תביעה נגד הסוכנות היהודית דיני קניין

בית משפט לעינייני מישפחה בקריית גת תמ"ש 10724-08-18 פלונים נ' אלמונית ואח' תמ"ש 69725-01-19 אלמונית נ' פלונים תיק חצוני: תיק נייר בפני כבוד השופטת פאני גילת כהן תובעים בתמ"ש 10724-08-18 נתבעים בתמ"ש 69725-01-19 1.פלונית 2.פלוני ע"י ב"כ עוה"ד חי חיימסון ואח' נתבעים בתמ"ש 10724-08-18 1.אלמונית ע"י ב"כ עוה"ד דנה וקנין ואח' 2.רשות מקרקעי ישראל – באמצעות פרקליטות מחוז דרום 3. הסוכנות היהודית לארץ ישראל - נמחקה 4..... -מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ תובעת בתמ"ש 69725-01-19 אלמונית ע"י ב"כ עוה"ד דנה וקנין ואח' פסק דין

לנוכח הדברים הללו פנו הצדדים לבית משפט זה כשכל אחד מהם מגיש תביעה כנגד מישנהו- בני הזוג ס. הקדימו והגישו תביעה כנגד האם במסגרתה עתרו לסעד הצהרתי לפיו מלוא הזכויות במשק, למעט המיגרש המיועד לפיצול, שייכות להם ומהוות קניינם ויש לרושמן בהתאם; להורות על ביצוע הרישום כאמור ולחייב את האם בפצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם כקבוע בו. מנגד הוגשה תביעה על ידי האם כנגד בני הזוג ס. במסגרתה עתרה לסעד הצהרתי לפיו ההסכם בטל ומלוא הזכויות במשק שייכות לה בלבד; ובנוסף עתרה לסעד כספי בגין נזקים אשר על פי הנטען נגרמו לה כתוצאה מבטלות ההסכם ומהתנהגות בני הזוג ס. כלפיה.

לטענתה, משבני הזוג ס. קיבלו את הודעת הביטול, אישררו אותה וממילא פעלו על פיה, הם מנועים מלטעון לאכיפת ההסכם; בני הזוג ס. ממילא אינם פועלים בהתאם להסכם משך שנים ארוכות, אינם דואגים לה ואינם בקשר עימה; גם בהסכם הכרם יש תניות מקפחות כלפיה השוללות ממנה, למעשה, כל אפשרות לזכות ברווחים מפעילותו; בני הזוג ס. נהגו בחמדנות ובחוסר יושר, לא רק בכל הנוגע להסכם אלא לכל אורך הדרך, מבלי שטובתה ורווחתה היו לנגד עיניהם; בני הזוג ס. ניצלו את מצבה הרגשי והנפשי הקשה עובר לחתימה על ההסכם ואף ליבו והחריפו את חששותיה; טרם הפגישות עם עו"ד י. לא דובר בין הצדדים על הענקת הזכויות במשק כי אם הסדרה של מתן ייפוי כוח לבני הזוג ס. לטפול בעינייני המשק וכך גם היא סברה כשהגיעה למשרדו, ולכן חתמה על ייפוי כוח בחודש יולי 2012; האם גם מתייחסת לסכסוך בין בני הזוג ס. ובין בנה עומרי אגב קבלת הזכות לבנות בית בשטח ההרחבה של המושב, אשר הועברה ממנו אליהם; הסכם המתנה נחתם גם עקב השפעה בלתי הוגנת- דוקטרינה שהוחלה גם על הענקה חד צדדית בדומה לדיני הירושה; חתימתה על ייפוי כוח בלתי חוזר אינה גורעת מזכותה לביטול ההסכם נוכח היתנהגותה המחפירה של בני הזוג ס. כלפיה; דרישת בני הזוג ס. ממנה לפנות מבנים במשק באופן הפוגע בהכנסותיה ומשית עליה עלויות כספיות, מהוה היתנערות מהוראות ההסכם והפרתו שעה שהם הודו בחקירתם הנגדית, כי לא הוצע לה על ידם כל פיצוי בגין אובדן ההכנסה הצפוי; קמה לה הזכות לביטול ההסכם גם מכוח עיקרון תום הלב בשים לב להיתנהגות בני הזוג ס. כלפיה המבטאת באופן מובהק הפרה של חובת תום הלב; גם בעצם הגשת התביעה הכספית על ידי בני הזוג ס. כנגדה יש משום היתנהגות מחפירה; מהיתנהגות הצדדים עולה כי ההסכם בוטל על ידיהם בהסכמה.

