תביעה נגד הנהלת בתי המשפט בטענה למתן פסק דין שגוי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 52888-01-22 גרופר נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ לפני כבוד השופט עודד מאור 27 אוקטובר 2022 המבקש עמרי גרופר ע"י ב"כ עו"ד א' שגיא המשיבה כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ת' בן-נתן, ש' אידלמן וב' טל פסק דין

כללי המבקש, עמרי גרופר, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגיות (להלן: בקשת האישור), כנגד המשיבה, כרטיסי אשראי לישראל בע"מ. ביום 21.4.21 פנה המבקש בפניה מוקדמת אל המשיבה באמצאות בא כוחו (להלן: הפניה המוקדמת).

בפניה המוקדמת טען המבקש בפני המשיבה כי היא לא מעניקה לו את מלוא נקודות הנוסע המתמיד להן הוא זכאי מכוח תקנון כרטיס האשראי FLY CARD, עת ביצע פרעון מוקדם של עיסקאות למשרדים ממשלתיים במספר הזדמנויות שונות (כגון: תשלום "מס הכנסה עצמאים", תשלום מע"מ, תשלום לחברת החשמל ותשלום להנהלת בתי המשפט).

המשיבה דחתה את טענותיו של המבקש וטענה: כי "ביצוע פעולות "פרעון מוקדם" מצריכה היתערבות יד אדם"; כי "לצערה של כאל, נציג כאל שבצע את פעולת הפרעון המוקדם לא ביצע את הפעולה הידנית המשיבה את הנקודות, להם זכאי מרשך (המבקש- ע.מ.), בעבור העסקה"; וכי "בשל טעות נציג כאל כפי שצוין לעיל, קזוז הנקודות שבוצע בעת פעולת הפרעון המוקדם לא חושב למרשך". כי "בהתאם לתקנון כרטיס ה-fly card דמי כרטיס חודשיים אינם מזכים בנקודות למועדון הנוסע המתמיד של אל על". ביום 24.1.22 הגיש המבקש את בקשת האישור, במסגרתה חזר על טענותיו שבפניה המוקדמת, תוך צירוף מספר מקרים נוספים בהם, לטענתו, לא קיבל את מלא נקודות הנוסע המתמיד להן הוא זכאי בעבור ביצוע פעולות של פרעון מוקדם של עיסקאות למשרדים ממשלתיים.

לאור השיקולים המונחים לפני בית המשפט בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות ובשים לב כי- המבקש ביצע פניה מוקדמת טרם הגשת הליך; הידברות בין הצדדים החלה בסמוך לאחר הגשת בקשת האישור; שהצדדים ניהלו את ההליך באופן יעיל ומהיר; שבקשת ההסתלקות הוגשה לאחר ישיבת קדם משפט אחת בלבד; וכי סכומי הגמול ושכר הטירחה נגזרים מהפצוי הסופי שיינתן לחברי הקבוצה, הרי מצאתי כי סכומי גמול ושכר הטירחה המוסכמים על ידי הצדדים סבירים וראויים, ואני מאשרם.

...

עוד קבע בית המשפט העליון, כי משהגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הקונקרטי יש לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת ההסתלקות, יש לעשות כן לאורם של סעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

לאור השיקולים המונחים לפני בית המשפט בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות ובשים לב כי- המבקש ביצע פניה מוקדמת טרם הגשת הליך; הידברות בין הצדדים החלה בסמוך לאחר הגשת בקשת האישור; שהצדדים ניהלו את ההליך באופן יעיל ומהיר; שבקשת ההסתלקות הוגשה לאחר ישיבת קדם משפט אחת בלבד; וכי סכומי הגמול ושכר הטרחה נגזרים מהפיצוי הסופי שיינתן לחברי הקבוצה, הרי מצאתי כי סכומי גמול ושכר הטרחה המוסכמים על ידי הצדדים סבירים וראויים, ואני מאשרם.

לאור האמור לעיל, בקשת ההסתלקות, על כל סעיפיה וחלקיה, מקבלת תוקף של פסק דין; בקשת האישור נמחקת והתובענה האישית נדחית; בנסיבות העניין מצאתי לפטור מחלקה השני של אגרה.

בפתח הדיון הסב בית המשפט את תשומת הלב לכך שדן כבר בעיניינו של המשיב (עם חברה אחרת שבשליטתו העוסקת ביבוא אישי של כלי רכב) בת.א. 25269-04-22 שבו ניתן ביום 4.7.22 פסק דין, ואולם הצדדים לא הביעו כל הסתייגות מהמותב.

נטען כי קביעת הבורר שהחברה לא המציאה את מיסמכי הנהלת החשבונות של הדילר בחו"ל תמוהה שכן מסמכים כגון דא אינם בשליטתה.

כאמור לעיל, המשיב הגיש בקשה נפרדת מטעמו לביטול פסק הבוררות, בה טען כי לבורר לא הייתה סמכות לידון בתביעה האישית כנגדו שכן תניית הבוררות היא בין המבקש לחברה בלבד.

