תביעה נגד נהג מונית ברישיון לא מתאים

לחלופין, אם המסמכים שלעיל אינם נמצאים ברשותו של התובע אז עליו להצהיר על כך. לעניין חשיבות המסמכים המבוקשים טענה ההתאחדות כי בין טענות התביעה גם הדרישה להכרה בדיעבד של יחסי העבודה בין הצדדים החל משנת 1970 ועד לשנת 2018, ובהתאם לכך התביעה לפצויי פיטורים.

כאמור, טענת ההתאחדות היא כי יחסי העבודה החלו בחודש אוגוסט 2011 בלבד, ואילו בכל התקופה שקדמה לכך היה התובע קבלן עצמאי, בעל מונית, שנתן שירותים, בין היתר להתאחדות, וזאת כנגד חשבונית.

קרי, מדובר במבחן דו שלבי: מבחן הרלוואנטיות על שני היבטיו, הצר והרחב, וככל שזה מיתקיים יש לעבור ולבחון האם קיימים אינטרסים מנוגדים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו, תוך עריכת איזון המתאים לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

נפרט אשר למסמכים שגילויים התבקש במסגרת סעיף 3 לבקשה: העתק רישיון התובע כנהג מונית; העתק רישיונות רכבי התובע לפני שנת 2011; קבלות בגין תשלום האגרה השנתית (טסט) בגין רכבי התובע לפני שנת 2011; קבלות בגין הטיפולים במוסך ברכבי התובע לפני שנת 2011; העתק פוליסות הביטוח וקבלות בגין תשלום הפרמיה ברכבי התובע לפני שנת 2011; קבלות או אסמכתות בגין מכירת רכב התובע בסמוך לקליטתו כעובד ההתאחדות ביום 1.8.11 .

...

ואולם, בהתחשב ברלוונטיות של המסמכים ובעובדה שמדובר בתובע שתבע את ההתאחדות בטענה כי התקיימו יחסי עבודה החל משנת 1972, אני קובעת כי התובע יגיש דוח רציפות מהמוסד לביטוח לאומי שמסכם את תקופות הביטוח, תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

לפיכך דין הבקשה להידחות.

לסיכום דין הבקשה להתקבל בחלקה, כאמור בסעיף 5 ג. להחלטה.

הנתבעת הגישה אף היא תביעה שכנגד, כנגד התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת במהלך אותה התאונה, אולם בתחילת ניהול ההליך הסכימה כי התביעה שכנגד תידחה, ללא צו להוצאות.

התובע צירף לכתב תביעתו המתוקן אף רשיון רכב של המונית, ממנו עולה כי הבעלים הרשום של המונית הנה חברת טרו-מרקטינג בע"מ. כמו כן צרף התובע מיסמך החתום ע"י מר דוד שמעונוב מיום 29.5.2018 (להלן: "מר שמעונוב").

יחד עם זאת, טען שבאמצעות עיון בתמונות שצילם התובע לאחר התאונה ניתן להווכח כי קיימת התאמה בין הנזק שניגרם למונית לבין הנזק המופיע בחוות הדעת השמאית שהגיש.

למעשה, תביעה זו הוגשה על ידי נהג המונית ששכר אותה מבעליה בזמן התאונה, כאשר לא הובאה ראיה לפיה ניתן ללמוד על מערכת היחסים ההסכמית בין התובע לבעלת המונית.

הסבר זה לא שיכנע אותי כלל ואינו תואם את קו חקירת הנתבע על ידי בא כוחו של התובע לפיה הנזקים נגרמו לכנף ולדלת במקביל נוכח רוחב וזוית חניית רכב הנתבע.

...

סבורני, כי פער הזמנים בין מועד הבדיקה למועד התאונה, אף הוא מעלה קשיים באשר להוכחת הנזק ובפרט לייחוס הפגיעות הנטענות לתאונה וזאת בנסיבות תיק זה. בפסיקה הוכר הצורך (ואף החשיבות) בביצוע שמאות בסמוך למועד יצירת הנזק, וככל שזו נערכת במרחק זמן ממועד קרות התאונה, יש בכך על מנת להחליש את משקל חוות הדעת השמאית ובמקרים מסוימים אף לנתק את הקשר שבין הנזק לבין התאונה.

בהצטרף כל אלה אני מוצא, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו ומשכך התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע שכר טרחה בסך של 1,800 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות עדות שמאי הנתבעת בסך 750 ₪.