...

לא שוכנעתי, כי הופעלה על האם השפעה בלתי הוגנת ו/או כי בעת החתימה על ההסכם הייתה במצוקה כזו או אחרת שפגעה בכושרה להתקשר בו. אין חולק, כי בעת החתימה על ההסכם הייתה האם כבת 78 שנים, כי היא שורדת שואה, אשר במהלך חייה שני בני זוג שהיו לה (בתקופות שונות) הלכו לעולמם, וכי מסכת חייה אינה פשוטה כלל והיא נושאת עמה חוויות קשות ומקבלת טיפול פסיכולוגי.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל בהרחבה, מצאתי לדחות תביעות הצדדים האחד כנגד משנהו בכל הנוגע לסעדים הכספיים שנתבעו על ידם.

אני ממנה בזאת ב"כ בני הזוג ס. ככונס נכסים על זכויות האם במשק באופן בו הוא יוסמך לחתום בשמה ובמקומה, ככל שלא תעשה כן, על כל מסמך שיידרש בהתאם למפורט בס"ק ג' לעיל.

תביעת האם נדחית.

זאת מכח הסכם השכירות, שנכרת בין האגודה השיתופית, אחיעזר מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן – אחיעזר), ובין התובעת והסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן – הסכם השכירות).

אין כל מקום לסילוקה של התביעה נגד הנתבע 2, כאשר הנתבע 2 מאשר בעצמו, כי הוא שותף לניהול המשק ולהשכרת המבנים בו לשוכרים השונים (עמ' 16 לפרוטוקולים, שורות 18-19).

וכך נקבע שם: "ככל שנסיבות העניין מעוררות שאלה עקרונית הרי שזו נוגעת לטענת העידר היריבות שהעלו המבקשים. אולם, לשאלה זו אין חשיבות מעשית בהליך שבפנינו מאחר שהסעד המבוקש – צו מניעה – הוא סעד שעל-פי דיני הקניין ניתן לנקוט, מעצם הגדרתה של זכות הבעלות, כלפי כולי עלמא. למעשה, טענה זו נכשלת בעיקר משום שניתן לומר למבקשים – ממה נפשכם? אם יש יריבות חוזית ביניכם לבין המשיב – הרי שטענותיו מעוגנות בהסכם המשבצת; ואם אין יריבות חוזית ביניכם – ממילא חלים בעיניין דיני הקניין המסדירים את מערכות היחסים גם בין צדדים שהם 'זרים' זה לזה." הנתבעים אינם מכחישים את הטענה, כי ככל שלא ניתן היתר לבניית כל המבנים מושא כתב התביעה, ככל שלא ניתנה הסכמת התובעת לבנייתם וככל שלא ניתנה הסכמת התובעת לשימושים הנעשים באותם מבנים – מגורי האחים יצחק ושמעון בחלקם והשכרת חלקים אחרים לגורמים מסחריים שונים – הדבר עומד בנגוד להוראות הסכם השכירות.

...

לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים, ולפיה אין לאפשר חיוב ברווח יזמי בנוסף לחיוב בדמי שימוש ראויים בשיעור 6%.

אינני מקבל את הטענה.

