תביעה נגד המרכז לגביית קנסות על קנס מוטעה

לעניין טענת כפילות החיוב בקנס של 25,000 ₪, הובהר כי נפלה טעות ע"י המרכז בשל בקשה לפריסת תשלומים של המבקש והטעות תוקנה עם גלוייה, כך שנספח 1 לכתב ההגנה מרכז את החובות הנכונים ואין בו כפילות.

יצויין כי בהתאם לסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, אין תחולה לצוו הפטר על קנס המגיע למדינה (ס"ק 1) ועל חוב או חבות שנוצרו בשל מירמה שפושט הרגל היה שותף לה (ס"ק 2).

לגבי טענת ההתיישנות, הוכח כי המרכז פעל לגביית החובות של הקנסות והפיצוי בתקופה שלפני צו הכנוס; הוגשו תביעות חוב לנאמן לגבי שני התיקים דלעיל; במקביל, הוקפאו ההליכים נגד התובע בהתאם לצוו הקפאת ההליכים, משנת 2011 עד שנת 2019; וממועד סיום הליך הפש"ר, חודשה פעילות הגביה וננקטו הליכים לרבות תפיסת הרכב ומכירתו.

...

התביעה בעילת טענת "פרעתי" נדחית איפוא על הסף.

לפיכך הטענה להתיישנות נדחית על הסף.

לפיכך אני דוחה את התביעה על הסף.

אולם לאחרונה, המבקש קיבל הודעה ממרכז גביית קנסות על ריבית פיגורים בעקבות הדוח הנ"ל. ביום 6.9.22 שלח המבקש למפנ"א הודעה על אי קבלת הדוח.

לא נראה בסירטון, כי השוטר לקח אליו בחזרה את הדו"ח ולא נשמע כי השוטר אמר למבקש, שהוא יבטל את הדו"ח. בסעיף 229(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 נקבע, כי "תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקבל את ההודעה, או אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להמשך קיום ההליכים; התובע יערוך רישום של הודעת תשלום קנס שביטל וינמק את החלטתו...". משמע לשוטר תנועה אין סמכות לבטל דוח, אלא אם העביר אותו לטפול תובע.

      עוד נקבע: "כפי שנפסק לא אחת, אין על בית המשפט לתור אחר הנסיבות שבגינן משולם הקנס, ועל ידי מי  שולם, אם בהוראת מקבל הקנס או שלא בידיעתו (ראו בעיניין זה רע"פ 2937/17 פלדמן נגד מדינת ישראל 2.4.2017). תשלום הקנס משמעו הודאה, הרשעה וענישה ופסק הדין הנו חלוט עם חלוף המועד להגשת ערעור, ולא ניתן להגיש בקשה להשפט רק בשל כך שהיא מוגשת "במקביל" לתשלום הקנס בתחום מסגרת הזמן על פי סעיף 229 כאמור (בעיניין זה ראו רע"פ 641/19 מילר נגד מדינת ישראל 10.4.2019)".

עוד נפסק:" הכללים המשפטיים החלים על ארוע מעין זה אינם שנויים במחלוקת ומצאו את   ביטויים אף בפסיקת בית המשפט העליון. כאשר משולם הדו"ח, אין עוד זכאות להגשת בקשה להשפט במסגרת 90 הימים, וככלל אין בית המשפט נידרש לערוך בירור מקיף בדבר זהות המשלם ומניעיו. עם זאת, במקרים המתאימים, כאשר משתכנע בית המשפט כי מדובר בטענת חפות אותנטית וכי הדו"ח שולם בטעות ושלא על דעת המערער, רשאי הוא להחליט, ולו לפנים משורת הדין, לאפשר את הארכת המועד, ובעיקר כך הם פני הדברים כאשר מתעורר חשש לעיוות דין לנוכח טענות ההגנה". עפ"ת 3124-06-20 אלטורי נ' מ"י מיום 1.7.20 מפי כב' השופט טרסי.

...

אשר על כן , הבקשה נדחית.

ביום 31.1.2022 הגישה מדינת ישראל, באמצעות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תביעת חוב נגד החברה בסך של כ-2.23 מיליון ש"ח. מפירוט תביעת החוב עולה כי היא מבוססת בעיקרה על קנס בסך 800,000 ש"ח שהוטל על החברה בשנת 2008 במסגרת הליך פלילי בבית הדין האיזורי לעבודה בירושלים.

