תביעה נגד מלון בגין סגירת ממלכת הילדים

האם תאונה שגרמה לנזק גוף ואירעה בעת הוצאת מטען אישי מהמושב האחורי של הרכב, לאחר סיום הנסיעה, הנה בגדר "תאונת דרכים" אם לאו? זוהי השאלה העיקרית הדורשת הכרעה ביחס לתביעתו של התובע, אשר ביום 12.6.11, לאחר שעצר את רכבו והחנה אותו בחניה לטווח ארוך בשדה התעופה, ביקש להוציא תיק אישי שהיה מונח על המושב האחורי ברכב, וזאת על מנת לנסוע בהסעה לטרמינל ולטוס לחופשה עם אישתו.

הנתבעת לעומתו סבורה כי לאור הילכת בית המשפט העליון ברע"א 9084/05 אגד נ' ינטל (29.10.07)(להלן: "הילכת ינטל") והפסיקה הרבה לאחריה, בין היתר זו שניתנה לאחרונה ברע"א 9136/17 פלוני ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (4.3.18), יש לקבוע שפעולת הוצאת התיק מהמושב האחורי, לאחר שהסתיימה הנסיעה ברכב והתובע ירד מהרכב ביציאתו ממושב הנהג, איננה מהפעולות המוגדרות כחלק מה"שימוש ברכב המנועי", שכן הרשימה הקבועה בחוק הפלת"ד כפעולות המהוות "שימוש ברכב מנועי" הנה רשימה סגורה שאיננה כוללת פעולות לוואי של פעולות אלו.

כך קבעתי שם כי כניסה לרכב כוללת את הכנסת התינוק למושב הבטיחות קודם לתחילה הנסיעה, או חגירת ילד מאחור או פתיחת דלת לאדם מוגבל או לילד, כחלק מפעולות ה"כניסה לרכב" של מי שמתעתד לנהוג בו, וכחלק מכניסתו שלו לרכב (ראה: ת.א. (קריות) 51776-03-11 בחר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (13.12.14) והפסיקה שהובאה שם לתמוך במסקנתי זו), זאת כל עוד קיים הקשר הסיבתי בין אותה פעולה הקשורה לשימוש ברכב לבין הפגיעה הפיזית שנגרמה.

...

ודוק: לא נטען כי פעולת הוצאת המטען האישי נופלת בגדר החריג של "טעינה ופריקה", וממילא לאור הפסיקה גם אין בסיס לטיעון זה. משכך, אני סבורה כי פגיעת התובע במקרה דנן, במהלך מעברו בין דלתות הרכב על מנת להוציא את תיקו האישי (ואין חשיבות לשאלה באם היה מדובר במספר מזוודות או בתיק יחיד), מהווה חלק אינטגרלי מפעולת ה"ירידה" מהרכב, ולפיכך הינה בגדר שימוש מוכר, והיא בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד. סוגיית הנזק מומחה בית המשפט, ד"ר בורג, קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בגין קטיעה של מחצית הגליל האחרון באצבע 3 של ידו הימנית, היא ידו הדומיננטית.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים ולנוכח עדותו של התובע אני סבורה, כטענת הנתבעת, שאין מקום לחישוב פיצוי לתובע על בסיס הפסד השתכרות בפועל לעבר או לעתיד.

בכל מקרה, גם לנוכח אי הוכחת הפסד שכר עד היום (למעט שכר ששולם בגין ניצול ימי מחלה שלא הוכח שיעור או מידת פגיעתו העתידית בתובע), אין מקום לביצוע חישובים אקטואריים גם לעתיד, שכן נראה כי חרף פגיעתו ממשיך התובע בעבודתו הסדירה, שכרו לא נפגע, ולפיכך הפיצוי לעתיד צריך להינתן על פגיעה בכושר ההשתכרות ולא על הפסד שכר ממשי שצפוי כי ייגרם לו. לאור כל האמור אני מוצאת כי יש בנסיבות מקום לפיצוי בגין הפסדי שכר בסכום גלובאלי על סך של 20,000 ₪.

לאור כל האמור אני מעמידה את נזקי התובע על סך של 38,000 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה 07 ינואר 2019 ת"ק 23100-10-18 בקשי נ' מרכז קהילתי בראש העין ע"ש קימרלינג בע"מ (חל"צ) בפני כב' הרשם הבכיר אורן כרמלי תובע אלי בקשי נתבעת מרכז קהילתי בראש העין ע"ש קימרלינג בע"מ (חל"צ) פסק דין

בין היתר הפעיל התובע חוגים בבתי ספר וגני ילדים בראש העין וזאת דרך הנתבעת שהיא מרכז קהילתי, במעמד של חברה עירונית, האחראי על הפעלת הצהרונים בבתי הספר ובגני הילדים בראש העין.

ביום 5/8/18 (שעה 13:22) רשמה עובדת האגף זיוה כי החוגים מתחילים באוקטובר; בהודעה משעה 14:05 כתב התובע כי מדובר בעלות של 150 ₪+מע"מ לשעור; במענה לשאלת עובדת האגף זיוה ענה התובע כי מדובר בחצי שעה והוסיף "כמו השנה. הכל אותו דבר"; בהודעה משעה 14:41 במענה לשאלת התובע כתבה עובדת האגף זיוה: "ברור לסגור. מינימום 3 חוגים ביום". בהודעה בשעה 14:53 הודיע התובע כי שריין את ימי ראשון ושלישי בכל אחד מהם 3 קבוצות ועובדת האגף זיוה עונה לו בשעה 14:53 "מעולה". לאחר מכן ביום 6/8/18 סוכם על ימי ראשון 3 חוגים וימי שלישי 4 חוגים וזאת החל מהשעה 13:30.

