תביעה נגד חברת ביטוח על חבות בביטוח נוסעים לחו"ל

כן קבע, כי פרשנות שיש ליתן לפוליסת ביטוח, לרבות תניות הפטור שבה, היא פרשנות נגד המנסח.

כך , בע"א 846/76 עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 780, 781 נקבע כי : "אך אפילו בהנחה שהפוליסה עצמה מבהירה שהצורך בגיל ובותק נהיגה חל גם על המבוטח כנהג ולא רק על נהג אחר, סבורני שהיה זה מחובת חברת הביטוח להסביר את הדבר למבוטחים ולהזהיר אותם שאינם מקבלים את הביטוח המבוקש". בדומה בע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד (מט) (2) 749, בעמ' 774, קבע כבוד הנשיא שמגר: "לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההיתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להיתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את עירנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא היתקיימו לא יוכל להנות מגיבוש זכותו לשיפוי". מן המקובץ לעיל, אנו למדים כי מחד, על הנתבעת כחברת ביטוח, מוטלת חובת גילוי רחבה ומאידך, אל לנו לשכוח כי על המבוטח קיימת חובת קריאת הפוליסה או לכל הפחות, חובת העיון בה. לעניין חובתו של המבוטח יפים דבריו של בית משפט, בע"א 682/82 בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, שם בעמוד 599, מפי כבוד השופט בך , באשר לחובת המבוטח לקריאת הפוליסה; "לית מן דפליג, שזהירות סבירה מצד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה...". מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על כל צירופיהם ושמעתי את עדויות וטיעוני הצדדים, ולאחר שלמדתי את הפסיקה שצירפו הצדדים ובפסקי דין נוספים, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.

ברור לכל, שבנסיבות שבהן לרוב נרכשת פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל במסגרת עסקה טלפונית, כמו בעניינינו, יהא זה משום נטל רב, עד כדי לא סביר, להשית על המבטחת את החובה להבהיר באופן פרטני, כל תניית פטור בפוליסה (זאת בפרט בשים לב לכמות התניות המופיעות בפוליסה).

...

במקרה דנן, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא פעלה כאמור ועל כן לא מילאה חובתה לגילוי ולווידוא.

בגין התנהלותם זו, אני קובעת כי יש להשית על התובעים אשם תורם בשיעור 30%.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך נוסף של 1,772 ₪ (המדובר בסכום לאחר ניכוי השתתפות עצמית וניכוי אשם תורם כפי שנפסק).

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 151-05-17 בפני כבוד השופטת צבייה גרדשטיין פפקין תובעים פלוני נתבעים הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסק דין

בהיעדר מחלוקת על עצם חבותה של הנתבעת לפצות את התובע –נושא העניין שלפנינו הוא שומת הנזק המגיע לתובע, יליד 17.9.88 (בן כ 32), בגין נזקיו תוצאת תאונת דרכים מיום 17.8.14 (כשהיה בן כ- 26, להלן התאונה).

אמנם – כבר יצויין –הנכות הרפואית, כמו גם התפקודית, כשלעצמן אינן גבוהות – כלל ועיקר – על כן ברור מדוע התובע מנהל אורח חייו רגיל - לרבות גידול מישפחה, נסיעות לחוץ לארץ ונסיעה ויציאה לעבודה (כפי שנצפה בסרטוני החקירה).

בנסיבות אלו וכשהטענה העיקרית לעניין זה היא שבני מישפחה לרבות אישתו סייעו לו להגיע לבדיקות (סעיף 37 לתצהיר) תוך היתחשבות בנכותו הרפואית ובעובדה כי התובע עובד בשני מקומות עבודה, לרבות שעות נוספות, מצאתי כי אין לפסוק בגין אב נזק זה. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – התובע לא הציג קבלות, וממילא מדובר בתאונת עבודה שעל התובע לבקש החזר הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי.

...

בהתחשב בנתונים אלו אני קובעת כי יש לפצות את התובע בגין כל תקופה זו באי כושר מלא בסך של 8,500 ₪.

הפסדי שכר לעבר יש להוכיח, ואולם יקשה במקרה זה להוכיח ההפסד המדויק וזאת מאחר שלמרות שאני מקבלת קיום השפעה כלשהי לנכותו הרפואית והתפקודית, אולם ההשפעה העיקרית בשכרו נבעה משינויי השכלתו, מעמדו, התבגרותו ואורחות חייו.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 256,900 ₪.

