תביעה נגד משטרה ומשרד הרישוי בגין סגירת תיק גניבת רכב

ביום 01.09.15 הגישה זיוה לבית המשפט את התביעה דנן כנגד עריית חיפה, עריית קריית מוצקין, דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (כביש 6), מינהרות הכרמל – קבוצת כרמלטון בע"מ, משרד הרשוי והמשטרה.

משרד הרשוי והמשטרה טענו כי זיוה לא הגישה ערר על ההחלטה לסגור את התיק בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ומשכך אין ביכולתה לבקש במסגרת תביעה אזרחית לקבוע כי הרכב נגנב בנגוד למסקנת חוקרי המישטרה, וכי בית המשפט הזה אינו הערכאה המתאימה לבירור ערר בהתאם לסעיף 64 הנ"ל. הסעד המבוקש לרישום הרכב במירשם הרכבים הגנובים משמעותו ביטול החלטה מנהלית של המישטרה לסגור את התיק מחוסר ראיות ולשנות את הקביעה כי הרכב לא נגנב.

...

אציין שלא שוכנעתי אף בהעדר ידיעתה אודות מכירת הרכב, זאת עקב העדר האמון בגרסתה, ולפיכך איני מוצאת להצהיר על הרכב כגנוב או להורות למשרד הרישוי לכלול את הרכב במרשם הרכבים הגנובים.

יודגש, כפי שכבר ציינתי לעיל, כי הרישום של הרכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד ואינו יוצר או משנה בעלות, כך שאין כל התרשלות מצד המשטרה בכך שלאחר ביצוע פעולות החקירה השונות הגיעה למסקנה, כי ישנו ספק בנוגע לבעלות וכי האפשרות כי הבעלות הקניינית היא של דדי ורותם, ועל כן אין בהעברת הרכב על ידי דדי לאיציק בכדי לגבש עבירה וכן שאין עילה לסייע לזיוה להשיב את הרכב מבלי שניתנה הכרעה שיפוטית במחלוקת האזרחית בעניין הבעלות ותוקפן של מכירות הרכב אשר בוצעו לאחר מכן, באי התקיימות תנאי זכות העזרה העצמית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

חלק ראשון – סיפור המעשה; הצדדים להליך; היתייחסות להחלטה המורה על תיקון כתב התביעה; העדים שהעידו ותמצית טענות הצדדים פתח דבר – סיפור המעשה בקליפת אגוז התובע רכש רכב מהנתבעת 1 כנגד הסך של 209,215 ש"ח. בגין הרכישה העביר התובע סך של 69,000 ₪ בהעברה בנקאית וסך נוסף של 147,000 ₪ הועבר לאחר שהתובע נטל הלוואה מחברת מימון ישיר.

התובע מכנה את היתנהלות הנתבעת כ"הפרת הסכם" ואפילו "הונאה" ומציין שבעקבות כך הגיש תלונה במישטרה וכן פנה למשרד הרשוי לצורך השבתת הרכב.

בפועל הקדים התובע ופנה למשרד הרשוי כבר כשבוע לפני "השיחה המוקלטת" בה התברר לו לדבריו שהרכב נימסר "לאדם זר". עוד ייאמר שבכתב התביעה עצמו לא נימסר מה גורל התלונה, אך בפועל מתברר שהתלונה ניסגרה בנימוק של "חוסר אשמה פלילית". התובע לא פרע את תשלומי ההלוואה וכך כבר בחודש ינואר 2018, כלומר חודשים ספורים לאחר רכישת הרכב – ננקטו הליכי הוצאה לפועל.

יתרה מכך – התובע העיד בתצהיר שרק לאחר שנודע לו שהרכב נימסר לנתבע 2 פנה "למשרד הרשוי לצורך השבתת הרכב" (סעיף 10 לתצהיר העדות הראשית).

כשל חמישי בגירסת התובע – היתייחסות לכך שהתובע כלל לא פנה לחברת הביטוח אם התובע אכן סבר שהרכב אותו רכש נימסר למי שאינו מורשה, כלומר נגנב – ניתן היה לצפות שיפנה לחברת הביטוח שערכה כסוי בטוחי לרכב ("ביטוח ישיר").

