תביעה נגד השטיח המעופף על אובדן מזוודות

התובעים פנו לנציגי הנתבעת ולמחלקת האבידות ושם נדרשו למלא דו"ח על אובדן התיק.

ביום 17.6.2010 הגישו התובעים תביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות בנצרת נגד חברת השטיח המעופף, שממנה רכשו את כרטיסי טיסה, כאשר בדיון הורה ביהמ"ש על צירוף "נזארין טורס" שמכרה את הכרטיסים.

נתבעת 3 טענה בכתב הגנתה כי התביעה היתיישנה וכי טענת ההתיישנות הנה מהותית וזאת בהתאם לאמנה, וכי אין היא יכולה לדעת כלל אם התובעים טסו באמצעותה כי אין כל הוכחה כי הטיסה הייתה באמצעות נתבעת 3, וכן לא צרפו האישור על משלוח המזוודה אישור מודבק על כרטיס הטיסה.

אמנם שוכנעתי כי אכן נגרם נזק לתובע עקב איבוד המזוודה שיש בתוכה פרטיו האישיים, דבר אשר לא מצופה בעת יציאה לחופשה ודבר אשר יכול לגרום אף עוגמת נפש, אך מצד שני התובע לא הצליח להוכיח שהנזק נגרם עקב התרשלות מי מהנתבעות.

...

אמנם שוכנעתי כי אכן נגרם נזק לתובע עקב איבוד המזוודה שיש בתוכה פרטיו האישיים, דבר אשר לא מצופה בעת יציאה לחופשה ודבר אשר יכול לגרום אף עוגמת נפש, אך מצד שני התובע לא הצליח להוכיח שהנזק נגרם עקב התרשלות מי מהנתבעות.

ראה פרוט' מיום 22.06.16 עמ' 3 ש' 3-9 ש: יש לך הוכחה כלשהי באיזו חברת תעופה עלית ולאיזה מטוס עלית? ת: אני לא יכול לזכור לפני 9 שנים, אני זוכר שזה היה שטיח מעופף ונזארין טורס ש: זאת אומרת שאתה לא יודע למה אתה תובע את פריי בירד? ת: ככה אמרו לי ש: השאלה אם יש לך הוכחה כרטיס עליה למטוס של חברת התעופה? ת: לא יודע איך עושים, פעם ראשונה ואחרונה שעליתי למטוס בנוסף כעולה מחקירת התובע 1 הוא קיבל כבר פיצוי מחברת הביטוח "נזרין" שממנה הזמין את הכרטיסים על כן קיים חשש לכפל פיצוי לעניין זה. ש: קיבלת פיצוי מחברת ביטוח? ת: קיבלתי 320 ₪ מנזארין ראה פרוט' מיום 22.06.16 עמ' 3 ש' 1- באשר לשאלה אם התביעה התיישנה- על אף שעל פניו נראה שהתביעה אכן התיישנה, אינני נדרש לשאלה זו בענייננו וזאת נוכח העובדה שאף אם התביעה לא התיישנה הרי שהיא הייתה נדחית אף לגופו של עניין, לאור אי צירוף כל הוכחה להתרשלותה של הנתבעת 3 ולאור אי היריבות בין התובע לנתבעות 1-2.

סוף דבר התביעה נדחית.

במצב דברים זה, הרי שהתביעה כנגד יתר הנתבעים הנסבה על אובדן הכבודה נדחית, וזאת לאור האמור בסעיף 10 לחוק התובלה האווירית כדלקמן: אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו.

בכלל זה מפנה הנתבעת 1 לבר"ע (מחוזי ת"א) 1293/07 השטיח המעופף נגד ראובן ניב ואח' (להלן: "עניין השטיח המעופף"); הנתבעת 1, צרפה כנספח א לכתב הגנתה תנאים כלליים לידיעת התובע.

...

כאמור, לא הועלתה כל טענה לשינוי לוח הזמנים אצל המוביל האווירי וממילא הדבר לא הוכח, ולפיכך המסקנה הנה כי הנתבעת 1 לא רשמה את שעת הטיסה הנכונה על גבי הכרטיס מחמת טעותה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן: הנתבעת 2 תפצה את התובעים יחד ולחוד בסך של 2,020 ש"ח בגין אי הגעת כבודתם ליעד חופשתם, ובהתחשב בתקרת הפיצוי המוגבלת על פי חוק.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית, ללא צו להוצאות.

ב"כ טרקיש הבהיר לעניין זה (בעמ' 17 לפר'), כי התובע אמנם מילא, בשדה התעופה באיסטנבול, טופס תלונה על אובדן מזוודתו; אך כאשר מאוחר יותר נמצאה המזוודה והושבה לו, היה עליו-על פי סעיף 26 (2) סיפא לאמנת ורשה-להגיש תלונה בכתב תוך 21 יום מהיום שהמזוודה הושבה לו, וזאת לא עשה.

טענה זו יש לדחות: דיני התעופה מקימים אמנם "ייחוד עילה" לגבי סוגי אירועי-הנזק שנקבעו בפרק השלישי לאמנת ורשה, אך אין בכך כדי לאיין את עילת התביעה שיכולה לקום לתובע כנגד גורם שאינו מוביל אוירי (בר"ע 11372/95 (ת"א) רשות שדות התעופה נ. אמארה, נתיבי האוויר הטורקיים ו-אל על בע"מ; להלן: עניין אמארה; בר"ע [ת"א} 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נ. ניב ואח').