בקשת החברה לביטול פסק הבוררות המשיב הבהיר בדיון כי בבסיס טענות החברה כנגד הבורר עומדת הטענה כי קביעות הבורר מקורן בטעות עת פסק בנגוד להסכם בין הצדדים, היתעלם ממסמכים שהוגשו והעביר נטל ההוכחה והבאת הראיות לכתפיו בנגוד לדין.

...

הבורר תיאר את מסכת התנהלותו של המשיב אשר היה בה די כדי להגיע לכלל מסקנה כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות במקרה זה. כך קבע הבורר בסעיפים 126-123 לפסק הבוררות (ההדגשות במקור): "השתכנעתי, מעל לכל ספק, כי הנתבע 2 הינו אכן המוציא והמביא, הבלעדי, העושה שימוש בכסותה המשפטית של הנתבעת 1 לצורך פועלו ופעולותיו (המשמשות את זה באופן אישי) – המשתכללות ומביאות כדי מסקנה כי זה פעל בחוסר תם לב מהותי בעסקה דנן. מבראשית ועד כלה.

אין מנוס מהמסקנה, כי המשיב מנסה להשתמש בכסות המשפטית של החברה כדי לחמוק מחיובו האישי על בסיס התנהלותו הבעייתית בלשון המעטה.

קביעת הבורר כי יש לחייב המשיב באופן אישי מבוססת ואין כל עילה להתערב בה. משכך, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות מיום 25.5.22 ומאשרו.

המבקשים הגישו תביעה נגד המשיבה לפצוי בגין איחור במסירת הדירה (ת"א 34747-10-18).

המשיבה הגישה בקשה לעיכוב הליכים ולהקטנת חוב שכר טירחת עו"ד במסגרתה טענה, כי היה על המבקשים לפעול מול מזכירות בית המשפט לקבלת הכספים שהופקדו בתיק ולא לחדש את ההליכים כנגד המשיבה וודאי לא להגיש בקשה להשלמת שכ"ט עו"ד ולהגדלת קרן שכ"ט עו"ד (נספח 7 לבקשת רשות העירעור).

בבקשה שהפנתה גזברות ההוצאה לפועל לרשם ההוצאה לפועל נכתב, כי ביום 21.9.2022 הועברו מהנהלת בתי המשפט סך של 78,718.99 ₪, אולם כספים אלו נקלטו ע"ש חייב אחר.

במסגרת הבקשה שהגישו המבקשים ביום 9.1.2023 לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 2.1.2023 (נספח 17 לבקשת רשות העירעור), הטענה היחידה אותה העלו לגופו של עניין, התייחסה לעניין הפרישי ריבית והצמדה, לגביהם טענו המבקשים בהרחבה, כי הפקדת הסכום בקופת בית המשפט לא הפסיקה את הצמדת הסכום לריבית והצמדה עד לתשלום בפועל, שהיה כשנה לאחר מתן פסק הדין.

כפי שנפסק "כדי להעמיד את הזוכה במקום שבו היה נמצא לו היה משולם החוב הפסוק במועדו נוצר בחקיקה מנגנון הריבית וההצמדה הקיים בסעיף 3א(א) לחוק. מועד זה אינו נדחה כשם שנידחה מועד הבצוע שכן הוא משקף את ערך הכסף ואין הוא משרת תכלית אחרת. לפיכך, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי את הפרישי הריבית וההצמדה אין לחשב בתקופת עיכוב ביצועו של פסק הדין. זאת, כאמור, שכן תשלום סכום זה אינו בגדר "קנס"..

...

לאור האמור אני סבורה, כי גם אילו היה מקום להידרש לטענות המבקשים ביחס לרכיבי שכר הטרחה שהצטברו לחוב, נראה כי דין הטענות היה להידחות לגופן.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין טענות המבקשים בעניין הפרשי הצמדה וריבית להתקבל, מהטעמים שיפורטו להלן.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל.

משכך, לא היה מקום לקבל את בקשת התובעת להכיר בהמצאה הישירה לכתובת הנתבעת 2 כהמצאה על פי אמנת האג והמצאה לקויה עלולה להביא לחוסר יכולת לאכוף פסק דין שניתן על פיה בארגנטינה.

ברע"א 928/18 DeNeef נ' גילאר (15.5.18) (להלן – עניין גילאר) קבע בית המשפט העליון כי "נתבעת המבקשת לדחות תביעה שהוגשה נגדה על הסף בטענת "פורום בלתי-נאות" נידרשת להוכיח כי ישנו פורום חלופי מוסמך אשר באופן "ברור ומובחן" מתאים לניהול התביעה יותר מאשר הפורום הישראלי – המוסמך אף הוא לידון בתביעה – והכל לפי מכלול נסיבות המקרה הפרטני.

