תביעה נגד סוכן ביטוח בגין סירוב חברת הביטוח לשלם למבוטח

בית משפט השלום בכפר סבא תא"מ 45821-11-19 רביע נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת חגית בולמש תובעים אחמד רביע נתבעים 1. מנורה חברה לביטוח בע"מ 2. אריה זלצברג סוכנות לביטוח (2002) בע"מ ב"כ התובע עו"ד נאשף נג'ם ב"כ הנתבעת 1 עו"ד **** שושני ב"כ הנתבעת 2 נתאי פולק פסק דין

דמי הביטוח שולמו, אם כן, לאורך כל התקופה, על אף סרוב חברת הביטוח לפצותו.

משעה שבחרה הנתבעת שלא להשיב את תשלומי הביטוח לתובע, ולא ביטלה בפועל את הפוליסה, למעט מכתב מטעמה שלא יושם בפועל על ידה, הרי שהנתבעת בעצמה בחרה שלא לבטל את הפוליסה דה-פאקטו, אלא להמשיך ולגבות דמי ביטוח בגין רכב שלא קיים יותר ולמשך שנה שלמה לאחר הורדתו של הרכב מהכביש.

" בסעיף 35 המשיך המחוקק וחידד כי גם הודעות של המבוטח לסוכן יהיו כהודעות לחברת הביטוח: "לענין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר." על סעיפים 33 עד 35 האמורים חלים הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965, בשינויים המחוייבים.

מנגד, הנתבעות לא נטלו אחריות ליחסי השליחות ביניהן, בנגוד לקבוע בחוק חוזה ביטוח, לא הגישו הודעות צד ג' זו כנגד זו, ורק אל מול התובע ביקשו להיתנער, בנגוד לדין, מיחסי שולח-שלוח.

...

לטענתה, לו היה נודע לה בזמן עריכת הפוליסה כי בעת הגשת הבקשה לבטח את הנכס כבר קרה מקרה הביטוח, היתה נדחית בקשתו על הסף, וזאת ללא כל קשר לדמי הביטוח אשר היה מוכן לשלם.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 36,967 ₪, בצירוף ריבית והצמדה על פי דין מיום קרות האירוע ביום 2.1.18 ועד לתשלום בפועל.

לאור התנהלות הנתבעת 2 כפי שפירטתי לעיל, אשר הובילה את התובע, בלית ברירה, להגשת התביעה, מצאתי לחייב את הנתבעת 2, ולא את הנתבעת 1, בתשלום הוצאות התובע בגין הגשת תביעה זו. משכך, תשלם הנתבעת 2 לתובע אגרת בית משפט ראשונה ושניה, כפי ששולמה, שכר אב התובע, כעד מטעם התובע, בסך 800 ₪, הוצאות התובע בגין התייצבותו ל- 3 דיונים, לרבות יום הוכחות שלם, בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין.

לטענת התובע הוא ביקש לסיים את ההליכים, אולם אלו התעכבו מחמת העובדה שחברת הביטוח סירבה להעניק לנתבע כסוי בטוחי.

הזמן נקף ולאחר מספר חודשים סוכנת הביטוח הודיעה לו, כי חברת הביטוח החליטה שלא ליתן כסוי בטוחי, שכן לשיטתה הארוע לא היתרחש בדרך אותה תיאר הנתבע.

משהגעתי למסקנה, כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע, יש לבחון אם לחברת הביטוח מוקנית הזכות שלא להעניק כסוי בטוחי (פטור מחבות) בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח שקובע כדלקמן: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מירמה - פטור המבטח מחובתו". כלל הוא בתביעות לתגמולי ביטוח עקב ניזקי רכוש שעל המבוטח מוטל נטל ראיה להוכיח את קרות מקרה הביטוח ואת שיעור הנזק.

אי הגשת הממצאים, על אף האפשרות לקבלתם בנקל, פועל לרעת חברת הביטוח וכפי שנקבע בע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד (4) 595, 602-603 (14.11.90) : "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". טענת חברת הביטוח בדבר שהוי מצריכה מצדה הוכחה לפיה בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינתה חברת הביטוח את מצבה לרעה.

כמו-כן, חברת הביטוח תשלם את הוצאות הנתבע בגין ניהול ההליך בסך 3,000 ₪ כשסכום זה כולל את הוצאות העד שהופקדו על ידי הנתבע ואגרה בגין הגשת הודעה לצד שלישי.

...

הנתבע הכחיש קיומו של קשר אישי עם התובע שהוביל לביום התביעה וכאמור עדותו מקובלת עליי.

ביחס לניהול ההליכים המתמשך, משקבעה כבוד השופטת טלמור פרס שיש לקבל את בקשת התובע לביטול פסה"ד (ראו סעיף 9 למעלה), הרי שדין תביעה זו להתברר, במיוחד שעה שלחובת התובע נפסקו הוצאות.

אין בידי לקבל את טענת התובע הדורש פיצוי בגין עגמת נפש בסך 3,000 ₪.

