תביעה נגד משטרת הגבולות

לטענת התובע, ביום 23.08.2015, באחד מביקוריו בארץ, ועת ביקש לצאת את ישראל ולחצות את גבול נהר הירדן, הופתע לגלות באמצעות משטרת הגבולות כי יציאתו לא מתאפשרת בשל צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגדו.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של עוה"ד מרדכי כהן ניסן (להלן: "עו"ד כהן") אשר טיפל עבור הנתבעת בהליך הגביה מול התובע ופעל בין היתר להגשת תביעה על סכום קצוב כנגדו והטלת מיגבלות שונות; כן הוגש תצהירו של מר סועאד מוסא (להלן: "מוסא"), מנהל מחלקת הגביה אצל הנתבעת, שהצהיר בין היתר, כי במועדים הרלוואנטיים היה לתובע נכס במקרקעין נשוא התביעה בתחום עריית שפרעם, בגינו לא שולמה ארנונה תקופה ארוכה.

...

אני סבורה אפוא כי סך של 30,000 ₪ משקף נכונה את נזקי התובע שלפניי, כאשר סכום זה כולל הן פיצוי ללא הוכחת נזק, והן נזקים נלווים שפורטו על ידי התובע.

סיכומים של דברים – התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 30,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪, ובתוספת אגרת תביעה ששולמה.

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת (להלן: המישטרה) שעילותיה הסגת גבול, פגיעה בפרטיות ופירסום לשון הרע, על סך 250,000 ₪.

...

לאור התימוכין בראיות, לרבות בסרטון שהציג התובע, כי השוטרים שהו זמן רב בבניין וניסו להתקשר לבני משפטחה שונים של התובע שהיו רשומים כקשורים לדירה, לרבות לתובע עצמו (שמספרו לא היה זמין), ולא חסכו במאמצים כדי לסייע לתיירות, ומנגד – לאור העדויות הברורות של השוטר וקצין החקירות כי הוראת היועמ"ש היתה לא להכניס את התיירות לדירה מאחר שמדובר בסכסוך אזרחי ובפני המשטרה רק גרסת צד אחד, אני דוחה את גרסת השכנה, כי השוטר אמר לה שאינו רוצה לעלות שוב ולהכניס את התיירות לדירה בשל חוסר זמן או בשל הטרחה שבדבר.

לפיכך אני דוחה את הטענה כי המשטרה הורתה או רמזה לשכנה להכניס את התיירות לדירה, או איפשרה להן לעשות כן על דעת עצמן, מאחר שהשוטרים הבהירו לתיירות כי אינם יכולים להכניסן לדירה, ומעבר לכך לא היה עליהם להתערב בכל דרך בעניין האזרחי של השכרת הדירה לתיירות, שפרטיו לא היו נהירים למשטרה, אחרי שהמאמצים להשיג את התובע טלפונית לא צלחו ובני משפחתו לא היו יכולים לסייע לפתרון הסוגיה מאחר שלא היו מצויים בסוד העניינים.

אני דוחה את הטענה כי חובת המשטרה היתה להתקשר או לנסות להשיג דרך האינטרנט את האתר, כדי לעמוד על תוקף החוזה בין הצדדים.

התביעה נדחית איפוא.

היבט נוסף נוגע לתום ליבו של המבקש ועיתוי הגשת התביעה רק לאחר הגעת המשיבה לישראל לבירור עתירתה לבג"צ. כשם שהמבקש נקט בהליכים שונים כנגד המשיבה בבית הדין השרעי, הוא יכול היה לעשות כן גם ביחס להליך הנוכחי - ולבצע המצאה למשיבה תחת זאת בחר .XXXX בדרכים הפתוחות לפניו על פי כל דין, אפילו המשיבה שוהה ב המבקש להמתין - והגיש תביעתו רק לאחר הגעתה של המשיבה לישראל, למרות שעל פי הטענה עילת התביעה נוצרה עוד בחודש 7/20 .

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים בפקס ובאמצעות מערכת נט המשפט - ותפעל לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ מול משטרת הגבולות.

...

אין בידי לקבל טענה זו. הזיקות של המשיבה לישראל, אינן מהוות "טעם מיוחד" לעיכוב יציאתה של המשיבה מן הארץ, כאשר המבקש לא הראה בשום מקום, בין בבקשתו ובין בסיכומיו לפני, כי היעדרות המשיבה מישראל תביא להכבדה על ביצוע פסק הדין; לא הוכח ואפילו לא נטען על ידי המבקש כי למשיבה יש נכסים, רכוש, כספים או זכויות ,XXXX מכל סוג בישראל.

נוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה וביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר ללא כל תנאי או סייג.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים בפקס ובאמצעות מערכת נט המשפט - ותפעל לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ מול משטרת הגבולות.

לשם פיקוח על יישום הוראה זו אני קובעת התיק לת.פ. בעוד 7 ימים מהיום.

בין לבין, ביום 9.2.22 הגישה המועצה כתב הגנה מטעמה; וביום 24.2.22 נעתרה בקשה מוסכמת למחיקת התביעה כנגד משטרת ישראל.

כך למשל, בכתב התביעה המקורי נטען כי הנתבעות מנעו מהתובעים את המשך בניית הגדר על גבול מגרשם בשנת 2020; בעוד בשלב זה נטען כי עם סלילת הדרך שנים קודם לכן התובעים הקימו שער כניסה פרטי למגרשם, אשר נעקר על ידי השכן, מר נילסון כיוף, לשיטתם בהנחיית גורמים במועצה.

...

על כן, אין אף תוחלת בתיקון המבוקש, ודין הבקשה להידחות.

ויאמר מיד - לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובות - מצאתי כי הדין עם המועצה.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב תביעה - נדחית.

התביעה כנגד המישטרה: התובע מלין על כי המישטרה לא ביצעה את החקירה בעיניין תלונתו בגין גניבת האגניות מבית העסק שלו כראוי וכפי הנידרש ומצופה הימנה, כגוף המוסדי האמון על ביצוע חקירות של אירועים פליליים (גניבת רכוש), וכי הלכה למעשה התרשלה בבצוע החקירה בעיניינו.

מכאן, כי המסגרת הנורמאטיבית אותה יש לבחון הנה התרשלות המישטרה או המדינה בנזיקין: "לעניין האחריות בנזיקין, דינה של רשות המדינה, אשר מתרשלת בפועלה, הוא כדינו של כל אזרח ואזרח – וזאת, בכפוף לחריגים סטאטוטוריים שאינם נוגעים לענייננו (ראו סעיפים 2 ו-3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים); סעיף 56ז(2) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968; ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, פסקה 9 לפסק דינו של השופט א' ברק (כתוארו אז) (1983); ע"א 243/83 עריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, פסקה 20 לפסק דינו של השופט א' ברק (כתוארו אז) (1983) ; אריאל פורת נזיקין כרך א 201 (2013) (להלן: פורת); ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות כרך ב 1027 (2012) (להלן: גלעד). רשות שלטונית מתרשלת בפועלה כאשר היא מפרה את חובת הזהירות אשר מחייבת אותה ביחסיה עם הניזוק הפוטנציאלי (להלן: הקורבן) (ראו ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193, פסקה 17 לפסק דינו של הנשיא א' ברק (2005); רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה כח לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (‏19.1.2017)). חובה כאמור קמה כאשר הרשות פועלת באופן אקטיבי החושף את הקורבן לסיכון של נזק, ובמקרים של מחדל כאשר הדין מחייב את הרשות להגן על הקורבן מפני סיכון כאמור, בהיתחשב ביחסים המיוחדים שבין השניים (גלעד, בעמ' 1014, 1058–1060). בכל אחד ממצבים אלו, חייבת הרשות להמנע ממעשה או ממחדל רשלני, אחרת תוטל עליה חובה לפצות את הקורבן על מלוא הנזקים שנובעים מרשלנותה (סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים)." (ע"א 2394/18 פלונים נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו, 10.4.19).

...

" (ההדגשות אינן במקור – צ.כ) המסקנה המתבקשת היא, כי סירובה של חברת הדואר לאפשר לתובע לצפות בסרטוני האבטחה ממצלמותיה, עובר להמצאת הצווים השיפוטיים לידיעתה, הייתה כדין.

סוף דבר: תובענתו של התובע כנגד שתי הנתבעות נדחית, שכן לא מצאתי בה ממש.

אני מורה, כי התובע יישא בתשלום הוצאות משפט של חברת הדואר בסך של 7,500 ₪ (כולל) וכן בהוצאות המשטרה בסך זהה של 7,500 ₪ (כולל), אשר ישולמו להן בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.