על כך השיבה משטרת התנועה שתיק החקירה "ניסגר מחוסר אשמה פלילית דהיינו לא נמצא חשד לפלילים כלפי המעורבים עליהם הצביעה המתלונן בתלונתו" (ההדגשות לא במקור).

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, לאור הכשלים בגרסת התובע ובהתאם לנימוקים שהובאו – הרי אין לקבל את התביעה.

אשר על כן אני קובע כדלקמן: התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

אני מחייב את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 14,200 התביעה כנגד הנתבע 2 נמחקת ללא צו להוצאות.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 65958-05-19 לב טוב נ' משרד הרשוי/משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מדינת ישראל תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר בנימין בן סימון תובע איתיאל לב טוב נתבע משרד הרשוי/משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מדינת ישראל פסק דין

בפני תביעה כספית בגין ניזקי רישום שגוי של רכב על ידי משרד הרשוי.

לאחר חקירת המישטרה התברר כי אין מדובר במעשה פלילי וביום 16.4.19 תיק המישטרה ניסגר.

ביום 18.4.19 ניתן אישור על ידי משטרת ישראל למשרד הרשוי להחזיר את רישום הרכב על שם התובע.

כן טען התובע, כי פנה אל משטרת ישראל בתלונה על גניבת הרכב באמצעות רישום שלא כדין.

...

כידוע, הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בענייננו, אני סבור שיש לפצות את התובע בשל כך שכתת רגליו בין הרשויות השונות, הגיש תלונות ואף פנה לשירותי ייעוץ עורך דין, ניהול משפט זה ועגמת הנפש המרובה שנגרמה לו, סך של 4,000 ₪.

סיכום על כן ולאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסכום של 3,575 ₪ (סך כולל של 6,500 ₪ * 55% בהתחשב באשם תורם בשיעור של 45% שנפסק לתובע).

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא ריבית והצמדה כחוק.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 57293-05-17 פרץ נ' משרד התחבורה - אגף הרשוי ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת חנה קיציס מערערת זיוה פרץ משיבים 1.משרד התחבורה -אגף הרשוי 2.מדינת ישראל - משטרת ישראל פסק דין

המערערת טענה כי יש לדחות בקשה זו. פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט קמא קבע בהחלטה בפתקית כי יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף מהנימוקים שפורטו בבקשה (למעט טענת השהוי) ובתשובת המשיבים לתגובת המערערת לבקשה, המבססים העדר סמכות עניינית, העדר מיצוי הליכים והעדר יריבות, כולם ביחס לחלק מסעדי התביעה, "ועוד כמפורט בבקשה ובתגובה...". בית המשפט קמא הורה על מחיקת התביעה כנגד המשיבים, בכדי שלא תיחסם דרכה של המערערת לקבלת יומה בפני הערכאות המוסמכות על פי דין.

המערערת לא הגישה ערר על החלטת המשיבה 2 לסגור את תיק המישטרה, בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ומשכך אין ביכולתה לבקש במסגרת תביעה אזרחית לקבוע כי הרכב נגנב בנגוד למסקנת חוקרי המשיבה 2.

גם תקיפת החלטת המשיבה 2, לפיה אין די בתלונת המערערת כי רכבה נגנב כדי להביא לרישומו במאגר "רכב גנוב", וזאת נוכח תוצאות חקירת התלונה שהוגשה על ידה, אינה יכולה להתברר כסעד הצהרתי בבית משפט שלום; סעד זה הנו בעצם ביטול החלטת המשיבה 2 בכובעה כריבון ותקיפת החלטה מעין זו ושיקול הדעת שנילווה לה מקומם בערכאה אחרת, ולא לפני מיצוי האפשרות העומדת למערערת לערור על ההחלטה לסגור את תיק החקירה המשטרתי.

...

