תביעה נגד מומחה פלסטיקאי בגין רשלנות רפואית

גדרי המחלוקת העקריים · האם הייתה הסכמה מדעת? האם ומתי הוסברו לתובעת הסיכונים והסכויים להצלחת הניתוח ? האם טופס ההסכמה נחתם על ידיה בנוכחות הרופא או רק בפני נציגות המכון? · האם הייתה רשלנות מצד הרופא (שאינו פלסטיקאי) בבצוע הניתוח בודי טייט והאם מכשיר זה מתאים לניתוח מסוג זה (בשל יכולת הדיוק בכמות הנשאבת)? · האם היתה רשלנות במעקב ובלווי רפואי לאחר הניתוח? טענות התביעה לטענת התובעת, הפגישה הראשונה עם הרופא היתקיימה כאמור ביום 7.3.13, והמפגש הבא עם הרופא היה רק במועד הניתוח ביום 29.5.13.

הוא מוסיף שגם אם קיים חוסר ראייתי אין הדבר עולה כדי רשלנות רפואית, ובמיוחד נוכח חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת, אשר עולה ממנה כי המומחה מטעמה אינו בעל ניסיון בניתוחים מסוג הניתוח נשוא תביעה זו. דיון והכרעה התובעת הגיעה למכון בעקבות פרסומים שונים במדיה.

בפסק דין מיאסה, נקבע כי על מנת שיהיה קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמה מדעת לבין הנזק שניגרם, יש לבחון אם מסירת המידע הייתה גורמת לחולה להיתנגד: "על התובע בעילה של רשלנות רפואית מוטל הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופאים לנזק. עליו להוכיח שההתרשלות היא שגרמה לנזק, וכך גם במקרה שבו העוולה המיוחסת לרופא בגין התרשלות בכך שלא קיים את חובת הגילוי לחולה קודם שקבל הסכמתו לטפול. במסגרת בחינת קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות שבאי קבלת הסכמה מדעת לבין הנזק הגופני שניגרם, על בית המשפט להעריך את ההסתברות שמסירת המידע כנדרש הייתה גורמת לחולה להיתנגד לבצוע הטיפול הרפואי. כדי להכריע בשאלה זו, על בית המשפט להביא בחשבון את סוג הטיפול שקבל החולה, מידת חיוניותו למול הסיכון הטמון בו, ולהעריך את תגובתו המסתברת של החולה על פי אמות מידה של חולה סביר בנסיבות דומות. הערכה זו צריכה להתייחס למועד שבו נדרשה ההסכמה". אני סבור שהתובעת כל כך רצתה לשפר את מראה ולהגיע לתוצאות ניתוחיות אידאליות עבורה, ב"עצימת עיניים" ובאי התייחסותה לסיכונים ותופעות לוואי, על כן, ולאור כל האמור לעיל הנני חושב שדין טענת העידר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה להדחות.

...

עם זאת, אני סבור כי על הרופא והמכון לשאת באחריות לתוצאות הטיפולים שהם מעניקים ומשמצאתי שתוצאת הטיפול נגרמה מרשלנות שהרופא, כמפורט בחוות דעת המקורית והמשלימה של מומחה התביעה, המקובלות עלי, עליהם לפצות את התובעת על נזקיה.

על סמך העדויות וסיכומי הצדדים, שוכנעתי שמצבה של התובעת קרוב יותר לאחוז הנכות שציין ד"ר לויאב.

לפיכך, אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת תהא בשיעור – 10% נכות צמיתה.

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית מטעם העזבון ויורשי המנוח יצחק פאר ז"ל, יליד 1936 (להלן: "המנוח").

לטענת ב"כ הנתבעת ביום 11.09.09 הועבר המנוח למחלקה הגריאטרית אחרי שפיתח קוצר נשימה, וביום 25.10.09 עבר למרכז הרפואי רעות למחלקה לסיעוד מורכב שם טופל ע"י פלסטיקאי לפצעי הלחץ אך עקב החמרה עבר המנוח לטפול במחלקה הפנימית של שיבא ושם עבר הטריות של הפצע וחבישות.

סבורני כי לא נחסמה דרכה של התביעה מלשים ידה על חומר רפואי או על עובדות אשר יכולים לסייע בידה להוכיח את התביעה על ידי הגשת חוות דעת של מומחה שיצביע על ההתרשלות ועל הקשר הסיבתי.

