תביעה נגד כתב עיתון "ידיעות אחרונות" במוסף "7 ימים

רקע והליכים קודמים עניינה של הפרשה מאמר פרי עטו של המשיב 1 (להלן: המאמר), שהתפרסם ביום 12.5.2006 במוסף "7 ימים" של העתון "ידיעות אחרונות" (להלן: העתון).

התביעה נגד המשיב 3 נדחתה משלא הוכחה אחריותו לפירסום המאמר, ולא התקבלה טענת המבקש כי שימש כעורך האחראי של העתון במועד הפירסום.

לגופו של עניין, לאחר בחינה מפורטת, קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיימים בעניינינו התנאים הדרושים לתחולתה של הגנת "העיתונאות האחראית": המדובר בפירסום שנכתב על-ידי עתונאי מוכר, היתקיים עניין צבורי משמעותי בתוכן הפירסום, והפרסום נוצר כתוצאה של עבודה עיתונאית זהירה ואחראית.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 26.10.2015 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' סובל) בע"א 3209/09 ובע"א 3217/09, בגדרו התקבל ערעורם של המשיבים ונדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 22.2.2009 (כב' השופט ע' שחם) בת"א 6062/07, ונקבע כי יש לדחות את תביעת המבקש נגד המשיבים בעילה של פרסום לשון הרע.

נוכח האמור, נפסק כי יש לדחות את ערעורם של המבקש ושל אמו, ולקבל את ערעור המשיבים.

נטען כי שטרן העביר לידיו של המשיב 1 את תיקו האישי של המבקש בהיותו חייל, ובכלל זה חומרים מסווגים (מעשה שבגינו חויב שטרן לפצות את המבקש במסגרת הליך גישור ביניהם), וכי בכך השניים חברו לעשות למבקש "סיכול ממוקד" – מה שיש בו להצביע על כוונת זדון וחוסר תום לב. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף בלא שתתבקש תשובה.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

רקע עובדתי: מר כהן, יליד 1968, שימש בזמניים הרלוואנטיים כעיתונאי בעתון "ידיעות אחרונות" ושימש כתב מגזין במשך כ-21 שנים במוספים: "7 ימים", זמנים מודרניים", 24 שעות", ממון", ו"מסלול".

ביום 5.7.2013 פורסמה במוסף "7 ימים" של העתון "ידיעות אחרונות" כתבת תחקיר אותה ערך מר כהן אודות "פאטמה" שהוכתרה בשם: "פאטמה קומדי קלאב" (להלן:" הכתבה").

כאשר נישאל מדוע לא הגיש תביעה בבית הדין לעבודה כנגד פיטוריו ככל שסבר שאינם מוצדקים טען: "קבלת הפיצויים מידיעות אחרונות הותנתה בכך שאחתום על מיסמך, על פיו אין לי ולא יהיו לי דרישות נוספות מהעיתון" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.9.16, עמ' 26, שורות 25-26).

...

סוף דבר: לאור כל המקובץ לעיל, התביעה נדחית במלואה.

התוצאה של מחדליו הייתה פיטוריו, ואם כי לנתבעים שבפניי אין אחריות משפטית, אני סבורה כי אין מקום בנסיבות אלה לחייב את התובע בתשלום הוצאות.

אני קובעת כי כל צד יישא בתשלום הוצאותיו.

לפניי תביעה לתשלום פיצויים כספיים בעקבות פירסום כתבה עיתונאית במוסף "7 ימים" של העתון ידיעות אחרונות ביום 22.12.2006, אשר לטענת התובע פגעה בפרטיותו ובשמו הטוב.

לבסוף, קולעים דבריו של כב' השופט ימיני בפסק דינו בת"א (רמלה) 4628/06 סלע בני נ' בוקי נאה – כתב עתון ידיעות אחרונות ואח', תק-של 2007(4), 1352 בדונו בתביעת לשון הרע שהגיש התובע נגד הכתב בוקי נאה: "האמור בכתבה שהתובע הנו אנס סדרתי אינה מהוה לשון הרע, אלא הנה טענה נכונה, אשר מבוססת על פסקי דין והחלטות של בתי המשפט לערכאותיהם השונות, כפי שהוכח מהחלטות ופסקי דין שצורפו לתיק בית המשפט". מה יותר ברור מזה ?! פסקי הדין שהובאו לעיל מאיינים מיסודה את טענת התובע לפגיעה בשמו הטוב.

...

יש לציין כי אף אם היה נמצא דבר מה בטענותיו של התובע כלפי מי מהנתבעים, אני סבור כי בנסיבות העניין אין הצדקה לפסוק לטובתו פיצוי כלשהו.