הסכום ישולם כנגד חשבונית מס כדין.

...

בסופו של דבר סוכם על 7 חוגים בשבוע למשך שנת הלימודים תשע"ט (החל מאוקטובר 2018).

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 33,500 ₪ בתוספת 600 ₪ הוצאות משפט וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

התובע ציין בתצהירו מקרה אחר שקדם לארוע נושא התביעה, אשר אירע במלון הנוטר דם, המצוי במרחק של מספר עשרות מטרים מחנותו של הנתבע, ושבו עבד התובע במשך 5 שנים.

התובע השיב שאישתו של הנתבע הגישה נגדו בקשה לצוו הגנה רק לאחר שהוא הגיש נגד הנתבע ואישתו תלונה במישטרה, ולאחר שהגיש את התביעה, כיון שכעסו ולא ידעו מה לעשות, אף רצו לנקום בו. התובע הכחיש את הטענה שנהג להיתקשר לאישתו של הנתבע ולבתו, כמו כן הכחיש את הטענה שאמר לאישתו שהנתבע מנהל רומן עם מרגרט.

התובע אישר שהוא נחקר במישטרה על תלונות שהגישה נגדו מרגרט ואולם התיק נגדו ניסגר.

הנתבע הצהיר כי עד אותו מועד היו היחסים בינו לבין אישתו יחסים טובים, והם גידלו את ילדיהם מתוך אמון ואהבה, נוכח כמות השיחות הבלתי פוסקות שקבלה אישתו מנשים שסרבו להזדהות, החלה אישתו לאבד את אמונה בו, היא נכנסה לדכאון ונוצר שבר עמוק בחיי הנישואין של הנתבע ואישתו.

...

לפיכך אני קובעת כי בעקבות האירוע נותרה לתובע נכות אורתופדית בשיעור 5%.

סיכום אשר על כן אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום כמפורט להלן: נזק לא ממוני- 50,000 ₪; הפסד הכנסות בעבר- 5,000 ₪; גריעה מכושר השתכרות ופנסיה- 30,240 ₪; עזרת הזולת והוצאות- 5,000 ₪; סה"כ- 90,240 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאותיו, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% (כולל מע"מ).

לפיכך, ביום 21.2.21 ניתן פסק דין חלקי, המורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2.

משכך, מצאתי כי אין מקום להעתר לדרישת התובע לפצוי בגין ראש נזק זה. השבחות והשקעות שבוצעו בנכס התובע ביקש לחייב את הנתבע בסך של 40,000 ₪ בגין פעולות ההשבחה וההשקעה שבוצעו בנכס כדלקמן: · החלפת מערכת החשמל בנכס; · תיקון צנרת המים במקלחות; · השמשה מחדש של מערכת המיזוג והאוורור בנכס; · צביעת הנכס והדבקת טפטים; · בניית 2 פרגולות ממתכת כולל סגירה בשימשונית; · החלפת קרמיקה בקיר ובמטבח; · התקנת מקלחון.

נספח ד- חשבונית מס 93059 על סך של 1,680 ₪ שהוצאה ע"י בזלת דנילוף מוצרי בניה 99 בע"מ על שם התובע לעניין זה כשנשאל התובע מדוע החליט להחליף למקלחון שהרי יש מקלחת ראויה בנכס ומקלחון בחדר הילדים, השיב כי הדבר נעשה על דעתם ולהנאתם של בני הזוג:" זו החלטה שלי ושל אישתי שנגור שם כל החיים" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 36).

...

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ על כתפו ולא עלה בידו להוכיח ביצוע עבודות שיפוצים והשבחות לדירה או את שיעור אותן עבודות.

בשים לב למסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, מצאתי שאין הכרח לבחון ולדון בטענת הנתבע לקיזוז כאמור.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

לאחר שחזרה ארצה התגוררה במלון דירות בנתניה כסידור זמני שאחיה דאג לה. המבקשת נמצאה מסתובבת ברחוב ומדברת ללא הגיון, הוזעקו מישטרה ואמבולנס מד"א וביום 1.6.21 הגיעה לחדר מיון בבית החולים מאיר.

יחד עם הבקשה הוגשה תביעה נגד החלטת הנתבע מיום 24.8.21 שלפיה נדחתה התביעה לנכות כללית מהטעם שהמבקשת אינה מבוטחת בביטוח נכות, הואיל ואינה תושבת ישראל.

בנסיבות דנן, כאשר המבקשת מאושפזת בבית חולים לחולי נפש, במחלקה סגורה, באישפוז כפוי, אני סבורה שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לפטור מערובה.

כך שלא ניתן להפעיל את מבחן "מירב הזיקות" כיוון שאין זיקות – אין בעל או מישפחה, אין ילדים, אין עבודה קבועה ואין רכוש.

...

בשל הנימוקים שהועלו בתגובה, לגישת המשיב, דין הבקשה להידחות.

בנסיבות דנן, כאשר המבקשת מאושפזת בבית חולים לחולי נפש, במחלקה סגורה, באשפוז כפוי, אני סבורה שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לפטור מערובה.

נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לסעד זמני וקובעת שיש לראות במבקשת "תושבת ישראל" בנוגע לזכויותיה על פי חוק הביטוח הלאומי וחוק שיקום נכי נפש בקהילה התש"ס-2000, זאת עד למתן פסק דין בתיק.