סיכום חלקי התביעה מתקבלת בזאת בחלקה כדלהלן: 26.1 ניתן בזאת צו עשה, ולפיו הנתבעים יסלקו ויפנו מהמשק את כל המבנים הבלתי חוקיים, ובפרט יהרסו ויסלקו את מבנים 5, 6, 8, 8.1, 9 ו-11, וכן את המחסנים, הקראוונים, המכולות, הפרגולות, הסככות ומיכל הדלק המצויים במשק.

טענות התובעת הנתבעת 3 ביחד עם התובעת והסוכנות היהודית לא"י הנן צדדים להסכם שכירות תלת-צדדי, המתייחס – בין השאר – למשק (להלן – הסכם השכירות).

הובהר בפסיקה, כי זכאותה של התובעת להגיש תביעות ישירות כנגד מחזיקים למתן צוי פינוי ולתשלום דמי שימוש, חרף העדר יריבות חוזית ישירה בין המנהל לבין המחזיק, הנה זכות שמקורה בדיני הקניין, כלפי כולי עלמא, אשר עושים במקרקעין שימוש שלא על פי הסכמתו.

...

ייאמר מיד כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעים 2-1 להיעדר יריבות.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, שנשלחו אליו ע"י הנתבעים, מצאתי כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה, באופן שהערכת שווי הקרקע ומרכיב היזמות כפי שפורטו בסעיף 10 לחוות הדעת, ישמשו בסיס לקביעת דמי השימוש ביחס למבנים בהם בוצע שימוש ללא היתר, בהתאם לתקופות הרלוונטיות שקבעתי לעיל.

כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים, ולפיה אין לאפשר חיוב ברווח יזמי בנוסף לחיוב דמי שימוש ראויים בשיעור 6% חלף 5%, שכן מדובר בקנס כפול.

לאור האמור אינני רואה מקום לסטות מחוות דעת מומחה ביהמ"ש בעניין זה. 4.9.7 על בסיס כל האמור לעיל, ובכלל זה אימוץ חוות דעת המומחה, בהתאמה לתקופות השימוש ביחס למבנים, דמי השימוש המגיעים לתובעת מהנתבעים בגין שימושיהם במקרקעין הינם כדלקמן: · בגין מכולות 1 ו-2 עבור התקופה שמתחילת שנת 2017 ועד ליום 30.4.19, סך של 5,796 ₪ בתוספת מע"מ; · בגין מכולות 4-8 עבור התקופה שמחודש יוני 2016 ועד ליום 30.4.19, סך של 17,595 ₪ בתוספת מע"מ; · בגין מבנה 9 עבור התקופה שמחודש יוני 2016 ועד ליום 30.4.19, סך של 18,598 ₪ בתוספת מע"מ; · בגין מבנה 11 עבור התקופה שמשנת 2010 ועד ליום 30.4.19, סך של 272,379 ₪ בתוספת מע"מ. סיכום לסיכום, ניתנים בזאת הסעדים הבאים: 5.1 נאסר בזאת על הנתבעים או מי מהם או מי מטעמם לעשות כל שימוש חורג באיזה מן המבנים שבמשק, המסומנים בתשריט כמבנים 1 – 2, 4-9 ו-11 - 12.

עיקר טענות התובעים בכתב התביעה ביום 13.9.16 הגישו התובעים תביעה נגד הרשות, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") והאגודה, בה עתרו לסעד הצהרתי לפיו הם זכאים להרשם כבעלי הזכויות בנחלה; לחלופין, עתרו לפצוי בגין אובדן השווי הכספי של הנחלה או רישום שלושה מגרשים על שמם ועל שם שני ילדיהם הבגירים.

התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא – (1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים; (2) במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה".

התובעים מפנים לרמ''ש (חיפה) 4867-02-15 ד.ש. נ' ל.ה. (8.6.15), בו נקבע כי תובענה לביטול עסקת מתנה של זכויות בר רשות בנחלה, הנה תביעה במקרקעין בכל הנוגע לדיני ההתיישנות.