המערערת טענה כי יש לדחות בקשה זו. פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט קמא קבע בהחלטה בפתקית כי יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף מהנימוקים שפורטו בבקשה (למעט טענת השיהוי) ובתשובת המשיבים לתגובת המערערת לבקשה, המבססים היעדר סמכות עניינית, היעדר מיצוי הליכים והיעדר יריבות, כולם ביחס לחלק מסעדי התביעה, "ועוד כמפורט בבקשה ובתגובה...". בית המשפט קמא הורה על מחיקת התביעה כנגד המשיבים, בכדי שלא תיחסם דרכה של המערערת לקבלת יומה בפני הערכאות המוסמכות על פי דין.

טענות המערערת המערערת משיגה על כך שפסק הדין ניתן על דרך ההפניה לטענות המשיבים, מבלי שבית המשפט מצא לנכון לפרט את נימוקיו.

יתר טענות המערערת נדחות.

התובע טוען כי בבוקרו של אותו היום הוא לא מצא את הרכב ואף לא מצא כל הודעה המלמדת כי הרכב נתפס על ידי המרכז לגביית קנסות ולפיכך, הוא סבר כי רכבו נגנב והוא פנה לחברת הביטוח ולמשטרת ישראל והודיע להם על גניבת הרכב.

התובע נאלץ, לטענתו, ליגרור את הרכב ולהביאו למוסך "המומחים" בדיר חנא ולאחר שהרכב עבר בדיקה במקום, עלה כי מנוע הרכב ניזוק קשות וזאת בנוסף לנזקים אחרים אשר מפורטים בחוות דעת השמאי, אשר צורפה כנספח ב' לתביעת התובע ואשר נאמדים בסך של 19,892 ₪ ואשר נגרמו לרכב בהתאם לחוות דעת השמאי, כתוצאה מגרירת הרכב בכח.

טענות הנתבע לטענת הנתבע, על שם התובע רשומים במרכז לגביית קנסות 6 תיקים סגורים, אשר 5 מתוכם הנם דוחות מישטרה מסוג "בררת משפט". ביום 02/08/06, נקלט אצל הנתבע, באמצעות ממשק מחשבים ממשטרת ישראל, תיק מס': 3741314, שעניינו חוב בגין אי תשלום דו"ח מישטרה מסוג "בררת משפט". ביום 25/09/07, נקלט אצל הנתבע באמצעות ממשק מחשבים ממשטרת ישראל, תיק נוסף, מס': 4152349, שעניינו חוב בגין אי תשלום דו"ח מישטרה מסוג "בררת משפט". משלא שילם התובע את חובותיו במועד הקבוע, הפכו הקנסות הנ"ל לחוב בר גבייה.

בעקבות הגשת התביעה כנגד הנתבע, הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד המעקל, חברת א.ט שירותים משפטיים בע"מ וכנגד מחסני הערובה נעמן בע"מ. בקצירת האומר טוען הנתבע כי התובע לא הצליח להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען על ידו והעולה מחוות הדעת אשר צורפה על ידו לכתב התביעה, לבין גרירת הרכב על ידי המעקל.

לאור השתלשלות האירועים, נחה דעתי כי אין פסול בעצם תפיסת הרכב על ידי הנתבע וזאת לאור העובדה שהתובע לא טרח לשלם את חובו לנתבע לאחר שנשלחו לו מכתבי התראה ואף הוטל עיקול על רכבו במשרד הרשוי כך שלא ניתן לומר שהוא לא היה מודע לחובו לנתבע ומשלא פעל להסדיר את החוב על אף הזמן הרב שחלף מיום קבלת מכתב הדרישה ועד יום תפיסת הרכב בפועל, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ובודאי במקרה דנן, בו נעשו ניסיונות שונים לגביית החוב טרם ביצוע פעולה דראסטית יותר של תפיסת הרכב בגין חוב נמוך יחסית.

...

עדויות השמאי והגורר היו מהימנות בעיניי ושוכנעתי מהן כי אכן הסיכוי שיגרם נזק לגל הארכובה מגרירה בצורה דומה לגרירה שבוצעה במקרה זה, הוא אפסי.

לאור האמור לעיל ולאחר שהתובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה לעניין תביעתו, דין התביעה להידחות.

אני מורה על חיוב התובע בהוצאות הנתבע וצדדי ג' בסך של 2000 ₪ לכל אחד, סך הכל 6000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.