לעניין זה יפים הדברים שהובאו בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, עמ' 417) והפסיקה המובאת שם כדלקמן: "בלשון בית המשפט העליון, בבארו את מטרת התקנה 101: רצונו (של המחוקק) היה שבית המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהן ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע לא יכול להצליח בתביעתו נוכח כשלונו בשאלה המשפטית המכרעת". סוף דבר סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים 1 ו-2 המיוצגים על ידי בא כוח משותף הוצאות בסך של 10,000 ₪ ולנתבעת 3 הוצאות בסך של 10,000 ₪.

בית משפט השלום תל אביב - יפו תא 48982/04 אלי לוק עיתון ידיעות אחרונות בע"מ פסק דין

הנתבעת לא השכילה להביא לעדות גם את עורכת הכתבה שפורסמה במוסף "7 ימים" על מנת שתשפוך אור ותבהיר את הלך הדברים ותכחיש את טענות התובע לפיהן 90 אחוז מהראיון אינו נכון (עמ' 6 לפרוטוקול) וזאת חרף ההלכה הפסוקה לפיה: "קמה חזקה כי בעל דין אשר נמנע מהבאת עד מרכזי שבשליטתו ללא הסבר סביר, הנה אילו היה מובא העד-כך החזקה-היה מעיד עדות שאינה מתיישבת עם עדות בעל הדין" (רע"א 10319/04 הפטריאך היווני האורטודוכסי נ' מאיר זרי (לא פורסם).

סבורני כי מרגע שקיבלה הנתבעת את כתב התביעה קיבלה אף את דרישת העדכון.תוך זמן סביר מקבלת התביעה (ולא ב – 9.3.05 כפי שעולה ממוצג ת/2) היה עליה לפרסם את דבר העידכון כדרישת סעיף 25א לחוק (ולא בהודעה מינורית כפי שהדבר נעשה בת/2 הנ"ל) הנתבעת לא פעלה לפרסם את כתבת העידכון תוך זמן סביר מקבלת התביעה, וניסתה להיתפס בפרסום בעתון אחר או בכתבה אחרת אותה פרסמה חודשים לפני סגירת התיק כשתוכנה אינו מעדכן דבר.

יתרה מזו, כתבת עידכון המודיע על אי הגשת כתב אישום נגד אדם, תרסן את אותם עיתונאים המסתייעים ב"מקורות יודעי דבר" המוסרים ש"התיק נגד החשוד סגור".

...

על אף שבאופן עיקרוני, אין על בית המשפט "לרשום" לחובת צד כזה או אחר את עצם אי נכונותו לקבלת הצעות פשרה מטעם בית המשפט, וזכותו של מתדיין שדינו ייחרץ על פי דין ולא על פי פשרה, נראה לי כי אי נכונותה של הנתבעת לקבל את הצעת בית המשפט הנ"ל מיום 12.12.04, פועל לחובתה.

די לי בכל האמור לעיל על מנת לקבל את התביעה.

לדעתי יש להשאיר שאלה זו בצריך עיון שכן גם עפ"י שיקול דעת בית המשפט, סבורני כי הפיצוי של 50,000 ₪ הוא סביר בהחלט, לאור תפוצתו הרבה של עיתון הנתבעת, לשון הכתבה ו"הפרשנות" שנילווה לה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 50,000 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

השופטת ש' דותן התביעה שבפניי הוגשה בעקבות כתבה פרי עטו של הכתב אודי לבל (צד ג' 2) הנושאת את הכותרת "סוקרטס במילואים" שפורסמה במוסף "7 ימים" של צד ג' 1 "ידיעות אחרונות" בתאריך 31.1.1997.

אולם גם בהנחה שהמשפט המיוחס לנתבע 2 הנו בגדר תאור עובדתי וככזה מהוה לשון הרע, אין אני סבורה שהתובע זכאי לפיצוי כספי בשל כך. הכתבה שבה צוטט נתבע 2 הנה כתבת דיוקן המציגה את התובע באור שאינו חיובי והעובדות המפורטות בה מקורן בתחקיר שערך הכתב בהסתמך על שיחות עם מקורות שחלקם עלומים ופרסומים שצוטטו על-ידיו, אולם למרות שחלקו של נתבע 2 בכתבה שולי ביותר העדיף התובע להגיע עם העתון להסדר שלפיו ניתנה לו האפשרות לפרסם תגובה במדור "מכתבים למערכת" ונגד המרואיינים בחר להגיש תביעה.

...

לסיכום התביעה נגד כל הנתבעים נדחית.

התובע ישלם הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין בסך 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לנוכח התנהגות חסרת תום-לב זו אני סבורה שאין הם זכאים להוצאות הליך זה. ניתן היום, י"ב בניסן תשס"ג (14.4.2003), במעמד הצדדים.