...

עיקר טענות המבקשת בבקשה לדחייה על הסף הרשות טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

טענות נוספות משנקבע כי דין התביעה להידחות מפאת התיישנות, התייתר הצורך לדון ביתר המחלוקות בין הצדדים.

התוצאה נוכח האמור, אני קובע כי עילת התביעה של התובעים התיישנה ומורה על דחיית התביעה נגד הרשות (נתבעת 1).

התובעים ישלמו את הוצאות הרשות בסכום של 5,000 ₪.

וראה בת/3 בסעיף 10 "מטרות התכנית" זהות לחלוטין למקרה בטיטו:"א. תיחום שטח המושב. ב. קביעת אזורים ועתודות קרקע לשמושים שונים בתחום התוכנית. ג. קביעת הנחיות לפיתוח התשתית בנוגע לביוב, נקוז מים וחשמל. ד. התוית רשת דרכים למיניהן וסיווגן". וראה גם ת"א 1394/94 טיראו נ. גבריאלי: "כדי שיוכל התובע להוכיח את תביעתו עליו להוכיח את זכויותיו במקרקעי משק 66 במובן זה שיוכח כי זכויותיו במשק כוללות גם את הזכויות באותם מבנים המוחזקים כבר למעלה מ-30 שנים ע"י הנתבעת ומשפחתה. התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח את זכויותיו במקרקעין.... אין בהסכם כל אזכור והתייחסות למבנים נשוא המחלוקת שבפני. כאמור לעיל היו מבנים אלו קיימים ותפוסים ע"י הנתבעת במועד עריכת ההסכם (זאת על פי דברי התובע עצמו בעמ' 32 לפרוטוקול). מכאן עולה כי מבנים אלו לא היו כלולים בעסקת רכישת המשק .אין להניח כי הצדדים להסכם מכר הזכויות במשק היתעלמו מקיומם של המבנים הנ"ל והעובדה שלא אוזכרו בהסכם עליו מבססים התובעים את תביעתם מעידה על כך כי מבנים אלו אינם מהוים חלק מהנכס שהזכויות בו נמכרו לתובעים. עצם העובדה שמבנה מסוים נמצא בתחום משק 66 לפי תכנית מהמתאר אינה מעלה או מורידה לעניין הזכויות במקרקעין עצמם כפי שהעיד עד התביעה מר יהודה אררט עצמו אין קשר הכרחי בין תכנית המתאר אותה מכינה הסוכנות היהודית ובין חלוקת הזכויות במשקים השונים המבוצעת ע"י האגודה השיתופית של המושב שהיא קובעת את הקצאת וחלקות המשקים ואמצעי היצור. לאחר מכן אמורים חברי המושב המתיישבים לחתום על הסכמי חכירה עם מנהל מקרקעין ישראל. התובעים לא הציגו לבית המשפט אישור לפיו האגודה השיתופית של מושב דובב הקצתה להם את הזכויות לשימוש במחסנים שבמחלוקת ולפי מסמכים נ/4 שבידי הנתבעת הוקצו אמצעי יצור אלו ע"י הסוכנות ובאמצעות ובאשור האגודה השיתופית לנתבעת ובעלה המנוח. לעניין העידר קשר הכרחי בין תכנית המתאר ובין חלוקת הזכויות במקרקעין והקצאת הזכויות לחברי מושב ע"י האגודה השיתופית ראה: ג. ויתקון, זכויות בקרקע חקלאית, עמ' 146-147". ובהמשך: "בנוסף אני סבור גם כי בנסיבות העניין, ובהיתחשב בעובדה כי חלוקת הזכויות במושב נקעת ע"י האגודה השיתופית המודיעה לסוכנות היהודית על אופן הקצאת הזכויות היה על התובעים לצרף כנתבעים גם את האגודה השיתופית של מושב דובב ואת הסוכנות היהודית. אלו הם צדדים נחוצים לצורך הבהרת המחלוקת בעיניין הקצאת הזכויות במקרקעין. משלא עשו כן התובעים אין אפשרות להוכיח את טיעוניהם בדבר זכויות במבנים שבמחלוקת, זכויות אשר הוקצו ע"י הסוכנות היהודית ובאשור האגודה השיתופית של מושב דובב לנתבעת ומשפחתה. הנתבעת הוכיחה לכאורה כי המקרקעין והמבנים המוחזקים על ידה נימסרו לה ע"י הסוכנות היהודית בהתאם למפורט במסמכים נ/4 וכפי שפורט בעדויות אמינות של עדי ההגנה. התובעים לא הוכיחו את טיב זכויותיהם במשק 66 ולא הוכיחו כי זכויות אלו, יהיו אשר יהיו, גוברות על זכותה של הנתבעת במבנים שבמחלוקת.בתביעה מסוג זה נטל ההוכחה הוא על התובעים. התובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו את זכותם. אשר על כן דין התביעה להדחות." כן ראה ת"א 1866/97 תורג' מן נ. ביטון: "למעלה מן הדרוש אוסיף כי נוכח טיבן של זכויות הצדדים- (בר רשות) אין כל הכרח שתתקיים חפיפה בין תכנית מתאר אותה מכינה הסוכנות ובין גבולות חלקות המועברות למתיישבים ע"י האגודה. לסוגייה זו ניתנה היתייחסות בפסק הדין בת.א. 1394/94 טבריה טיראן נגד סולטני (דינים שלום, כרך י' עמ' 578) גם במקרה זה נטענה הטענה כי חבר אגודה גילה כי מבנה ששמש שנים רבות את השכן ממוקם בשטח מגרשו, הוא תבע פינוי ודמי שימוש. בדחותו את התביעה בית המשפט קבע: "..

