תביעה נגד חברה קבלנית בגין שירותי בנייה להקמת בית מגורים

ביום 1/3/17 הוגשה בבימ"ש השלום בעפולה תביעת שגיא כנגד חברת דקל בהליך ת"א 1200-03-17 לפצוי בסך 350,000 ₪ בגין נזקים נטענים כתוצאה מליקויי בניה והפרת הסכם (להלן: "התביעה שכנגד").

נוסח ההסכם מפורט וברור, פותח בהצהרת כוונות הצדדים לפיהן שגיא ("המזמין"), לאחר שיקבל ממושב שפר המלצה להקצאת מיגרש ויחתום עם המנהל על חוזה לפיתוח המיגרש והסכם חכירה מהוון, מזמין מחברת דקל ("הקבלן") שירותי בניה הכוללים פיתוח המיגרש ובניית בית מגורים, בהתאם לתנאי ההסכם.

מצאתי לנכון לדחות עתירת חברת דקל לתשלום הפצוי הנוסף משני טעמים - ראשית, אין בהסכם זכות לפצוי נוסף לקבלן בגין עיכוב התשלומים ולא בכדי.

ליקויים - לטענת כתב התביעה שכנגד, חברת דקל התקינה גלילי תריסים ידניים במקום חשמליים, לא בנתה הקמין והארובה, הקימה שני שבילי בטון במקום אחד, התקינה צנור איוורור שירותים באופן לקוי, לא התקינה משקוף ודלת בחדר הכביסה, דלת הכניסה הראשית אינה כמוסכם, לא הניחה אדמה גננית, והותקן רק קולט שמש אחד לחימום לשלושה דודי השמש בבית.

...

סיכום ביניים 4 כל טענות התביעה שכנגד לא הוכחו ודינה להידחות.

סוף דבר התביעה בתא"ק 25966-02-16 מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

התביעה בת"א 1200-03-17, נדחית במלואה.

על פי הנטען בתביעה, היתקשרה האגודה (לרבות האגודה לפיתוח מתתיהו - אגודה קהילתית להתיישבות בע"מ) עם חברת עינות ש.מ.א בניה ופיתוח בע"מ [להלן - עינות], בהסכם מסגרת לאספקת שירותי בניה לצורך הקמת שכונה חדשה במסגרת פרויקט הרחבת המושב.

נטען בתביעה כי אייזנטל חתמו על שורה של הסכמים עם האגודה, לרבות "הסכם משתכנים", במסגרתו התחייבו כי עבודות בניית בית מגוריהם בפרויקט ההרחבה יבוצעו באמצעות ספק שירותי בניה שייבחר ע"י האגודה.

גם המשיבה הגישה נגד אייזנטל תביעה כספית על סך 640,348 ₪ לבית משפט השלום בבית שמש, בגין הפרה נטענת של התחייבויות אייזנטל לתשלום בגין שירותי הבניה שניתנו להם ע"י עינות וע"י המשיבה כמי שנכנסה לנעלי עינות.

מושא הבקשה היתה החלטת בית הדין מיום 9.3.16 ו"אישור" בית הדין מיום כ"ז אד"ש תשע"ו. בהחלטה מיום 9.3.16 קבע בית הדין כי "לענין התובענה העיקרית והיא חיובה של משפ' אייזנטל להמשיך את בנית הבית על ידי החברה שנבחרה על ידי המושב, והיא משכנות יצחק, או לחילופין חברת עינות ש.מ.א., בית הדין שמע את טענות הצדדים וסבור מכמה וכמה טעמים כי טענה זו נדחית, והם יכולים לבנות באמצעות קבלן מטעמם" (ס' ג להחלטה).

...

מכאן, כי אין בהחלטת בית הדין או בעמדת המבקש כמתואר לעיל כדי לסתור את המסקנה כי המשיבה היתה צד להליך הבוררות שהתנהל בכל המתייחס לתביעת האגודה.

הערעור מתקבל אפוא, ופסק הבורר (החלטה ו"אישור") יאושר גם בעניינה של המשיבה.

המשיבה תשלם למבקש את הוצאות ההליך בשתי הערכאות בסך 10,000 ₪.

ביום 28.4.14 נחתם בין החברה לבין העמותה הסכם במסגרתו שכרה העמותה את שירותיה של התובעת וזאת לאור קשיים כלכליים וניהוליים בהם היתה נתונה העמותה לאור התרחבותה והצורך שלה בפתוח מערך גיוס תרומות לשם פרוייקטים כגון פרוייקט שקום הנוער, מועדון לנוער נושר וכיו''ב. הרקע להתקשרות זו היה נסיונו המוכח של מנכ''ל החברה מר שיק בגיוס כספים והקמת מערך תרומות יעיל בשנים 2003 – 2007.

שישית, החברה גרמה נזקים לעמותה עת החליטה לשכור מבנה בלב שכונת מגורים לשם הקמת בית ספר תיכון לבנות בעלות גבוהה של דמי שכירות וכן עלות של 200,000 ₪ לשם שפוץ ופיתוח החצר.

טענות התובעים שכנגד במסגרת התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי העמותה כנגד החברה כנתבעת 1 ומר שיק כנתבע 2, טוענת העמותה ראשית כי יש להסיר את מסך ההיתאגדות בין החברה לבין בעל מניותיה מר שיק וזאת לאור היותה חברת יחיד וחוסר תום הלב של מר שיק שיצר מצג שוא ואף תרמית כלפי העמותה והונה אותה החל משלב חתימת ההסכם וכלה בהפרותיו החוזרות ונישנות.

כמו כן, תובעת העמותה פיצויים בגין הפרת ההסכם בכל הנוגע להקמת בית ספר לבנות אשר הוקם בלב שכונת מגורים בעלות שכירות גבוהה של 10,000 ₪ לחודש.

טענות הנתבעים שכנגד במסגרת כתב ההגנה מטעמם טוענים הנתבעים שכנגד את כל הטענות שכבר טענו בכתב התביעה ועל כן יצוינו אך ורק הטענות שלא עלו בו. בכל הנוגע לטענות שנטענו ביחס לחוסר נסיונה של החברה בבצוע פרוייקטים כגון אלו נשוא ההסכם עליו חתמה, טוענים הנתבעים שכנגד כי בשנים 2003 – 1998 עבד מר מר דיק כמנהל עבודה אצל קבלן.

...

יתרה מזאת גם לו היתה מתקבלת התביעה כנגד העמותה בגין ביטול החוזה, ברור כי לא היה בכך כדי לחייב את הנתבעים 2 ו – 3 באופן אישי.

התביעה האישית כנגד מר שיק בעת שנדחתה התביעה שכנגד כלפי החברה ומר שיק ממילא גם דין התביעה האישית כלפיו בגין התנהלות החברה שהוא בעל המניות שלה, ומנהלה, דינם להדחות לרבות הדיון בשאלת הרמת מסך.

סוף דבר לאור קביעתי מחד, כי במסגרת התביעה העיקרית אמנם לא הוכח כי החוזה הופר על ידי החברה; ומנגד, כי ביטול החוזה על ידי העמותה נעשה כדין בגין כפיה ועושק ועל כן לא מגיעות לחברה התרופות הקבועות בחוזה בגין הפרתו על ידי העמותה; וקביעתי במסגרת התביעה שכנגד כי אין להורות על השבת הכספים ששולמו על ידי העמותה לחברה עד למועד הביטול, ותוך כדי כך גם דחיתי את הטענה לפיצוי על פי פקודת הנזיקין, דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להדחות.

בפניי תביעה כספית על סך של 1,577,062 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעים לתשלום פיצויים בגין נזקים וליקויי בנייה שנתגלו בבית מגוריהם, הבנוי על מיגרש שנרכש מהנתבע ואשר ניבנה על ידי הנתבעת, שבניהולו ובבעלותו.

אכן, ב"מיפרט כללי לבצוע" נכתב, כי "מובהר כי במועד חתימת הסכם למתן שירותי קבלנות טרם הוכנו תכניות על ידי מר הרצל רפאלי- על כן העקרונות המפורטים לעיל ישמשו בסיס לבניית תכניות אשר יהוו חלק בלתי נפרד מחוזה הקבלנות שנחתם בין הצדדים". מנגד, באותו מיפרט, בעמוד הראשון, נכתב כי "תאום ואישור התכניות אל מול המזמין". בהסכם למתן שירותי בנייה, נכתב מפורשות "נספח ב' – מערכת התוכניות". בסעיף 2 להסכם, שכותרתו "הגדרות", עבודות הבנייה הוגדרה כ- "הקמת יחידת דיור בהתאם ועפ"י הוראות המפרט הטכני ומערכת התוכניות המצורפות להסכם זה", והיחידה הוגדרה כ- "יחידת מגורים בשטח של כ 170 מ"ר על המיגרש כהגדרתו לעיל בהתאם לתכניות הבנייה והמפרט הטכני המצ"ב כנספח א' ו ב' בהתאמה". מהאמור עולה, כי כבר במועד חתימת ההסכם התכניות לבנייה כבר היו מוכנות והמפגש בין התובעים לאדריכל, שהתקיים לאחר חתימת ההסכמים, היו לצורך תאום ואישור התכניות.