התובע ממשיך וטוען, כי טענת הנתבע להטלת האחריות על כתפי התובע איננה סבירה בנסיבות העניין, שכן הנתבע רכש רכב משומש וישן ועבד עליו מספר חודשים כנהג מונית אשר נוסע מאות קילומטרים בכל יום.

התובע כנגד טוען, כי הנתבע שכנגד גרר אותו להליכים משפטיים, ולפיכך ברצונו לתבוע בחזרה את הכסף ששילם בעבור הרכב שבסופו של יום לא קיבל תמורה בעדו בשל השבתת הרכב ע"י משרד הרשוי.

כן טוען, כי חוות דעת השמאי מדברת על אובדן מוחלט ואין בה מאומה לעניין חוסר ההתאמה בין מספר השילדה למספר המנוע ברישיון הרכב, ולכן אין לתובע שכנגד להלין אלא על עצמו.

דין התביעה שכנגד להדחות, אפרט להלן: הסיבה לביטול ההמחאות הנתבע טען, כי הסיבה בגינה ביטל את ההמחאות הנה לנוכח ההטעיה שביצע כלפיו התובע, אשר מכר לו רכב שבמהלך הטסט התברר שמספר השילדה לא תואם למספר המנוע (סעיף 7 לתצהיר הנתבע).

...

כאמור, במקרה הנדון משהתובע שכנגד לא הביא כל ראיה לכך שהשיב את הרכב לתובע או לשותפו, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר לאור המקובץ, ולאור העובדות והראיות שהוצגו בפניי, אני פוסקת כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ₪.

יצוין, כי התביעה נגד נתבעת 1 הוגשה לאור העובדה כי היא הבעלים הרשום של המונית והתביעה נגד נתבע 2 הוגשה בשל היותו נהג המונית בעת ארוע התאונה.

בדיון שהתקיים בתביעה העידו נהג רכב התובעת ונתבע 2 והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. בנגוד לטענת הנתבעים, לכתב התביעה צורף רישיון רכב התובעת, ממנו עולה כי אכן הרכב רשום על שם התובעת.

העובדה כי נהג רכב התובעת אישר בחקירתו כי הוא אינו חתום על נספח 2 לכתב התביעה ולא כתב את המלל המופיע בו (שם, עמ' 6 שורה 1 לפרוטוקול הדיון), אינה מעלה ואינה מורידה וזאת לאור העובדה כי גירסתו בחקירה הנגדית תואמת לגירסה המפורטת באותו נספח.

...

אני דוחה אפוא את הטענה המקדמית אשר העלו הנתבעים כאילו כתב התביעה אינו מפרט את נסיבות אירוע התאונה.

אף אם תאמר כי אין מדובר בסתירה מהותית, הרי לאור יתר הסתירות וסימני השאלה העולים מגרסת נתבע 2, כמפורט לעיל, אין להתעלם מסתירה נוספת זו. אין באמור לעיל כדי לחייב את המסקנה כאילו מלוא האחריות לאירוע התאונה נופלת לפתחו של נתבע 2.

לאור מכלול הנימוקים לעיל, אני מורה כדלקמן: התביעה נגד נתבעת 1 נדחית בזאת.

הנתבעת אינה נוהגת ומעולם לא קיבלה רישיון נהיגה ברכב ואין כל טענה בדבר מעורבותה בתאונה.

בעיניין זה, יפים הדברים שנפסקו בתא"מ (שלום-עכו) 6566-08-18 רולא נגאר נ' חיים כהן מנשה (21.6.21) : "לפיכך, כאשר מתרחשת תאונת דרכים, האדם אשר נהג ברכב המעורב בתאונה, הוא על פי רוב הגורם הנושא באחריות נזיקית ישירה ואישית לגבי אופן השמוש שנעשה ברכב ולתוצאותיה של התאונה (ראה לדוגמא: תא 17377-02-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרוספר אביחי זרביב (עפולה) (פורסם בפדאו"ר); ת"א (תל-אביב –יפו) 18497/04 סיגנלור בע"מ נ' מ.כ.ת אוטו רנט בע"מ ואח' (פורסם בפדאו"ר), זאת אלא אם חל אחד החריגים הקבועים בדין.... משאין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע לא היה הנהג ברכב המונית במועד התאונה, הרי יש לבחון האם קמה אחריותו מכוח אחד החריגים הקבועים בדין...אחד החריגים קבוע בפקודת הנזיקין, הוא חריג המטיל אחריות שילוחית, לדוגמא בעיניינו של מעביד למעשה עובדו (סעיף 13 לפקודת הנזיקין), של שולח למעשה שלוח (סעיף 14 לפקודה), או בשל אחריות בעל חוזה למעשה הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15 לפקודה) וכן במקרים בהם ניתן למצוא מקור אחריות אחר מכוח דין בין מכוח עוולת הרשלנות, נזק ראייתי או כל עילה חוקית אחרת". ניתן כאמור לעיל לחייב בנזיקין מכוח החריגים המנויים בפקודת הנזיקין, במקרה של מעביד ובמקרה של שלוח, אלא שבמקרה דנא לא נטען שאלו מתקיימים בעניינינו.

