תביעה נגד הורים בגין אחריות לרשלנות קטין

( ב' עו"ס לחוק הנוער ]פורסם בנבו[ ( הפסיקה הכירה בסרבנות קשר מחמת הסתת הורה, כמקימה עילת תביעה נזיקית, החוסה תחת עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש[ (להלן - "פקודת הנזיקין"), או תחת העוולה של הפרת 22 חובה חקוקה, המנויה בסעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (סעיף לכתב התביעה) - הפרת הוראה חוקית - עת למיטב הבנתי הכוונה היא לאי קיום פסק הדין בעיניין הסדרי השהות שבין האיש לילדים.

הפסיקה אף ראתה בהסתת הורה אחד כנגד האחר משום הפרת חובה חקוקה, היא הפרת הוראות סעיפים 15 ו - 17 לחוק הכשרות, בדרך של הפרת חובת ההורה המסית לחנך כדבעי ולדאוג לטובת הילד (היות והפרת חובה חקוקה זו לא נטענה בכתב התביעה, לא ארחיב בכך).

ראו: י' מזא"ה, תלונות שוא בגין פגיעה בילדים והשפעתם על קביעת המשמורת והאחריות ההורית בעמ' 9 למאמר; SSRN (אוקטובר 2016 ), זמין ברשת המאמרים המשפטית פ' מרכוס, "ניכור הורי וסרבנות קשר: כיצד למנוע כשלון קשר בין ילד

ברם הגשת תלונה במישטרה בתום לב מקימה הגנה מפני אחריות בגין פירסום לשון הרע, מבלי שהדבר תלוי בתוצאות ההליך הפלילי שייפתח בעקבות התלונה.

בתמ"ש (י-ם) 48750-07-12 י.ש. נ' צ.כ. 2015 ), חויבו סבים המסיתים קטין כנגד הורהו, שגרמו לנתק ארוך שנים בינו 17 ) לבין אביו, בפצוי בסך 50,000 ₪.

...

61-62 , תשס"ג) מסקירת פסיקת בתי המשפט הדנה בשיעור הפיצוי הכספי שנקבע בגין נזק לא ממוני שהסב הורה אחד למשנהו מחמת הסתת הילדים עד לכדי ניתוק קשר, עולה המסקנה לפיה המגמה במרוצת השנים היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, תוך התחשבות במשך הנתק ואופיו, שיעור תרומת ההורה המסית לסרבנות הקשר, ופועלו של ההורה האחר.

השוו: עמ"ש (ת"א) 47311-10- 13 פלוני נ' פלמונית ( 2014 ) בסעיף 65 לפסה"ד. נוכח האמור סבורני, כי יש להעמיד את סכום הפיצוי אותו על האישה לשלם לאיש, בגין נזקיו הלא ממוניים, אשר נגרמו בעטיה, הן נוכח שלושה פרסומי לשון הרע אותם פרסמה אודותיו כאמור, והן נוכח הסתתה את הילדים, באופן 29 ".₪ שהוביל לניתוק הקשר בינם לבין האיש, בסך כולל של 250,000

( המוסכמת למתן רשיונות יבוא פמ"מ – 30.06.2005 סוף דבר 80,000 ₪ בסך הכל).

הורי התובע הפרו את חובתם להגן על בנם בהתאם לסעיפים 14,15,17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בהנתן כי בשל גופו הצעיר, שכלו ונפשו אינם בשלים דיה לגונן על עצמו מפני סכנות טבעיות האורבות לפתחו של כל ילד והתנהגות ההורים עונה להגדרה של "הזנחה של ממש". הפסיקה וההלכות קבעו כללים להטלת חבות ברשלנות במיתחם בית הספר ובמהלך הלימודים, גיל התלמיד, זירת הארוע, טיב החפץ שגרם לארוע מושא התובענה ובחינת אינטרס ההגנה על הקטין אל מול השאיפה להקנות לו חופש ובעניינינו ונסיבות הארוע עונים לכללים אלה אשר מסירים מהנתבעת את האחריות לנזק.

חבותה של הנתבעת בתשלום על פי הפוליסה הנה כלפי התובע ולא כלפי הוריו ועל כן אין מקום לפגוע בפצוי התובע בשל היתנהלות צד ג'.

בהנתן כי בבסיס "פוליסת ביטוח תלמידים" - חלותה על מבוטחים שהנם קטינים, אשר על פי רוב הוריהם הנם אפוטרופסים טבעיים עבורם, - ככל ותוכר טענת "אשם תורם" כנגדם הרי שבכך תסוכל בפועל מטרתה שכן על פי רוב בכל אירוע בטוחי בו נפגע ילד מיתקיים פוטנציאל לטענת אשם תורם מצד הוריו להיעדר השגחה.

...

לא מצאנו בסיכומי הנתבעת נימוק של ממש אשר יהא בו כדי לבסס טענה זו. לפיכך על ההודעה לצדדי ג' להידחות.

