ביום 14.6.18 הועדה דחתה את בקשת התובעת לביטול חוב שנוצר לה בשל ביטול רטרואקטיבי של מעמדה כאם יחידה וכפועל יוצא, ביטול רטרואקטיבי של זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה (הגימלה).
ביום 29.9.05 הגישה התובעת למוסד תביעה לגימלת הבטחת הכנסה כאם יחידה לארבעה ילדים ותביעתה אושרה.
להלן החלטת הועדה:
"נסיבות הווצרות החוב: המבוטחת התגרשה מבעלה ב-2/00 וקיבלה גמלת הבטחת הכנסה מ-10/05 ועד 9/15 כגרושה עם ילדים. בחקירה שנערכה ב-11/15 למבוטחת ולגרוש נמצא כי הם חיים במשק בית משותף כל השנים וכי בעצם לא נפרדו מאז גירושיהם. בנוסף, בן הזוג עובד כנהג מונית והמבוטחת במשק בית, מידע שלא דווח קודם לכן. מחלקת הגבייה הכירה בבני הזוג כידועים בציבור מאז 1/03.
לאור כל האמור תביעת התובעת כנגד החלטת הועדה לבחינת חובות שלא להפחית מחובה בשל מכלול נסיבותיה – נדחית.
...
הגרוש נושא ב- 20% מהוצאות הכלכלה, התובעת מבשלת עבור שניהם ומכבסת את בגדי בעלה לשעבר, בני הזוג מקימים ארוחות שישי משותפות (אם כי לטענת התובעת כל אחד מהם יושב בצד, ואינם יושבים יחדיו), והתובעת ובעלה לשעבר נוסעים יחדיו לחו"ל.
נוכח הסתירות בגרסאות התובעת ובעלה לשעבר, בכל הנוגע לניהול משק הבית במשותף כפי שמצאו ביטויים בגרסתם לחוקר הנתבע ובעדותם לפנינו , ומשעה שלא ניתן כל הסבר לנסיעות המשותפות של התובעת ובעלה לשעבר לחו"ל, באנו לכלל מסקנה כי הנתבע הרים את הנטל להוכחת טענתו בדבר ניהול משק בית משותף במועדים הרלוונטיים להליך זה".
בבואה להחליט אם יש מקום להפחית חוב על הוועדה לתת את הדעת לא רק למידת אשמתו של הנתבע ומצבו האישי והכלכלי של המבוטח, אלא גם לעצם העובדה שבסופו של דבר המבוטח קיבל גמלה לא לו. בתוך כך, על הוועדה לנווט עצמה בתוך מים לא שקטים, בין זרמים המושכים כל אחד לכיוון אחר.
לאור כל האמור תביעת התובעת כנגד החלטת הוועדה לבחינת חובות שלא להפחית מחובה בשל מכלול נסיבותיה – נדחית.
סוף דבר
התביעה נדחית.