ב"כ טרקיש טוען כי התובע לא מסר את תלונתו תוך מועד זה, ועל כן חלה לגביו ההוראה שבפיסקה (4) של סעיף 26 האמור, ולפיה-"לא הוגשה מחאה תוך הזמנים הנקובים לעיל, לא תישמע כל תביעה נגד המוביל אלא אם היתה רמאות מצידו". לוחות הזמנים, על פי פיסקה (2) של אותו סעיף, הם: "במקרה היזק, על הנשגר למחות בפני המוביל מייד עם גילוי ההיזק, ולכל המאוחר תוך שבעה ימים מיום קבלת הכבודה, ותוך ארבעה-עשר ימים מיום קבלת הטובין. במקרה איחור, תוגש המחאה לכל המאוחר תוך עשרים ואחד יום מהתאריך בו הועמדו הכבודה או הטובין לרשותו". ב"כ טרקיש טוען כי במקרה דנן נמצאה המזוודה והושבה לתובע, ועל כן עסקינן ב"איחור" בהגעתה, ולא באובדן או בהיזק.

...

על כן אני דוחה את ניסיונה של טרקיש להיתנער מאחריות בטענה, שבמקרה זה היא מקוממת לא רק בשל היותה "פורמאלית" להכעיס, אלא בעיקר כיוון שמבחינה עניינית, לא היה כלל מקום להעלותה.

אני סבורה כי מגיע לתובע פיצוי מסויים בגין התקלה של אי-הגעת מזוודתו עמו לאיסטנבול, תקלה שארעה בעטייה של רשלנות מצד לאופר.

אני מקבלת את בקשתו של ב"כ טרקיש שלא לחייבה בהוצאות משפט: על אף טענותיה כנגד התביעה הציעה טרקיש מלכתחילה לשלם לתובע, בהסדר פשרה, סכום במסגרת הפיצוי שעל פי דיני התעופה, אך התובע דחה הצעה זו. בתום דיון ההוכחות חזר ב"כ טרקיש והציע, כפשרה, סכום פיצוי בסך 375 דולר (בעמ' 20 לפר'), אך גם הצעה זו לא התקבלה.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 10.7.02 של בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות (כב' הש' א' שטמר), בת"ק 2229/01, בו חויבה המבקשת לפצות את המשיב 1, בגין אובדן מזוודה, נדחתה תביעת המשיב 1 כנגד המשיבות 2 ו-3, וכן נדחתה הודעת צד ג' שהגישה המבקשת כנגד המשיבה 4.

המשיב 1 ורעייתו (להלן-"הנוסעים") רכשו מהמשיבה 2 "השטיח המעופף"-העוסקת במתן שירותי תיירות ונופש (להלן: "הסוכנת")-נופשון שכלל כרטיסי טיסה לטיסות שכר של המערערת, שיעדן אנטליה, תורכיה.

עם שובם לישראל, פנו הנוסעים למשיבות 2 ו-3 ולמערערת, בבקשה לפצותם על אבדן המזוודה האמורה, אך נתקלו בסירוב מצד כל הגורמים.

...

הודעת צד ג' של המערערת למשיבה ברי, שאין בכל האמור לעיל, כדי למנוע מהמערערת תביעת לשיפוי מגורם אחר אשר לדידה אחראי לנזק שנגרם, וזאת גם לפי סעיף 30א לאמנה: סעיף 30א אין באמנה זו דבר שיפגע בשאלה האם לאדם החייב בנזק בהתאם להוראותיה יש זכות לנקוט באמצעים כנגד אדם אחר כלשהו.

וכן, לא יחול בענייננו הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו" יב.סוף דבר-הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה 4 הוצאות ההליך ושכר טירחת עו"ד בסכום של 10,000₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה נגדה על הסף הואיל ולטענתה, התובע לא דיווח על אובדן המזוודה באופן ובמועד הקבועים באמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית (להלן: "אמנת וורשה" ו/או "האמנה") והפרוטוקול המתקן של האמנה שנחתם בהאג (להלן: "פרוטוקול האג").

לעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת יהודית שטופמן בבר"ע 2224/02 (ת"א) קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן אביאל (לא פורסם): "מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא [תק (רח') 2229/01 קוגן אביאל נ' השטיח המעופף ואח' (לא פורסם) – הוספה שלי], כי:

...

הנתבעת טענה להגנתה כי התובע לא עמד בדרישות הקבועות בסעיף 26(2) לאמנה ולא מחה בפני התובעת בדבר גילוי הנזק של העדר המזוודה בפרק הזמן הקבוע בסעיף, ומשכך טענה בהתאם להוראת סעיף 26(4), יש לדחות את תביעתו על הסף.

סוף דבר 28.

לסיכומו של דבר, לאור כל מה שכתבנו למעלה, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: -2245₪ נזק על אובדן המזוודה.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סכום של 3,745 ₪ שישולמו תוך 40 יום מהיום.