התוצאה היא איםא כי התביעה מתקבלת כנגד הנתבעת ואילו ההודעה לצדדי ג' נדחית.

הנתבעת לא טענה בסיכומיה כנגד תחשיבי התובע ובהינתן התנאים בפוליסה, מצאתי לקבוע כי התביעה מתקבלת ולפסוק לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין ימי אשפוז – 94 ₪ ליום X 61 יום (למעט בגין 5 ימים ראשונים)X150%= 8,601 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד התאונה ועד היום, 10,492 ₪.

עמדת העו"ס בתסקיר זה, עם תחילתו של ההליך, היתה כי החלופה המיטיבה עם הקטינות תהא אחריות הורית משותפת והובע חשש שקביעת משמורת בלעדית אצל ס' תוביל לפגיעה בקשר בין מ' ובין הקטינות, לרבות קיומה של הסתה לא מודעת מצד ס' של ק' כנגד מ'.

₪ בכתב התביעה שהוגש ביום 31.12.18 עתר מ' לפצוי בסכום של 150,000 במוקד התובענה טענה של מ' בדבר קיומו של ניכור הורי חמור של בנותיו לו אחראית ס', בפרט הקטינה ק' כלפיו וסיכול קשר תקין בינו לבין הקטינות, כמו גם המרת דתן של הקטינות בלא ידיעתו והסכמתו .

לשיטת מ' בכתב התביעה מתקיימת במקרה דנן עוולה של הפרת חובה חקוקה בגין פגיעה בזכותו החוקתית להורות כמו גם עוולת הרשלנות זאת בגין מעשי ס' שהובילו לניכור הורי.

...

משהוגשו סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם מ' (ראו: החלטתי מיום 21.2.21 בתלה"מ 19063-08-17 ), בשלה העת להכריע בתובענות.

סיכום אופרטיבי בתביעת המשמורת אני קובע את משמורת כלל הקטינות אצל אימן ס' עד הגיע כל אחת מהן לגיל 18 או עד החלטה אחרת.

בכל הנוגע לזמני השהות ולתהליכי הטיפול אני מחייב ההורים לפעול כמפורט בסעיף 30 לעיל ומקנה לעו"ס לסדרי דין את הסמכויות שפורטו שם. בתביעת המזונות אני מורה כמפורט בסעיף 46 לעיל.

תביעת הנזיקין נדחית.

]השופט י' עמית: העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטתה של המשיבה 1 (להלן: המדינה) שלא להכיר באחריותה השילוחית למעשים והמחדלים המיוחסים לעותרת בכל הנוגע לארוע מיום 23.5.2013 (להלן: התאונה) בו נפגע קטין (להלן: הקטין) בעת שהותו בבניין הקונסוליה הישראלית בניו יורק; ונגד והחלטת המדינה לשלוח לעותרת הודעת צד שלישי בת"א 22442-10-18 המתנהל בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו.

בהחלטתו מיום 21.4.2019 הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה כנגד קלמר לאחר שהמדינה הכירה באחריותה השילוחית למעשיו ביחס לתאונה.

השאלה אם המדינה, מכוח אחריותה השילוחית, אחראית בגין רשלנותה הנטענת של העותרת, היא שאלה המצויה בתחום דיני הנזיקין ומקומה להתברר בגדריו של ההליך האזרחי.

...

מנגד, המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, כמפורט להלן.

גם טענות במישור המינהלי (כמו הטענה שהחלטתה של המדינה מפלה את העותרת לרעה), ניתן לברר במסגרת ההליך האזרחי, בדרך של "תקיפה עקיפה", ככל שהעותרת סבורה כי עומדות לה טענות במישור זה. העתירה נדחית אפוא על הסף לנוכח ההליך האזרחי התלוי ועומד.

משכך, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגד האב בהיעדר יריבות ובהיעדר עילה.

הפסיקה עמדה, לא אחת, על כך שאחריותו של הורה למעשה עוולה של קטין, איננה אוטומאטית ואינה מוחלטת רק בגלל היותו הורה, כאשר חיוב הורה במעשי עוולה שנעשו על ידי ילדו מותנה בהוכחת חובת זהירות קונקרטית ובקיומם של יתר מבחני הרשלנות.

...

משכך, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגד האב בהעדר יריבות ובהעדר עילה.

נוכח האמור, לא מצאתי לפטור את האב מאחריות לקרות התאונה, ודין הטענה להיעדר יריבות ולהיעדר עילה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל מצאתי להעמיד את גובה הפיצוי שהוכח על סך 10,765 ₪.

סיכום הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לסקוריטס סך של 20,485 ₪ ולחברת סחר סך של 10,765 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 4,659 ₪ והחזר אגרת ביהמ"ש בסך של 574 ₪.