...

עזרת צד ג' ב"כ התובעת המלומדת טוענת כי בגין ראש נזק זה זכאי המנוח לסכום של 100,000 ₪ בגין הימצאות בני משפחתו לצד מיטתו, וסך של 60,000 ₪ בגין החזר הוצאות מטפלת ששכרה משפחת המנוח, סה"כ 160,000 ₪ בגין ראש נזק זה. ב"כ הנתבעת המלומדת טוענת כי אין ספק שמשפחתו של המנוח טיפלה בו במסירות והעזרה הייתה ניתנת ממלא בשל מצבו הקשה ומחלות הרקע מהן סבל, והמנוח קיבל את הטיפול מהצוות הרפואי במהלך שהותו בביה"ח , ואין לפצות בגין ראש נזק זה. טענת ההגנה אינה מקובלת עליי, שכן המנוח שהיה אדם פעיל ועובד הפך לנכה ונזקק בצורה משמעותית לעזרת משפחתו, ונפסק לא אחת כי גם עזרת בן בית ככול שחורגת היא מעזרה סבירה תזכה את הנפגע בפיצוי בגינה.

סוף דבר התביעה נדחית.

באם הייתי מקבל את התביעה, הייתי מחייב את הנתבעת בסך הנזק כמפורט לעיל: כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים 100,000 ₪ אובדן השתכרות בשנים האבודות 100,000 ₪ הוצאות רפואיות וניידות 10,000 ₪ אבדן שירותי בעל ואב 50,000 ₪ עזרת צד ג' 35,000 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 20,000 ₪ _________ סך הכול 315,000 ₪ התביעה נדחית והתובעים ישלמו לנתבעות סך כולל של 25,000 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליך.

תביעה זו עניינה רשלנות רפואית נטענת בשל פצע לחץ חמור שניגרם והוחמר במהלך אשפוזו של התובע בבית חולים.

לטענת התובע, פצע זה נגרם והוחמר עקב התרשלות רופאי בית החולים.

בתאריך 2/12/12 היתקבל התובע לצורך קטיעת רגליו, בשל מצבו הרפואי, במועד זה תועד קיומו של הפצע וצורך ביעוץ פלסטיקאי, אשר ניתן בו ביום (עמ' 147 עד 151 למוצגי תובע).

חוות הדעת הרפואיות המומחה מטעם התובע ד"ר דן רגב תאר בחוות דעתו מתאריך 30/10/14 את השתלשלות העניינים, כאשר לפי המידע שהיה לפניו עלה לטעמו, שקיומו של פצע הלחץ תועד רק בתאריך 14/11/12 ורק בתאריך 29/11/12 נבדק התובע על ידי פלסטיקאי.

היתנהלות זו פועלת כנגדה.

...

בהקשר לטיפול בפצע הלחץ, באתי לידי מסקנה שהתנהלות הצוות הרפואי הייתה בלתי סבירה, אף שניתן להניח שגם זאת לא בכוונת בכוון.

כמפורט לעיל, לאחר שקילת מכלול הנסיבות ואומדן סביר של הנזקים שנגרמו לתובע, בראי מצבו הרפואי הכללי ומגבלותיו סבורני שהפיצוי המגיע הוא כדלקמן – עזרת צד ג' – 110,000 ₪ ניידות – 8,000 ₪ הוצאות רפואיות ואחרות - - 225,000 ₪ נזק לא ממוני - 200,000 ₪ סה"כ פיצוי - 543,000 ₪.

הנתבעת תשלם איפוא לתובע סך של 543,000 ₪, בצירוף החזר אגרה כפי ששולם, שכרו של המומחה מטעם התובע לרבות שכר עדותו, הכל בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

התביעה שבפניי היא של יורשת עיזבונו, אלמנתו, התובעת 2 (להלן: "התובעת") כנגד הנתבעים, בטענה שהתרשלו בטיפול במנוח לאחר שהובא לטפול בבית חולים תל-השומר (להלן: "בית החולים").

נעשתה היתייעצות עם פלסטיקאי ולאור הממצא בלרינגוסקופיה, שהראה פיח רב על פני הלרינקס, הוחלט על ביצוע אינטובציה.

