תביעה נגד חברת ביטוח בגין גניבה בעסק

בכל הנוגע לגניבת המשאיות, מפנה המנהל המיוחד לכך כי ניתן היתר לניהול תביעה לחייבת נגד חברת הביטוח, תביעה אשר ככל הנראה נמחקה.

החייבת מבקשת להדגיש כי הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה על סך של 5 מיליון ₪ בגין גניבת המשאיות והנזקים הנלווים.

נוסף על כך, סבור המנהל המיוחד כי יש מקום לעשות שימוש בקביעות בית משפט השלום בתל אביב בת"א 20218-09-12, בכל הנוגע למהימנות החייבת ובעלה והוא מבקש להדגיש כי בעל החייבת, חרף קריסתה הכלכלית והעסקית, המשיך וניהל אותה פעילות עסקית באמצעות חברה חדשה.

...

בעניין זה אין אלא להוסיף כי יש טעם של ממש בטענות המנהל המיוחד כי הדוחות הוגשו ללא אסמכתאות, על דרך הסתם ומתבקשת המסקנה כי החייבת פועלת להסתרת מידע אודותיה, מגלה אולי טפח ומכסה בוודאות שניים.

התוצאה היא שלא רק בניגוד לטענות החייבת בעלה לא עבד כשכיר לפחות בין השנים 2013 עד 2016, אלא ניהל בין ישירות ובין מאחורי הקלעים עסק.

גם אם אין מקום לקבל את טענת המנהל המיוחד כי בהיעדר תועלת לנושים, נוכח מצבת חובות החייבת, יש לבטל את ההליך, הרי שנוכח טענותיו האחרות והנוספות כבדות המשקל, דין בקשתו להתקבל.

בעקבות תשובת חברת הביטוח עתר המנהל המיוחד בבקשה למתן הוראות, בגדרה ביקש לחייב את חברת הביטוח לשלם לקופת הפרוק את תגמולי הביטוח המגיעים בשל גניבת הרכב, קרי לשלם את שווי הרכב במועד הגניבה (בקשה מס' 54).

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי מן הראוי להורות למנהל המיוחד להגיש תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך כנגד חברת הביטוח ו/או מי מקרובי מישפחת המנוח שהחזיק ברכב, וכי אין מקום לידון בטענות במסגרת של בקשה למתן הוראות.

הנחה היא כי במסגרת בקשה למתן הוראות, ניתן לברר את המחלוקות ביעילות ובמהירות רבה יותר מאשר בהליך תביעה רגיל, שכן בידי בית המשפט הדן בפרוק מידע קודם על עסקי החברה, על בעלי התפקידים בה, בידיו כלים דיוניים יעילים לאיסוף החומר והמידע שבידי החברה ועוד.

...

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי מן הראוי להורות למנהל המיוחד להגיש תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך כנגד חברת הביטוח ו/או מי מקרובי משפחת המנוח שהחזיק ברכב, וכי אין מקום לדון בטענות במסגרת של בקשה למתן הוראות.

על כן הגעתי למסקנה כי אין לדון בטענות החברה באמצעות המנהל המיוחד כנגד חברת הביטוח בגדרה של בקשה למתן הוראות.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה למנהל המיוחד, להגיש תוך 45 יום תובענה מתאימה לבית משפט השלום כנגד חברת הביטוח ומי מקרובי משפחת המנוח שהחזיקו ברכב עובר להיעלמותו.

זו גם הסיבה, שאיני סבורה כי יש להקיש מע"א 1314/96 (מחוזי –ת"א) משה בן שטרית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (10.11.1998), על המקרה נשוא דיוננו, כפי שמבקשת התובעת בסיכומיה לעשות, שכן המקרה שנידון שם, עסק בתביעה בביטוח רכוש, או אז ניתן יהיה לקבל כי הרכוש שביטח לעצמו המבוטח יהיה מבוטח גם אם מישהו גנב את הרכב/נהג ברכב ללא רשותו וכך נגרם הנזק.

בעיניין זה, יאים גם הדברים שנפסקו בע"א 51183-01-11 מוחמד מסרי נ' האני אלפאר ואח' (23.10.11): "ובכן ככל שמדובר ביחסים שבין מסרי לבין כלל, הרי שהאני לא נמצא אחראי כלשהוא כלפי מסרי, ועל מסקנה זו אין עוד חולק, שהרי מכוניתו ניטלה ממנו, על ידי בנו-עלא, בלא רשות. ואם כך הוא, כי אז אין גם מקום לחייב את המבטחת בשיפויו של הצד השלישי, מסרי, שהרי היא מחויבת לשלם לצד השלישי במקום המבוטח, משמע אילו היה מחויב בדין כלפי הצד השלישי. מכאן שנכונה היתה מסקנתה של השופטת קמא בדחותה את תביעתו של מסרי נגד כלל". עצם העלאת הטענה כי הרכב נילקח ללא רשות אין בה די, ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו גם בת"א (שלום-ירושלים) 1004/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' איה אברהמי ואח' (13.6.12) : "בחנתי את טענתו של הנתבע 2 בדבר גניבה של רכבו ע"י בנו. בפוליסה, לא מוגדרת "גניבה" אף שקיים כסוי בטוחי עבור גניבה ונזקיה (פרק 2 ביטוח רכב הסיכונים המבוטחים , עמ' 7 לפוליסה).

אין זה המקרה בו המבוטח תובע תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו, אלא הוא מבקש שחברת הביטוח תכיר באחריות שעה שהוא לא אחראי לתאונה, הואיל ולטענתו בנו נהג שלא בהרשאתו ברכב.

...

בסיכומו של דבר אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2, ובנסיבות התיק איני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בהוצאות.

אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 3, ומחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובעת סך של 51,204 ₪ בצירוף 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד, 250 ₪ הוצאות העד ואגרות משפט.

עניינו של האישום הששי, בגניבת סך של 32,625 ₪ מתוך כספי הפצוי להם היה זכאי המתלונן ערן, ששכר את שירותיה של הנאשמת על-מנת שזו תייצגו בתביעה נגד חברת הביטוח בגין ניזקי גוף.

בהתייחס למיתחם הנטען על-ידי התביעה, צוין כי מדובר במיתחם חמור יתר על המידה, שאינו עומד בקנה אחד עם מספר פסקי דין שעסקו בעבירות דומות שבוצעו על-ידי עורכי דין, אך בסכומים משמעותיים הרבה יותר.

...

על החומרה הרבה במעשים אלה עמד בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין, וכך לדוגמא צוין בע"פ 7090/06 פרידמן נ' מדינת ישראל (16.10.2007): "המערער מעל באמונם של לקוחות אשר שכרו את שרותיו כעורך-דין, ובאחדים מהמקרים תוצאות מעשיו גרמו לאותם לקוחות תמימים נזקים קשים. אולם, לא רק את שמו הכתים המערער, אלא גם את שמו הטוב של ציבור שלם העושה מלאכתו נאמנה, הואיל ונשמת אפו של מקצוע עריכת הדין הוא האמון שהציבור נותן בו, והתנהגות מן הסוג בה חטא המערער, עלולה לערער אמון זה מן היסוד. זאת ועוד, המערער לא כשל באופן חד פעמי וחריג, אלא בשורה ארוכה מאד של עבירות אשר נמשכו מספר שנים, וקדמו להן מחשבה ותכנון. התנהגות כה קשה וחריגה חייבה את בית המשפט המחוזי להגיב עליה ביד קשה, הן כדי לגמול למערער על מעשיו, והן כדי להרתיע את הרבים, ומכאן מסקנתנו כי דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים". במסגרת ע"פ 10996/03 נרקיס נ' מדינת ישראל (27.11.2006) נקבעו הדברים הבאים: המערער הינו עורך דין, החב חובות אתיקה מקצועית מכח השתייכותו לציבור עורכי הדין.

בין אם אתייחס לסכום הגניבה הכולל בסך 1,220,503 ₪ ובין אם אבחן את הסכומים שגנבה הנאשמת בכל אישום ואישום, דומני כי מתקבלת מסקנה לפיה מדובר בסכום משמעותי אשר די בו על-מנת להוביל לדחיית המתחם המוצע על-ידי הסנגורית.

יחד עם זאת, דווקא משום הפשטות בה יכול עורך דין לגזול את כספי הפיצויים המשולמים ללקוחותיו, סבורני כי אין משקל משמעותי לעובדה כי מדובר בעבירה "לא מתוחכמת". יתרה מכך, קיים משקל מסוים לחומרה להתנהלות הנאשמת לאחר הגניבה, בכך שהובילה את קורבנות העבירה בכחש, ובכך מנעה מהם לנקוט בהליכים מתאימים בסמוך למועד הגניבה, שאז יתכן וניתן היה לחלץ מידה חלק מכספי העבירה.

לאור דחיית תביעתו לתגמולי הביטוח בגין גניבת הרכב, הגיש התובע את התובענה שלפני שכללה טענות כנגד חברת הביטוח, חברת פוינטר וחברת קל אוטו.

שווי הרכב: התובע הציג חוות דעת שמאית ממנה עולה כי הרכב שווה 180,940 ₪ ללא מע"מ אך במקום אחר נכתב בחוות הדעת כי יש להוסיף לסכום מע"מ. היות ומדובר ברכב ששייך לעסק והתובע קיזז את המע"מ הרי שבחקירה הנגדית אישר השמאי כי אכן הפיצויי לא צריך לכלול מע"מ. מכאן שעל חברת הביטוח לשלם לתובע סכום זה בנכוי ההשתפות העצמית בסך של 716 ₪.

...

על כן אני קובעת כי קל אוטו תפצה את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסכום של 15,000 ₪ בהתאם לסכום התביעה ברכיב זה. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.5.19 ועד התשלום בפועל.

סיכומו של דבר: חברת הביטוח תשלם פיצוי בגין הרכב שנגנב כמפורט בפסק הדין וחברת קל אוטו תשלם פיצוי בגין עוגמת הנפש.

התביעות לפיצוי בגין תא הקירור ואובדן ההשתכרות נדחות.