בעיניין זה ראה ע"א 8503-04-14 שדה נ' יולינה (יוליה) טאובר ז"ל ואח', שם היתקבל ערעור על פסק דין בו קבלתי תביעה לפינוי וביה"מ המחוזי הבהיר כי ביחס לתביעת פינוי, די בנטל מסוים בלבד שירים הנתבע והמצביע על זכותו להחזיק במקום: "ברם כאמור, במסגרת של תביעה לסילוק יד אין בית המשפט נידרש לקבוע מסמרות במכלול השאלות הקנייניות המועלות לדיון ע"י שני הצדדים והנתונות לסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי. די בהקשר לתביעה לסילוק יד כי המתגונן עמד בנטל המסוים, הגם ממשי, להוכיח בסיס לזכויות קנין המקנות לו זכות להחזיק כדין במקרקעין, זאת על מנת להדוף את התביעה כנגדו, לכל הפחות עד שמהותן של זכויות אלו תתברר לעומקה בפני בית המשפט המוסמך בגדריו של הליך מתאים אותו יזום מי מהצדדים.

...

הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות.

בעניין זה אוסיף שהתובע אינו יכול לטעון מחד כי בעצם הכנת נ/2 יש להעיד כי הנתבעים ידעו על בעיה ואולם מאידך, להכחיש את האוטנטיות והמקוריות של מסמך נ/2 זה. מהעדויות שהוצגו בפני שוכנעתי, כי אין המדובר במקרה יחיד בו התב"ע לא תאמה את המצב בשטח ואת הגבולות שהיו נהוגים עד לאישורה של התכנית.

אכן, כפי שפורט לעיל, גם בהכרעה בפסק דין זה אין כדי לקבוע כי מדובר בשטח שנמכר, אלא כי ע"פ העדויות מדובר היה בשטח שהוחזק ושויך לנחלת הנתבעים (וכך ראו בו גם כהן)וכי התובע לא הוכיח זכויותיו בשטח זה. לאור האמור, לא הוכיח התובע את זכותו להחזיק במקרקעין שבמחלוקת ודין התביעה להידחות.

סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה.