התובעת טענה בכתב התביעה, כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות שורת הפרות, לרבות איחור במסירת השיקים המעותדים בגין דמי השכירות, איחור בהמצאת הערבות הבנקאית, איחור במסירת שיקים לבטחון לגורמים שונים (ועד בית, חברת חשמל, תאגידי המים וכו') וכן הלאה.
בעקבות חובות ואי-תשלום דמי השכירות והתשלומים הנלווים, מימשה התובעת את הערבות הבנקאית שנמסרה לה (לשיטתה – באיחור) ביום 29.6.2020, ומשלא היה די בסכום זה, הגישה תביעה כספית נגד הנתבעים, המתנהלת בבית משפט זה במסגרת ת"א 49970-12-20.
סעיף 6 (א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 קובע כי השולח רשאי לאשרר את פעולת השלוח בדיעבד, כך שבין שמסמך ת/2 נחתם מראש ובין שנחתם בדיעבד – אין ספק כי התביעה הוגשה בידי מי שרשאי היה להגישה.
כאשר נישאל המצהיר מטעם הנתבעת מדוע לא שילמו את דמי השכירות מחודש אוקטובר 2021 השיב בפשטות, כי הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות – "כי לא היה לנו כסף" (וראו הקלטת הפרוטוקול, דקות 36:30 בקירוב).
...
ראשית – טענה הנתבעת, כי התובעת, שאינה בעלת המקרקעין, אינה רשאית כלל להגיש כתב הגנה, כי עורך הדין שהגיש את התביעה לא הוסמך על ידי החברה להגישה, אלא על-ידי מר ראובן שמש, ועל כן – יש לדחות את התביעה; עוד טענה הנתבעת, כי יש לעכב את בירור ההליך עד להכרעה בתביעה הכספית שהגישה התובעת; ועוד טענה, כי יש להעביר את בירור ההליך לסדר דין רגיל.
בנסיבות אלה, ומאחר שהדבר בא על רקע מחלוקת קודמת בין הצדדים על תשלום דמי השכירות, אני קובע כי לתובעת עומדת זכות לדרוש את פינוי המושכר, ומורה לנתבעת לפנות את המושכר.
התביעה מתקבלת אפוא ביחס לנתבעת 1, ואני מורה לה לפנות את המושכר, כהגדרתו לעיל, ולמסור את החזקה בו, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לה או למי מטעמה, לידי התובעת לא יאוחר מיום 15.6.2022 בשעה 12:00.
עם זאת, וככל שהנתבעת תשלם את דמי השכירות החוזיים המלאים (ללא הפחתות או הנחות) עד 10 בכל חודש בגין החודש השוטף, יידחה מועד הפינוי, ויהיה 31.8.2022 בשעה 12:00.