הנתבעת היא חברת ביטוח אשר הוציאה על שם התובע פוליסה ביטוח מסוג "סחר". בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי השמוש בו עשה התובע ברכב במועד התאונה אינו מכוסה במסגרת הביטוח הנידון, הואיל והפוליסה מכסה "רק אירועים במסגרת נסיעת מבחן", וכי התאונה התרחשה במסגרת "פרטית" ובאופן שהכיסוי בטוחי על פני תנאי הפוליסה אינו חל. סוגיית הכסוי הבטוחי עמדה איפוא במוקד המחלוקת בין הצדדים ביחד לעצם חבותה של הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו.

סוגיית הכסוי הבטוחי נסיבות הארוע אף שבשלב ראשון טענה הנתבעת כי התאונה אירעה בנסיבות שאינן קשורות כלל לעסקו של התובע, אלא לנסיעה לשדה התעופה לצורך נסיעה פרטית לחו"ל, הרי שבתום שמיעת הראיות התברר כי מרבית הנסיבות הקשורות לארוע אינן שנויות במחלוקת, למעט נתון אחד עליו חלקה הנתבעת, כפי שיפורט להלן.

העובדה היחידה עליה חלקה הנתבעת נגעה לטענת התובע לפיה הוא התכוון, לאחר שעזב את רמלה, לנסוע בחזרה למגרש, כאשר לטענת הנתבעת התובע היה בדרכו לביתו, בין היתר כעולה מטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגש בשמו למוסד לביטוח לאומי, שם סומן V ליד המילים "בדרך לביתך". לא מצאתי ממש בטענה זו. התובע העיד לפניי, ועדותו היתה מהימנה, כי הוא היה בדרכו למגרש, שם התכוון לפרוק את שלושת הרכבים אותם הוביל מרמלה.

...

סבורני כי נסיבות מקרה זה מצדיקות פסיקת פיצוי גלובלי בנדון.

סבורני כי המקרה הנדון מתאים לפיצוי גלובלי עבור אפשרות של גריעה עתידית בשכר, אותו אני מעמיד בנסיבות העניין על 60,000 ₪.

מסכום זה אין ניכויים, נוכח העובדה שהתובע לא קיבל מאומה מהמל"ל. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 77,455 ₪.

העובדות בקצירת האומר; ביום 1/2/22 הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית דנן כנגד דיוויד שילד חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח") וכנגד פספורטכארד ישראל סוכנות לביטוח כללי (2014) בע"מ (להלן: "פספורטכארד") (חברת הביטוח ופספורטכארד להלן וביחד: "המשיבות").

" "כל לקוחות המשיבות אשר רכשו דרכן ביטוח נסיעות לחו"ל באמצעות אתר האנטרנט ואשר המשיבות לא גילו להם כי קיימת להם אפשרות לבטל הרחבות בגין נזק לצד ג' ואיתור וחילוץ ותוך שהם חויבו בעבור רכיבים אלה גם אם לא היה להם בכך כל רצון ו/או צורך, והכל במהלך שבע השנים האחרונות ועד למתן פסק דין בתובענה." כשלוש שנים לפני הגשת בקשת סבג, ביום 9/2/19, הוגשה בקשת האישור הקודמת לאישור תובענה ייצוגית כנגד פספורטכארד וכנגד משיבה נוספת - הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), שם הוגשה התובענה הייצוגית על ידי מר ברק רון (להלן: "רון") ועניינה בחובת היידוע הנטענת של פספורטכארד ושל הפניקס את לקוחותיהן במסגרת רכישת פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל, ובפרט בחובת היידוע אודות רכיב "איתור וחילוץ". במוקד הבקשה לאישור הקודמת, טענת המבקש – רון, כי בנגוד לחובת פספורטכארד והפניקס על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ובנגוד להוראות משרד האוצר, הסתירו מפניו המשיבות את האפשרות לוותר על רכיב האיתור והחילוץ בפוליסה, וערכו עבורו ביטוח הכולל רכיב איתור וחילוץ, שלא נתבקש על ידו ושלא היה נידרש עבורו במדינות בהן ביקר.

כך, בסעיף 42 לתשובתה לבקשת רון טענה פספורטכארד כי היא מציגה בפני לקוחותיה באתר האנטרנט אפשרות להסרת רכיב איתור וחילוץ וחבות כלפי צד ג'.

...

(2) מצא בית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1), והיתה הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, יורה בית המשפט על העברת הדיון בבקשה לאישור המאוחרת לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב.