לגבי העידר רישום מדויק של המועדים אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט הנדל בע"א 2402/11 יורשי המנוח כנאענה ראפע ז"ל נ' קופת חולים לאומית סניף עראבה ואח', מיום 12.5.13: "חרף חיוניות נהולה התקין של רשומה רפואית, אין בכל פגם ברשום להוביל לקביעה של התרשלות מטעם הרופא המטפל. עלינו לזכור כי אין אנו עוסקים בהפרת החובה הקיימת לניהול רשומה רפואית כשלעצמה. ואולם הפסיקה הכירה בכך שמקום בו הניזוק אינו יכול להוכיח את הרשלנות עקב רשומה רפואית שנוהלה באופן לקוי על ידי הנתבע, ניתן יהיה להעביר את נטל השיכנוע אל כתפי הנתבע מכוח הדוקטרינה של נזק ראייתי. לשון אחרת עסקינן בעירעור בדבר תביעת רשלנות. במקרים כגון דא הדין מחייב הוכחת נזק. כמו כן, חייב להיות קשר סיבתי בין הנזק הראייתי לבין העידר היכולת מצד התובע להוכיח רכיב בעוולת הרשלנות (ראו: ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (12.8.2010)). לכן, לא כל מקרה שבו נתגלו פגמים ברשומה הרפואית של הניזוק יצדיק את הורדת נטל השיכנוע מכתפיו והעברתו אל כתפי הצד שמנגד. הליקוי ברשום, אם בחסר אם בסתירה שבו, צריך לגעת "ישירות בסלע המחלוקת" (ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5), 35, בעמ' 45) בשאלה האם הנתבע התרשל אם לאו.

עקרם של הנתונים הנוספים נובע ממצבו המטבולי של המנוח שהנו בתחום מומחיות מומחה זה. בחוות דעתו כמו גם בעדותו, נדמה היה שפרופ' מלר יוצא נגד הניסיון של המומחה ואנשי הנתבעות לטעון לעניין הסכויים של המנוח לשרוד, נוכח מצבו בעת הגיעו לבית החולים.

...

דיון מקובלת עלי קביעתו של פרופ' מלר כי המנוח נמצא עם שטח כוויות של 40% ומתוכן שטח הכוויות העמוקות עמד על 37%.

כל אלה מביאים בהכרח למסקנה שלמנוח היה קשה למצוא לו עיסוק אחרי הפגיעה ובוודאי ששכרו היה נמוך בהרבה מזה שהשתכר עובר לפיטוריו.

סוף דבר מותו של המנוח הוא מקרה טרגי שהותיר את משפחתו בצער עמוק.

התובעים תובעים את הנתבעים בגין התרשלותם בטיפול ובאיבחון מחלת הסרטן בה לקתה המנוחה, אשר על פי הנטען גרמו לאיחור באבחונה והתקדמותה של המחלה עד לשלב בו לא הייתה ניתנת לריפוי, וגרמו להקטנת סכויי החלמתה של המנוחה ולקיצור חייה.

ביום 12.10.09 נרשם אצל ד"ר א' ביקור של המנוחה, וכך נרשם: "סיפור משפחתי של סרטן השד (אימא). נשאית BRCA2. לאחר כריתת שחלות ורחם (אלקטיבית). מעוניינת בכריתת רקמת השד. ביקרה אצל פלסטיקאי. ד"ר ברזובסקי. בהמלצתו תפנה לכירורג לצורך קבלת יעוץ על ניתוח טבעת להרזיה אשר תקל ותאפשר ניתוח ושיחזור של שדיים". (נספח 5 לתיק מוצגי הנתבעים).

הרשומה הרפואית – המצב והשלכותיו המשפטיות נתבע 3, ד"ר קורץ, הוא רופא מומחה בכירורגיה, שימש כמנהל המרכז לבריאות השד בבית החולים סורוקה וניהל מרפאה במרכז הרפואי "שבע עיניים לנגב" (נתבעת 2, שנגדה נדחתה התביעה).

...

המסקנה היא שטענתה של ד"ר א' ששימשה כ"פקידה" לעניינים רפואיים בלבד מתיישבת עם הנתונים, ובהעדר ראיות סותרות ניתן לקבלה.

עם זאת, כפי שפירטתי לעיל, הגעתי למסקנה שאין להטיל אחריות לתוצאה קשה זו על הנתבעים או מי מהם.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.