לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני, החלטתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 3/ הצד השלישי 1, כפי שאפרט להלן.
ובמה דברים אמורים? אף אם הייתה התיירת בהשפעת אלכוהול בעת התאונה, ואיני קובעת שכך היה, אין בכך כדי למנוע קבלת תגמולי הביטוח, וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 2843/18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל פוליקוב (נבו 15.10.2018) (להלן:"עניין פוליאקוב"), בו נדונה השאלה האם יש לפטור מבטחת מחבותה כלפי צד שלישי במקרה בו המבוטח נהג ברכב תחת השפעת אלכוהול.
"נראה אם כן, שכאשר המחוקק ביקש להתייחס הן להשפעת סמים מסוכנים והן להשפעת אלכוהול, הוא ציין זאת באופן מפורש. משכך, אני סבורה כי הפרשנות הלשונית הסבירה יותר של פרק החריגים לחבות המבטח בפוליסה התקנית היא הפרשנות הצרה. במילים אחרות, נראה כי בחירת המחוקק שלא לכלול מקרה בו המבוטח נהג תחת השפעת אלכוהול בין חריגים אלו היא בחירה מודעת ומכוונת, המהוה "הסדר שלילי". בהתאם לכך, לא ניתן להוסיף לפוליסה חריג כאמור, ואין לפטור את המבטח מחבותו אך בשל כך שהמבוטח נהג ברכב בהיותו נתון להשפעת אלכוהול.
נוכח האמור לעיל, יש לחייב את איי.די.איי, היא הנתבעת 3, (וגם צד ג') לשלם לתובעת הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ בת"א 48721-02-18 סך של 115,660 ₪ וכן לתובע בת"א 41549-09-18 סך של 35,139 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
...
הנתבעים לא טענו ולא ביקשו לחקור את התובעים בעניין רכיבי הנזק וסכומם, ומשכך אני מקבלת את הסכום הנתבע במלואו, ביחס לשתי התביעות.
סיכומו של דבר
הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את עמדת התובעים על פני גרסת הנתבעת 3, לפיכך דין התביעה כנגדה להתקבל.
התביעה כנגד נתבע 1 ו-2 נדחית.
