תביעה כנגד החלטת הנתבע שלא לאשר לתובעת גמלה לשמירת הריון החל מיום 20.9.2020, זאת מאחר שלא עבדה במועד תחילת שמירת ההיריון ולכן לא מיתקיים בעיניינה "יום קובע".
רקע
התובעת, ילידת שנת 1989, עבדה בחברת "כאל" (להלן - המעסיק) החל מיום 12.5.2019.
בסימן ג' קיימת הגדרת יום קובע בסעיף 48 לחוק, כדלקמן:
"בסימן זה - "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; ולענין מבוטחת שזכאית לדמי היסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור – היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי היסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון;"
היום הקובע לפי סעיף 48 לחוק נקבע לצורך דמי לידה ולא לצורך גמלת שמירת הריון.
כך לדוגמא:
מבוטחת שהיום הקובע שלה מצוי בתוך תקופת לידה והורות על פי חוק עבודת נשים, גם אם לאחר תקופת הזכאות לתשלום דמי לידה (עב"ל (ארצי) 324446-04-22 ליאנה פזע – המוסד לביטוח לאומי (6.6.2023); ב"ל (חיפה) 46968-11-11 דליה בוסקילה - המוסד לביטוח לאומי (13.1.2014)).
...
אנו סבורים אפוא כי בנסיבות במיוחדות שתוארו, יש לראות ביום 20.9.2020 יום קובע לצורך שמירת הריון.
יחד עם זאת, אנו למדים מעצם קיומו, שקיימת אפשרות להפעלת שיקול דעת במקרים חריגים ואנו סבורים כי המקרה שלפנינו הוא מקרה חריג המצדיק זאת.
סוף דבר – אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי יום 20.9.2020 הינו היום הקובע לצורך זכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון.