תביעה נגד האוניברסיטה הפתוחה על הפרת חוזה לימודים

בין לבין שלל ההתפתחויות הנ"ל בהליך המקביל, הוגש כאמור אף ההליך דנן, העוסק כאמור באותו חוב הנתבע בהליך המקביל, אך התביעה הוגשה הפעם כנגד הנתבעת בלבד, שלא נתבעה בהליך המקביל, וזאת כאמור בטענה לקיומה של אחריות אישית - נזיקית שלה לחוב זה. טענות הצדדים טענות התובעים - ההיתקשרות בעיסקאות מושא ההליך אכן נעשתה עם ירדן, אך התובעים למדו על קיומה של מעורבות ואחריות אישית לחוב כלפיהם אף של הנתבעת, כבעלת מניות ודירקטורית בחברת מוריה.

ראה, למשל, בספרה של המלומדת הדרה בר-מור, דיני תאגידים כרך ג האוניברסיטה הפתוחה , 66 (2009): "המבנה העובדתי משקף בן–אדם שמבצע פעולה מזיקה. אם המבצע פועל בשרותה של חברה, קיימות שתי כתובות להטלת אחריות: המבצע עצמו, והחברה שבשירותה הוא פועל. השלב הראשון הוא שלב הטלת אחריות על החברה: כדי להגשים את הרעיון הבסיסי של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, מוטלת, בראש וראשונה, חבות על החברה שהפעולה המזיקה בוצעה בשרותה. בשלב השני נבחנת הטלת חבות על המבצע עצמו". המסגרת הנ"ל רלבאנטית, כמובן, לשתי העוולות הנזיקיות אשר בגינן מבקשים התובעים להטיל על כתפי הנתבעת, כאורגן בחברת מוריה, אחריות אישית בפרשה – עוולת הרשלנות ועוולת התרמית.

כאמור, אף בהליך דנן, שהוגש כביכול בעקבות טענות ההגנה של בעז בהליך המקביל בדבר היות ההתקשרויות עם החברה, התובעים לא הירפו מגירסתם העקבית בדבר נסיבות ההיתקשרות וזהות הגורם עמו התקשרו (הנדרשת להם כמובן לצורך היתנהלות בהליך המקורי המקביל הפתוח כנגד ירדן) ולא כללו טיעון עובדתי השונה, וודאי לא באופן ממשי, מהגירסה עליה מושתת ההליך המקורי המקביל, לפיה התקשרותם החוזית בעיסקאות מושא ההליך נעשתה מול ירדן באופן אישי.

אכן, באופן עיקרוני יתכן מצב דברים, שבו ההיתקשרות החוזית נעשתה מול גורם מסוים, בעוד שהאחריות לניזקי התובע מהפרת ההתחייבויות כלפיו בגין אותה היתקשרות תוטל על גורם אחר (בנוסף או ללא הטלת אחריות על המתקשר החוזי, בהתאם לנסיבות כל מקרה).

במילים אחרות, אין לקבל טענות תובע, הטוען לפני בית המשפט טיעון מעין זה – 'לגרסתי, ההיתקשרות הייתה עם פלוני והוא גם מי שהפר את ההיתקשרות עמי, נהג כלפי בחוסר יושר והגינות ועליו לשפות אותי בגין ניזקי עקב כך; ואולם, כיוון שאותו פלוני טוען, כי ההיתקשרות לא נעשתה עמו אלא עם חברה שקשורה אליו, ולמרות שאיני מקבל טענות אלו בהליך מול פלוני, נקטתי בהליך משפטי נוסף, כנגד אורגן בחברה, ובו אני טוען לאחריותה שלה, וזאת תוך שאני ממשיך לאחוז בגרסתי העובדתית המקורית לאחריותו של פלוני'.

...

ואולם, האם יכולה גרסה נמשכת מצד התובעים בדבר העדר התקשרות עם החברה והתנהלות מול ירדן באופן אישי להתיישב עם תביעה כנגד הנתבעת בגין פעולותיה או מחדליה כאורגן בחברה ? אני סבורה, כי התשובה לכך הינה שלילית.

אני סבורה, כי לא די בעדות זו בכדי לערער את גרסת הנתבעת לעיל ובכדי להרים את הנטל בנוגע לטענת התביעה המרכזית בדבר מעורבות פעילה של הנתבעת בענייני החברה, כאורגן בה. ראשית, מדובר בעדות ונטורה לגבי מספר הזדמנויות בודדות בשנה בלבד.