ברע"א 6488/19 ‏גרנובסקי נ' בי. אס. די קראון בע"מ (18.2.20) נפסק: "נוכח הסתייגותה של אוקראינה מהאפשרות להמציא כתבי בי-דין לשטחה באמצעות הדואר, הדרך היחידה להמציא לשטחה מסמכים על-פי התקנות, היא דרך הרשות המוסמכת בישראל – הנהלת בתי המשפט – למקבילתה האוקראינית. כאמור, החברה פנתה להנהלת בתי המשפט, אולם נתקלה במחסום; לא ניתן היה להשלים את ההמצאה על-פי הוראות התקנות והאמנה ככתבן וכלשונן. חרף זאת, ומבלי לטעת מסמרות בנוגע לקשת המצבים שבהם ניתן לסטות מנקודת המוצא, סבורני כי בנידון דידן קיים צבר של נסיבות חריגות המצדיקות הכרה בתוקף ההמצאה: ידיעה ברורה וחד-משמעית של גרנובסקי על אודות כתב התביעה; ניסיון כן להמציא את המסמכים כדין; היתנהלות חסרת תום לב מצידו של גרנובסקי. בנסיבות אלו, עמידה על ישום דווקני של הוראות האמנה משמעותה חסינות מוחלטת לנתבע הזר, וכזאת אין לקבל." (סעיף 8; ההדגשה אינה במקור).

וכן: "עוד סבור גרנובסקי, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לעניין חוסר שתוף הפעולה מצד הרשות האוקראינית, שעה שהסתמך לעניין זה על "מכתב פשוט של הנהלת בתי המשפט". טענה זו דינה להדחות אף היא.

...

לסיכום, נוכח כלל הנסיבות, סבורני כי מירב הזיקות הינן לבית המשפט בישראל והוא הפורום הנאות לדון בתביעה.

אחרית דבר בקשות הנתבעות נדחית.

הנתבעות תשלמנה לתובעת הוצאות הבקשה והדיון בסך 25,000 ₪.

ההליך בבית המשפט קמא המערער הגיש לבית המשפט קמא תביעת ניזקי רכוש כנגד המשיבים בגין תאונת דרכים שאירעה בינו ובין משיב מס' 1 (להלן: המשיב).

אדגיש, כי המערער לא טען בהודעת העירעור כי נפלה טעות לפני בית המשפט קמא, מלבד אי מתן היתייחסות לדברי בא כוחו הקודם במהלך הדיון, כי ייתכן שנפלה אי הבנה בינו ובין המערער כאשר כתב את כתב התביעה.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות המערער, אל מול הראיות ופסק דינו של בית המשפט קמא, לא ראיתי כי העלה כל טענה שניתן לקבלה, ודין העירעור להדחות ללא צורך בתשובת המשיבים.

ר' גם ע"א 39370-10-12, הדר נ' הנהלת בתי המשפט: רביעית, טענת הכשל בייצוג מעוררת, בשלב זה, קושי של ממש.

בית משפט קמא פירט באופן ברור את נימוקיו, ועולה מפסק הדין שגירסת המערער לא נדחתה רק בשל הסתירה בין האמור בכתב התביעה ובין עדותו בבית המשפט, אלא גם מטעמים נוספים: בין היתר, ציין בית המשפט קמא ביחס להערכת משקל עדות המערער, כי במהלך הדיון הוא היתנהל באופן תוקפני וכן הפנה לחוסר היגיון בעדותו, ביחס למקום בו עצר את מכוניתו לאחר התאונה.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות המערער, אל מול הראיות ופסק דינו של בית המשפט קמא, לא ראיתי כי העלה כל טענה שניתן לקבלה, ודין הערעור להידחות ללא צורך בתשובת המשיבים.

להשלמת התמונה יצוין, כי בפסיקה השתרשה דרישה נוספת והיא כי הנאשם יציג את עמדתו של סנגורו הקודם ביחס לטענת הכשל בייצוג (ראו למשל: עניין משה, בפסקה 35; עניין סופה), זאת לשם קבלת תשתית הולמת לדיון בה. את הטעמים לגישתו המצמצמת של בית משפט זה ביחס לטענת כשל בייצוג, הנטועה היטב בעקרון סופיות הדיון, היטיב לבטא בעבר השופט א' א' לוי, כדלהלן: "תורת המשפט גוונים רבים לה, ועל כן מה שנראה בעיניו של פרקליט אחד כמחדל או כניהול כושל של ההגנה, אינם בהכרח כאלה, הואיל ואפשר גם אפשר שלאי-חקירה של עד פלוני או אי זימונו של עד פלמוני קדמה מחשבה שהובילה למסקנה כי דווקא דרך זו תשרת טוב יותר את עניינו של הלקוח. וכאן המקום להדגיש את הפן הנוסף של הסוגיה בה נדרשה הכרעתנו, לאמור, מערכת משפט לא תוכל להתקיים אם דיונים בעניין כלשהו יתמשכו עד אין קץ, ועל כן, גם מקום שסנגור חדש שבחר לו הנאשם סבור כי קודמו שגה בקו-ההגנה בו נקט, או שלא מיצה עד תום את אפיקי ההגנה שעמדו לרשותו, לא יהא בכך די כדי לבטל את ההליכים שננקטו עד אז" (ע"פ 678/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 [פורסם בנבו] (03.07.2007); ראו גם: עניין אבו טיר, בפסקה 11)).