בהסכם השני מופיעה הנתבעת כמי שנותנת שירותי בנייה להשלמת בניית הבית, בהיותה חברה שבבעלות הנתבע וכי הכנת תוכניות הבנייה מבעוד מועד עליהם חתמו התובעים מחזקת את גירסתם.

קביעת אשם תורם המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו, סעיף 15.4 לחוות הדעת, כדלקמן: "בקשר להרחקת המים בגינה יש להביא אשם תורם של הגינה עם שיפועים לכיוון הבית ולא כלפי חוץ, הגינה לא נעשתה על ידי הקבלן ולכן קיים אשם תורם". בפועל, התובעים עשו שימוש בדירה משך חמש שנים וניכר, כי חלק מן הליקויים שפורטו הנם תוצאה של "בלאי סביר" כתוצאה משימוש התובעים בדירה ואשר אין בהם כדי להקים אחריות לנתבעים.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה כנגד הנתבעת מספר 1 להתקבל חלקית, וכי דין התביעה כנגד הנתבע מספר 2 להידחות.

אני מחייב את הנתבעת מספר 1 לשלם לתובעים סך של 209,683 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (3.7.2019) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בגין החזר עלות שכ"ט מומחים ובכלל זאת המומחה מטעם בית המשפט כנגד הצגת אסמכתא כדין, והחזר המחצית הראשונה של האגרה ששולמה על ידי התובעים (בשים לב לפער בין סכום כתב התביעה לבין הסכום שנפסק).

הסכמי קבלן ראשי לבניית יחידות דיור על גבי החלקות (להלן: "הסכמי קבלן ראשי") הסכם מיום 15/2/11 בין אריאל שאול, שלמה, בן עזרא חנן, בעלי זכויות וחזקה ב- 75% מחלקה 40 בגוש 13533 (להלן: "חלקה 40"), לבין יצחק גבאי ויצחק ביבי בע"מ (חברה בהקמה) ויחזקאל ויצחק נושא כותרת "הסכם קבלן (יזם) ראשי", לפיו, התחייבו לבנות על החלקה 3 יחידות דיור, בתמורה להסכמי המכר בגין חלקות 36, 38, 40, כמפורט לעיל, בתוספת סכום כספי בסך של 225,000 ש"ח, שישולם בהתאם להתקדמות בבנייה עד קבלת טופס 4.

בתביעה שכנגד טען הנתבע כי עבור המניות בהן החזיק בחברה, הוסכם כי יקבל עבורן 25 אחוז מחלקה 40 בגוש 13533, עליו ייבנה בית מגורים עבור הנתבע על ידי החברה, שיהווה תשלום שכר עבודה עבור השנים שעבד עבור החברה ללא תשלום.

נראה כי את טענות התובעים באשר לנזקים נטענים, יש להפנות כלפי החברה שבבעלות שלמה, ראו תשובותיו של שלמה בחקירה הנגדית: ש: למה הגשת תביעה על נזקים, בכתב התביעה המתוקן על נזקים שלכאורה נגרמו לכם על ידי עו"ד אוחנה וקלוד כהן כאשר יש לכם טענות נגד חברת הפיתוח.

השני, הסכם קבלן ראשי בין החברה לבין קלוד, לפיו התחייבה החברה לבנות לקלוד בית מגורים על המיגרש.

במסגרת הסכם בניית בית המגורים עבורי, הוסדר תשלום שכר, בשנים בהן עבדתי עבור חברת הפיתוח ללא תשלום והוסכם על המשך מתן שירותי ניהול הפרויקט עבור חברת הפיתוח.

...

לסיכום אני מורה על דחיית התביעה כנגד קלוד ודחיית התביעה שכנגד.

בהתחשב בהתנהלות הצדדים והשתלשלות העניינים בין בעלי הדין אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

אני מורה על דחיית התביעה כנגד אוחנה ומחייבת את התובעים לשלם לאוחנה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.