אני סבורה, כי אף מטעם זה יש להורות על העברת הסעיפים החופפים מבקשת סבג בפני בית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

משכך, מצאתי לדחות את טענה זו. סוף דבר; אני מקבלת חלקית את בקשת המשיבות ומורה על העברת חלקה של בקשת סבג – בכל הנוגע לקבוצה המיוצגת השלישית ולסעיפים הרלוונטיים אליה – 3, 7, 8 (החל מהמילה "בנוסף"),9 (החל מהמילים "פספורט כארד גם פועלת.."), 43, 47, 49, 50 (עד למילה "בתיעוד"), 52, 53 (עד למילה "בתיעוד"), 60 (החל מהמילים "והן לעניין דמי הביטוח"), 64-65, 67 (החל מהמילים "וכן לאפשרות המבוטח"), 78 (החל מהמילים "והן לעניין דמי הביטוח" ועד "הסרת רכיבים אלה"), 81, 137 (החל מהמילים "בנוסף, המשיבות" ועד "כמפורט לעיל"), 138 (החל מהמילים "בנוסף, חיוב המבקש"), 144 (החל מהמילים "וכן הטעו" ועד "פרמיה נוספת"), 149 (החל מהמילים "הדברים נכונים גם" ועד "ואיתור וחילוץ"), 151 (את המילים "וכן אודות אפשרות הסרת הרחבות צד ג' ואיתור וחילוץ"), 159 (החל מהמילים "בנוסף, עוסק סביר" ועד המילים "להוזיל את הפוליסה"), 166 (החל מהמילים "וכן סך של"), 167 (את המילים "וכן אי מתן גילוי רואי ומלא לאפשרות הסרת רכיבי נזקי צד ג' ואיתור וחילוץ", 178 (את המילים "בתוספת עלות רכיב נזקי צד ג' ואיתור וחילוץ בסך 1.6$ (5.09 ₪)"), 185, 194 (החל מהמילים "בנוסף, המבקש חויב"), 197 (את המילים "וכן תשלום כיסוי בגין נזקי צד ג' ואיתור וחילוץ") - לפני בית המשפט המחוזי במחוז מרכז וזאת בהתאם לסמכותי לפי סעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

עוד נטען, כי במועד התאונה הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת כי השמוש באופנוע לא מבוטח בביטוח חובה ובנסיבות חלה חבותה של הנתבעת 1 (להלן" קרנית) לפצות את התובע מכוח הוראות חוק הפלת"ד. לחילופין, נטען כי התאונה אירעה עקב התרשלותו ואשמו הבלעדיים של הנתבע, ומכאן התביעה מכוח פקודת הנזיקין כנגד הנתבע וחברת שומרה.

נטען כי מכוח היותו כאמור, היה על התובע לדעת כי הנהיגה נעשית ללא כסוי בטוחי תקף, דבר המשמיט את הבסיס מתחת לזכאותו לפצוי מקרנית, הכל בהתאם לחלופות שבסעיף 7 לחוק הפלת"ד. קרנית הוסיפה וטענה, כי שומרה לא הגישה את תעודת ביטוח החובה על שני צדדיה ולא הוכיחה קיומו של התנאי המחריג כסוי הסעה בשכר וממילא שומרה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי השמוש שנעשה על ידי הנתבע בטרנזיט נופל להגדרת "הסעה בשכר". לטענת קרנית, היה על שומרה להוכיח כי ההסעה נועדה למטרות רווח ובמסגרת עסק של "הסעות", ומשלא הצליחה להוכיח התקיימותם של שני התנאים המצטברים הנ"ל, פשיטא כי לא עלה בידיה להוכיח כי השמוש ענה על הגדרת "הסעה בשכר". טענות שומרה נטען כי התובע היה נוסע תמים ויש בידיו עילת תביעה נגד קרנית, כך שהוא מנוע מלהגיש תביעה נגד שומרה ונגד הנתבע.

לפי המידע שבידי הצדדים הוא ברח לחו"ל. התובע לא הגיש את תעודת ביטוח החובה של רכב הטרנזיט אמנם, אך גם שומרה נימנעה להציגה.

למותר לציין, כי הנטל להוכיח כי ההסעה הייתה בשכר ובהיותה כזו היא מוחרגת מהפוליסה, הוא נטל הרובץ על המבטחת הטוענת להחרגה [ראו: רע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] (3.222.1999) (להלן: פרשת דיב)].

...

דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות וכך אני מורה.

דין ההודעה כנגד צד ג' להידחות אף היא, וכך אני מורה.

להמשך הדיון בשאלת הנזק, אני קובעת מועד לדיון ביום 3.11.2022, בשעה 09:30.