טענות הצדדים: טענות התובע: לאחר מכירת הרכב הגיש התובע את תביעתו נגד הנתבעת, וטען כי על הנתבעת היה לשלם לו תגמולי ביטוח בגין מקרה ביטוח.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית קצר שנוסחו כדלקמן: "2. מובהר כי אני משלם ביטוח מקיף לחברת מנורה מזה זמן רב, ומעולם לא אמרו לי שיש לי בעיה עם רישיון הנהיגה שלי ועשו לי ביטוח.

פניתי לחברת הביטוח שלי באמצעות הסוכן שלי ואלו לאחר חודש טענו כי לא היה לי רישיון תקף במועד התאונה (מצ"ב מכתב דחייה).

שכירת רכב: התובע תבע שהנתבעת תפצה אותו בגין שכירת רכב עקב סרובה לשלם לו את תגמולי הביטוח.

מאחר ו- 14 ימי שכירות היו על חשבון חב' דרכים, אזי התובע זכאי לקבל מחברת הביטוח פיצוי עבור ימי השכירות של הרכב, כדלקמן: 2,450 ₪ ( 37 X 51 : 3,377).

...

טענות הנתבעת: בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את התביעה נגדה מהסיבות כדלקמן: בהתאם לסעיף 16 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 נקבע כי אדם שנפסל מלקבל רישיון נהיגה אינו מכוסה על פי הפוליסה; הבדיקה העלתה כי ביום 23.1.19 נכנסה לתוקף שלילת רישוי נהיגה של על פי שיטת הניקוד, כך שבמועד התאונה ביום 1.9.19 נהג התובע תחת שלילה; כאשר אין רישיון בר תוקף, אין כיסוי ביטוחי; אין כל קשר סיבתי בין שכירת הרכב לבין מקרה הביטוח; התובע הגדיל את נזקיו; לנוכח נסיבות העניין אין לחייבה ברבית מיוחדת.

העובדה שדבר הדואר נמסר שוללת את המסקנה שהנתבע נמנע מלקבל את המכתב הרשום.

היוצא מכל האמור לעיל הוא שהתובע הוכיח שלפני התאונה הוא לא קיבל את ההודעה על התלית רישיון הנהיגה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 111,537 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (6.11.19) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

התובע לא הציג כל פנייה לבנק לצורך קבלת הלוואה או משכנתא לצורך רכישת דירה או לצורך לאישור חריגה בחשבון ולא הציג כל ראיה המלמדת על סרוב הבנק להענות לבקשותיו עקב החזרת שתי המחאות על אף שראיות מסוג זה ניתנות להצגה בנקל והתובע אף ציין בעצמו שיכול היה להציגן באמצעות האפליקציה של הבנק.

בנגוד לגירסת נציגי המוסך והסוכנות שהסבירו שאין ביכולתם להתחייב בשם חברת הביטוח שהכספים ישולמו בתוך שלשה חודשים, קל וחומר מקום בו מדובר בתביעה נגד צד ג' שיכול להכחיש אחריות ושכל שנאמר לתובע שזהו פרק הזמן הרגיל והצפוי לקבלת הכספים, אשר הייתה הגיונית לחלוטין, הרי שגירסת התובע ששני הנציגים התחייבו בפניו בשם חברת הביטוח שהכספים ישולמו בתוך תשעים יום אינה סבירה ואינה מתיישבת עם שום הגיוני כלכלי–מסחרי.

...

לאור האמור, דין התביעה נגד המוסך וסוכנות הביטוח להידחות.

לאור האמור, דין התביעה נגד היבואן להידחות בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות.

סוף דבר, התביעה נדחית.

בפניי תביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבעות, חברת ביטוח היא הנתבעת 2 (להלן: "חברת הביטוח") וסוכנת מטעמה היא הנתבעת 1 (להלן: "סוכנת הביטוח" או "הסוכנת") במסגרתה התבקש לחייבן לפצותו בגין נזקים והוצאות בהם חויב לשלם בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 13.11.2016 בה היה מעורב רכבו עם רכב צד ג' (להלן: "התאונה"), ולאחר שהתברר לו כי הנתבעות לא דאגו לבטח את רכבו בפוליסת ביטוח.

חברת הביטוח סירבה לשאת בתשלום הסכום האמור בטענה להעדר כסוי בטוחי (להלן: "התביעה").

רק לאחר כחודשיים, בתחילת חודש 07/2016, המציא התובע לסוכנת הביטוח המחאה על סך 700 ₪ לפקודת חברת הביטוח בגין פוליסת הביטוח, וכן שילם במזומן סך של 400 ₪ בגין ביטוח השמשות והגרר, סכומים אשר הועברו לחברת הביטוח.

...

טענות סוכנת הביטוח בתמצית דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות או שיהוי רב, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בחלוף 4 שנים ממועד האירוע הביטוחי, ולאחר שפג תוקף הביטוח האחריות המקצועית במסגרתו הייתה מבוטחת סוכנת הביטוח.

דין הטענה להידחות שכן לא הייתה מוטלת על התובע כל חובה שבדין לצרפה להליך.

התביעה כנגד חברת הביטוח נדחית.

התובע ישלם לחברת הביטוח הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.