ביטחה את הרכב בפוליסה תקפה עפ"י דין, והחבות לפצוי מוטלת על מגדל.
1. במידה וביהמ"ש יקבע כי הרכב לא היה מבוטח עפ"י פוליסת ביטוח תקפה כחוק, לא תהא לתובע כל עילה כלפי קרנית מאחר ועשה שימוש ברכב ללא היתר מבעליו.
4. לחילופין מתן רשות של מנהל חברה לעשות שימוש ברכב חברה, מקים חבות אישית ישירה שלו כלפי קרנית.
5. בעיניין הפיצויים, קרנית טענה כי מאחר והייתה זו תאונת עבודה, על התובע היה להקטין את ניזקו ולהפרע מביטוח לאומי.
טענות צדדים שלישיים
בתגובה להודעה, כפרו צדדים שלישיים 2-4 בחבותם וטענו ש:
1. בחברה קיים נוהל - המחייב נהג לוודא כי כלל מיסמכי הרכב בנמצא ובתוקף. התובע מכיר בנהלים והיה עליו לפעול על פיהם.
1. לחילופין ראוי שנטל האחריות יוטל על סוכן הביטוח שלה (להלן: "הסוכנות/צד ד'"), כי הסוכנות שולחת לחברה את תעודת הביטוח החדשה טרם תום תוקף התעודה הישנה, ועל החברה מוטלת האחריות לשלם את תעודת הביטוח. במקרה דנן, לא התקבלה לידיה תעודת ביטוח חדשה ולכן לא הייתה מודעת לעובדה שתקופת הביטוח פגה.
1. החברה, שבבעלותה כ-20 כלי רכב, פועלת ע"פ נוהל זה מאז ומתמיד, וזהו הנוהג עם סוכנות הביטוח. החברה טוענת כי כל תעודות הביטוח (צד ג', חובה) גם אם הן שייכות לרכב ספציפי, נשלחות בנפרד. על כן, החובה על המבטח לתזכר ולוודא שאכן שולמה הפרמיה ולא להסתמך על מכתב שנשלח.
1. תעודת ביטוח חדשה לתשלום, נשלחה לחברה רק לאחר שהסוכנות היתוודעה על התאונה. בעיניין אחריות אורגאני החברה – צד ג' 3 היא חברה ובעלת מניות בצד ג' 1 ובודאי לא אורגן בה. הטענה להרמת מסך אבסורדית, מכיוון שאין טענה לפעולה אישית מצידה.
טענות צד ד'
1. צד ד' (1) טען כי נותק הקשר הסיבתי המטיל עליו אחריות בגין התאונה.
1. הסוכנות מאשררת כי הנוהל המתואר בכתב ההגנה של צד ג' שריר וקיים וחל על צי הרכבים של החברה, אך מכחישה את הטענה אודות אי מסירת תעודת ביטוח החובה החדשה, וטוענת ששלחה את תעודת ביטוח החובה וביטוח צד ג' במשלוח אחד. ולכן, עצם תשלום תעודת הביטוח צד ג' מוכיח כי החברה קיבלה לידיה את התעודה החדשה ולא שילמה אותו במועד הנידרש.
1. המבטחת (צד ד' 2) צרפה לתחשיב הנזק מטעמה, מכתב אשר נשלח ישירות לצד ג' – ובו הודעה על תום תקופת הביטוח. על כן הרי שפעלה כנדרש ומילאה חובתה.
1. סוכנות הביטוח מצידה, טוענת שלא היתה יכולה לדעת אם שולמה הפוליסה, ועל כן אין חברת הביטוח יכולה להיתנער מאחריותה ע"י שליחת מכתב "הודעה על תום תקופת הביטוח" .
דיון והצעת חלוקה
ביום 30.10.2019, בדיון שנערך במעמד הצדדים, ביקשו הצדדים מבית המשפט להכריע בעיניין חלוקת האחריות ביניהם ועל מי תוטל חובת הפצוי בגין הארוע מושא התיק דנן.
לאחר עיון בכתבי הטענות ובתחשיבי הנזק, נראה לכאורה שמבחינת חובת הזהירות יש לראות את סוכנות הביטוח, קרי צד ד' (1) כנושאת ברוב האחריות הנזיקית, ואפרט.
כאשר לחברה יש צי רכבים והיא בוחרת להשתמש בסוכנות ביטוח, הרי שהיא בוחרת לעבוד עם גורם מתווך ואינה עובדת מול חברת הביטוח ישירות. בהחלטה זו, הרי שכוונת החברה היא לייתר את ההתעסקות עם נושא זה וזו מהות תפקידה של סוכנות הביטוח.
...
באופן עקרוני, נראה לי שעל סוכנות הביטוח לוודא כי כלל הפוליסות והפרוצדורות שבהם היא פועלת עומדים בסטנדרטים הנדרשים.
יחד עם זאת סבורני כי גם על החברה מוטלת אחריות כבדה, ואל לה להטיל אחריות מלאה בעניין זה על נהגיה.
באומרי זאת, סבור אני כי גם על התובע חלה אחריות מוסרית, ועל כן, הייתי זוקף לחובתו אשם תורם בשיעור 10%.
לפיכך ובהמשך לכל האמור לעיל, מאחר והובעה הסכמה על קיבוע הנזק בסך: 111,000 ₪ והתבקשתי על ידי הצדדים להציע את החלוקה ביניהם, להן הכרעתי בעניין:
החברה - צד ג (1) אמ. טי. איי.