אין חולק כי מאז הפקדת כספי התובע, בדומה לשאר חברי קבוצת הרכישה, בקופת הנאמנות ועד היום בחלוף שמונה שנים, הפרוייקט לא יצא אל הפועל וכי עוד ביום 14/8/22 ניתן כנגד החברה צו פתיחת הליכי חידלות פירעון וצו פירוק על ידי בית משפט מחוזי בנצרת במסגרת חדל"ת 49941-06-21, במסגרתו מינה בית המשפט את עו"ד שי פינקלשטיין כנאמן לתאגיד.
אשר לסוגיית הסמכות העניינית טוען התובע כי כתב התביעה מכיל "סדרה נרחבת של עילות", בכלל זה: על פי חוק החוזים, פקודת הנזיקין, עשיית עושר ולא במשפט, כאשר עילת התביעה בגין הפרת חובת הנאמנות הינה רק אחת מצבר עילות התביעה בנגוד לטענת הנתבע אשר שם את הזרקור על חוק הנאמנות בלבד.
שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט בהתייחס לסעיף 37 לחוק הנאמנות נדונה בע"א 8751/11 י.ב גלאור ייזום והשקעות בע"מ נ' יובל איתי ואח' (3/10/13) (להלן: "הילכת גלאור") שם עמד בית המשפט העליון על איבחנה המתבקשת בין הליכים הקשורים למוסד הנאמנות לבין טענות שעניינן יחסי נאמנות:
"סעיף 37 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות) אמנם קובע כי בית המשפט המוסמך לפי חוק זה – למעט הליכים לפי סעיף 31 – הוא בית המשפט המחוזי". סעיף זה יש לקרוא בנשימה אחת עם סעיף 39 לחוק הנאמנות הקובע כלהלן:
'בכל ענין לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט כל נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות או אדם אחר שמעונין בדבר; וכן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפתוח בכל הליך לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בהליך כזה, בכל הנוגע לנאמנות ובכל דבר אחר שהוא סבור שיש בו ענין לציבור'.
במסגרת יישומה של הילכת גילאור קבע בית המשפט המחוזי (חיפה) בעיניין ת.א. 9339-11-15 פלוני ואח' נ' בירמן ( 23/5/16):
"עת נטענת טענה ביחס לסמכותו העניינית של בית המשפט בהקשר של סעיף 37 לחוק הנאמנות, אין די בכך שהעניין קשור בצורה כלשהיא לעינייני נאמנות, אלא יש לבחון ולסווג את אופיין ומהותן של הטענות ביחס לסוגיית הנאמנות, האם עניינן מוסד הנאמנות על פי חוק הנאמנות, או עניינן טענות בדבר יחסי נאמנות הנוצרים למשל בעקבות שליחות. ... אם נשליך את האבחנה הנ"ל על המקרה דנן, נראה כי עסקינן גם בפרק ב' של התביעה, בתביעה כספית שעילותיה (עפ"י הנטען) נזיקיות, חוזיות עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובות אמון תוך ביצוע עבירות אתיות מצד המבקש כעורך דין, בנגוד למחוייבותו עפי הוראות חוק לישכת עורכי הדין תשכ"א-1961. אומנם, בכתב התביעה טענו גם המשיבים להפרת חובת נאמנות (סעיף 46 לכתב התביעה), אולם אין בכך כדי לומר כי עסקינן בתובענה שעניינה מוסד הנאמנות (שאז בירורה היה צריך להיות בבית המשפט המחוזי, כהוראת סעיף 37 לחוק הנאמנות), אלא כאמור עסקינן בתביעה כספית במהותה, בה נטענו טענות ליחסי נאמנות, שנוצרו בעקבות שליחות של המבקש בשמו של המשיב 2 , בתפקידו כעורך דין. לכן מן הראוי להתייחס גם לפרק ב' של התובענה, כתביעה כספית בעילות שונות, אך לא ככזה שעוסק במוסד הנאמנות, שאז ראוי היה לבררו בבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 37 לחוק הנאמנות". (סעיפים 12-13 לפסק הדין, ההדגשות אינן במקור).
אמנם, בכתב ההגנה (המקורי) הכחיש הנתבע את היותו של התובע רוכש בקבוצת הרכישה וכי הכספים שהפקיד הופקדו בקופת הנאמנות, אולם לאחר שמחלוקת זו ירדה מן הפרק ולאחר שהנתבע הודה בכתב ההגנה המתוקן כי מעמדו של התובע זהה למעמדם של יתר הרוכשים החברים בקבוצת הרכישה, וכי כספו אכן הופקדו בקופת הנאמנות, אזי שקיימת זהות מלאה בין מעמדם המשפטי של הרוכשים למעמדו של התובע וכפועל יוצא, דמיון רב בין עילות התביעה והסעד המבוקש מכוחה (החזר כספי), הגם אם מהלך התקופה, היו בין התובע לנתבע דנן דין ודברים או חילופי דברים קונקריטיים, כך לטענת התובע.
...
עיון בפסקי הדין מוביל למסקנה כי אין הנדון דומה לראיה, ואסביר; בת.א. 42994-12-21 רויטל מלי פופר נ' מרי תורג'מן פרבר ( 27/3/22) קבע בית המשפט המחוזי: " בענייננו, לא מדובר בתביעות מקבילות המתנהלות בשל אותה עילה, אלא בתביעה חדשה שהוגשה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה קודמת בעת שמתנהל הליך ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת. הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד נועדה למצב שבו קיים הליך מקביל תלוי ועומד אשר טרם הוכרע, ואילו בענייננו המחלוקת בין הצדדים נדונה והוכרעה בתיק הקודם". (ראו סעיף 8 להחלטה).
די בקריאת דברים אלו כדי להגיע למסקנה כי נסיבות המקרה שם שונות בתכלית מהנסיבות דנן.
סוף דבר
לסיכום הדברים, הן בשל שיקולי יעילות דיונית והקצאת משאבים שיפוטיים, הן מחמת החשש למתן הכרעות סותרות והן מבחינת מאזן הנוחות בראיה הכוללת והמצרפית, סבורתני כי אין מנוס במקרה דנן מלהורות על עיכוב ההליך עד להכרעה בתביעה המקבילה בבית המשפט המחוזי.