אין די בהעלאת טענה סתמית כי הנטען בטופס ההודעה מקורו בטעות וכיוצ"ב, שעה שמעבר לכך שהתובעת היא שצרפה אותו לכתב התביעה, הרי שהוא מהוה את הגרסה האוטנטית שנמסרה לה לאחר התאונה, וממנו עולה כי אין התאמה למספר הרכב הנתבע וכי ידועים לה פרטי הנהג, כאשר מהצד השני לא נהי לבית המשפט הכיצד התובעת טוענת שמי שמאוזכר כצד ג'/ כנהג הפוגע הוא לא הנהג הפוגע ומה הבסיס לקביעתה זו. התביעה הוגשה כנגד בעלת הרכב שעה שמהחומר המצוי בתיק וגם מעדויות יסמין ועבד עולה כי מי שנהג ברכב הפוגע במועד התאונה היה בכלל נהג ומשכך ברור שזה לא הנתבעת, כאשר בטופס ההודעה מצוין כנהג מר כאזם ומשום מה ללא כל הסבר המניח את הדעת התובעת בחרה להגיש תביעה נגד הבעלים בטענה שהועלתה רק היום ואף לא אוזכרה בכתב התביעה בנוגע לטופס ההודעה, כאשר הגב' יסמין אף טוענת כפי שיובהר בהמשך שהאמור בהודעה אינו הכתב שלה, מבלי שהתובעת זימנה לעדות את הסוכן שמילא את הטופס ככל שהוא מילא, מבלי שהזמינה נציג מטעם חברת הביטוח שיסביר את האמור בטופס ההודעה, מה לא נכון בו והכיצד נוצרה הטעות, אם בכלל, ובנסיבות אלו שעה שברור חד משמעית שהיה נהג מזיק, שהפרטים שלו אצל התובעת ומשום מה היא הגישה תביעה כנגד בעלת הרכב אשר לשיטתה היא בעלת הרכב הפוגע, שאינה אחראית בנזיקין, מבלי שתמכה את טענותיה ולו בראשית ראיה ונמנעה מזימון עדים רלבאנטיים שיסבירו מי מילא את טופס ההודעה על תאונת דרכים ומי מסר לתובעת את פרטי ההודעה, שהיא עצמה צרפה לכתב התביעה, ומשאין מחלוקת גם לפי גרסאות יסמין ועבד שלא הנתבעת נהגה ברכב, ומהצד השני של המטבע מאוזכרים פרטים מלאים של הנהג בטופס ההודעה מטעם התובעת ולא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא הוגשה התביעה כנגד הנהג המאוזכר בטופס ההודעה ומדוע מאוזכר שם מספר רכב פוגע שונה מזה הנטען בכתב התביעה, די בכך בכדי להביא לדחיית התביעה.

...

לא שוכנעתי כי קיימת יריבות בין התובעת לנתבעת כבעלי הרכב, הואיל ומעבר לאמור לעיל, מעיון בטופס ההודעה על תאונת דרכים, עולה שהתובעת יודעת את זהות הנהג ברכב הפוגע ולרבות מספר תעודת הזהות שלו, ומשום מה הגישה את התביעה כנגד מי שנטען על ידה שהוא בעלי הרכב הפוגע, ללא כל הסבר המניח את הדעת.

משקבעתי כי אין יריבות בין התובעת לנתבעת, אני דוחה את התביעה ומשכך איני מוצאת לנכון לדון בסוגיות נוספות.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.