עניינה של תביעה זו, חלקה של התובעת בנזקים הנטענים, כמי שמחצית הזכויות בנכס היו שייכות לה. לעניין תקופת התביעה, נטען כי מחודש ינואר 2011 היתה התובעת במצב בו לא הייתה מסוגלת לדאוג לעניינה מחמת ליקוי נפשי או שיכלי, ומשכך ובהתאם לסעיף 11 לחוק ההתיישנות, אין להביא במניין תקופת ההתיישנות את התקופה שמינואר 2011 ועד ליום 9.4.2013 שאז מונה לתובעת אפוטרופוס.
התובעים מבקשים עוד להפנות לאתר האנטרנט של האפוטרופוס הכללי, שם לדבריהם מפורטים תפקידי מנהל עזבון ובגדר כך מצוין גם "השכרת נכסים, ביטוחם ושמירתם". ראשית, לאתר האנטרנט של האפוטרופוס הכללי אין מעמד נורמאטיבי.
מתי יחויב מנהל עזבון בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מאופן מילוי תפקידו?
סעיף 88 לחוק הירושה, מורה: "מנהל עיזבון אחראי לנזק שגרם עקב הפרת חובתו כמנהל עיזבון; בית המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידיו; מנהל עיזבון אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט". חלקו הראשון של הסעיף קובע אחריות אישית של מנהל עזבון לנזקים שגרם עקב הפרת חובתו כמנהל עזבון.
לסיכום: משעה שתפקידו של הנתבע ביחס לדירות מושא ההליכים שלפניי היה להעבירם לשם היורשים או למכרם לצד שלישי, הרי שהעובדה שהנתבע לא השכיר את הדירות אינה מהוה "הפרת חובתו" כלשון סעיף 88 לחוק הירושה, גם לפי פרשנות מרחיבה למונח זה. עוד משנת 2010 ולכל המאוחר מראשית שנת 2011 היה על מנהל העזבון לסיים את הטיפול בדירות מושא התביעות שלפניי.
מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא מחייב קיומם של ארבעה תנאים: (1) הפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, תהא זהה; (2) בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה "זכה ליומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא; (3) ההיתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא של חוסר הוכחה; (4) ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין הסופי שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מהכרעה שולית בלתי נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה (ראו למשל רע"א 5138/18 ג'אזי עוואד נ' עו"ד נפתלי נשר (16.10.2018)).
...
בנסיבות אלה ובין החלופות שהציג לי בבהירות רבה מנהל העזבון, ולאחר ששמעתי את עמדת כל הצדדים, אני סבורה שהגיעה העת לסיים את ניהול העזבון, לחלק את הזכויות בו באורח מיידי, ואז היורשים יוכלו להחליט בינם לבין עצמם כיצד להמשיך את הפוטנציאל הגלום בזכויות שירשו, אם הם מעוניינים בכך, או שמא הם מעוניינים למכור איש לרעהו את זכויותיהם, והכל כפי שיחייב השכל הישר והאינטרס הכלכלי.
יחד עם זאת מנהל העזבון טען בבקשה שבפני וכן במסגרת בקשה מספר 36 שאין להורות על העברת מלוא זכויות הבעלות בפנטהאוז ע"ש המשיבה 2 אלא יש לפעול בהתאם להסכם מיום 20.05.06 שאושר בבימ"ש זה. לפיכך ונוכח האמור בהסכם בין הצדדים אני נעתרת לבקשתו של מנהל העזבון ומורה לו להעביר את הבעלות בפנטהאוז ברחוב ה' כמפורט בסעיף א לבקשה, באופן ש-50% מהזכויות יירשמו ע"ש ילדי המנוח בחלקים שווים ביניהם (המשיבים 1, 3, 4 ו-5) ו-50% מהזכויות יירשמו ע"ש אלמנת המנוח, המשיבה 2, עם הערת "יורש אחר יורש".
בבקשה מספר 59 טען מנהל העזבון כי יש להורות לו על מכירת הדירה ברחוב ב' למר --- [צד שלישי, עה"כ].
בנוסף טען התובע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט.
אולם, לא מצאתי להורות על סילוק על הסף מטעם זה, שעה שממילא דין התביעות להידחות לעיצומן.
לסיכום:
בהתאם לכל אשר פורט לעיל, אני מורה על דחיית שלוש התביעות בהן עוסק פסק דין זה.
לנוכח התוצאה וכן בשים לב להתנהלות התובעים כמפורט לאורכו של פסק הדין ובפרט בסעיף 52, וכן תוך שלא נעלם מעיני שלכתחילה נשאו התובעים במלוא שכרם של המומחים שמונו, התובעים ישלמו לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.