טענות המבקש לטענת המבקש, בית משפט קמא שגה בכך שלא קיבל את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידיו, והחליט להותיר את הסעדים הזמניים על כנם.

...

פסיקת בית המשפט העליון לא קבעה באופן מלא וברור מיהו אותו "גורם רלוונטי אחר" שמחדלו מלפעול עלול להביא למסקנה לפיה עילת התביעה של החברה התיישנה, ובאילו נסיבות ניתן לצפות מאותו גורם לפעול כך שמחדלו מלעשות כן יתחיל את מרוץ ההתיישנות.

עוד יהיה מקום לבחון למשל מהי תקופת ההתיישנות החלה על מקרה זה, והאם מחדלה של המדינה מלפעול נגד החברה ונגד המבקש לאורך תקופה ממושכת מוביל בהכרח למסקנה לפיה זכותה לעשות כן התיישנה.

סוף דבר: לאחר כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

כן פירט המנהל המיוחד כי נגד החייב הוגשו 7 תביעות חוב בסך כולל של כ-5.14 מיליון ש"ח, מתוכן אושרו עד כה תביעות חוב בסך של כ-3.12 מיליון ש"ח. בין היתר, אושרו תביעת חוב של המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז לגביית קנסות) בסך של 371,703 ש"ח, ותביעת חוב של הנושה דליה הרצוג (להלן: הנושה הרצוג) בסך של 948,778 ש"ח. מעבר לכך, צוין כי ישנה תביעת חוב של הנושה The Comp Ltd computer center (להלן: קומפיוטר סנטר), אשר אושרה בסכום של כ-1.54 מיליון ש"ח, אך היא נבחנת מחדש.

זאת, בשים לב לבקשה שהגיש למחיקת תביעת החוב של קומפיוטר סנטר; להידברות שהוא מקיים עם הנושה הרצוג; ולכך שנפלה שגגה בהכרעת החוב של המרכז לגביית קנסות.

...

ראשית, אני סבורה כי טענות החייב לעניין ההפחתה האפשרית במצבת הנשייה שלו הן מוקשות ברובן.

ככל הנראה מגעים אלה לא הבשילו בסופו של דבר לכדי הצעה טובה דיה מצד החייב, המשקפת כראוי את שווי הזכויות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקש פנה למרכז לגביית אגרות וקנסות (להלן: "המרכז לגבייה"), ובמסגרת פנייתו טען כי פסק הדין מיום 5.5.19 שאישר את הסדר הפשרה בתובענה, משמעו כי סכום הפשרה (200,000 ₪) כולל אף את הקנס שהוטל ועל כן, התבקש ביטול של הליכי הגבייה.

ביום 31.3.22 פנתה ב"כ המבקש אל פרקליטות המחוז בבקשה לביטול הקנס הפלילי שנגזר על המבקש וטענה כי הגבייה המבוצעת בטעות יסודה.

מבחינת אומד דעתם של הצדדים בהסדר הפשרה, נטען כי ככל שהייתה כוונה לויתור על הקנס הפלילי, הדברים היו צריכים להיות מצוינים באופן מפורש ובולט.

התובענה לא נגעה כלל לתשלום הקנס ונושא הקנס לא נזכר כלל בתובענה, לעניין הסעדים שהתבקשו בה נגד המבקש.

...

אם פרשנותו של המבקש הייתה נכונה, כיצד ניתן להסביר שהוא ביקש לסיים את התובענה בפשרה, בסכום השווה לקנס הפלילי? משמעות הצעה זו הינה, כי בגין התביעה האזרחית, לא ישלם המבקש דבר! היעלה על הדעת לסיים תובענה אזרחית במסגרתה המבקש נתבע לשלם פיצויים על הנזק שנגרם למדינה, בתשלום הקנס שנגזר עליו בהליך הפלילי, קנס שהפך לחלוט?! פרשנות זו להסדר הפשרה אינה מתקבלת על הדעת והדבר מעיד כי איננה משקפת את אומד דעתם של הצדדים בהליך האזרחי.

לאור כל האמור, לא מצאתי לאמץ את פרשנות המבקש להסדר הפשרה.

סוף דבר אשר על כן, הבקשה מטעם המבקש, לביטול הליכי הגבייה ולביטול פקודת המאסר במסגרתם, נדחית.