עמדתי בעניין זה מורכבת משניים - מחד, אני סבורה, כי אכן מוטב היה שהיו מובאות לפני בית המשפט עדויותיהם של ירדן ובעז אף בהליך דנן, על מנת לתמוך בגרסתה של הנתבעת ולשפוך אור על פרטי הפרשה החסרים.

אלא שטענה זו הייתה כללית ושטחית, ולא הובאו ראיות לתמוך בה, לרבות ראיות כתובות, כדוגמת החוזה בין הנתבעת לחברת הפירסום, שמעיון בהחלטה בנוגע לתובענה הייצוגית, הוצגו שם. אלא שגם אם אקבל, כפי שאכן התרשמתי, כי הפירסום נעשה באמצעות אחר, הוכח, במידה הנדרשת, כי הנתבעת הייתה מודעת לכך ששליחת ההודעות נעשית בנגוד להוראות החוק; כי, לכל הפחות "הסכימה בשתיקה" לדרך הפסולה בה נשלחו דברי פירסומת שמטרתם קידום ענייניה שלה וכי, לכל הפחות, התרשלה בבחירת המדוור (ראו החריג הקבוע בסעיף 15(1) לפקודה).

אבהיר, כי  ערה אני להערת כבוד השופטת חיות בעיניין מגה, לפיה: "מלשונו של הסעיף עולה לכאורה כי הוא אינו מטיל על נושא משרה בתאגיד חובה לפקח על פעולותיהם של צדדים שלישיים עימם היתקשר התאגיד, אלא רק על פעולות התאגיד ועובדיו". אלא שבמקרה דנן, הנתבע הוא אשר יצר קשר בעצמו עם אותו צד שלישי, בצורה רשלנית, וללא בדיקה נידרשת, ולא הביא כל ראיה לסתור את ההנחה המתבקשת ממצבור הראיות עליהן עמדנו לעיל לפיה ידע על הפרת הוראות החוק ולמצער – התיר, ולו בשתיקה, להמשיכה.

בעיניין גלסברג העיר כבוד השופט א' רובינשטיין: "ברי, כי סעיף 30א לחוק התיקשורת מעודד הלכה למעשה הגשת תביעות רבות מכוחו, בקלות יחסית, ואין זה פלא כי יש אשר אולי יראו בכך מקור הכנסה נאה בטרחה מועטה". ראה גם הערתו ברע"א 1868/16 רז נ' האפרתי (19.6.2016) (להלן – "עניין האפרתי)". אכן, הנסיון המשפטי המצטבר מלמד, כי הפצוי הקבוע בחוק, 1,000 ש"ח, מהוה תמריץ מספק דיו להגשתן של תביעות.

ראה והשווה לדברי בית המשפט בעיניין לוג טק: "עולה השאלה אם נתבע שהפר את החוק באופן סדרתי והתקבלו נגדו תביעות רבות, יכול לטעון ששילם בגין ההפרות במצטבר פיצוי שדי בו כדי להרתיעו, ועל כן יש מקום להפחית מסכום הפצוי, וייתכן אף להמנע מלפסוק אותו כליל. לטעמי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, לפחות בכל שאמור בהפחתה". דברים אלה מקובלים עלי, ועמדתי היא, כי בנסיבות המתאימות, וכשהושגה ההרתעה, יש להמנע אף מלפסוק פיצוי לחלוטין.

ראה גם דברי כבוד השופטת ב' טאובר ברת"ק (חי') 42578-11-16 בן עמי נ' האוניברסיטה הפתוחה - הלשכה המשפטית (8.1.2017): "בשנים האחרונות הוגשו לא מעט תביעות מכוח חוק התיקשורת ובפרט מכוח סעיף 30א לחוק, זאת על רקע התפשטותה של תופעת הספם, אשר הפכה למיטרד צבורי רחב הקף.... עם זאת, פעמים רבות מוגשות תביעות סרק, שאין ביסודן כל תשתית המצדיקה פיצוי מכוח סעיף זה". אמירות דומות נשמעו גם במסגרת בתי משפט השלום ובית המשפט לתביעות קטנות.

...

אעיר, כי אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה אין המדובר בראיה קבילה.

לגבי כל אחד מהתובעים, למעט התובע בוקובזה, שלא תבע את הנתבע אישית, יחוב הנתבע, ביחד ולחוד עם הנתבעת בחלק מסכום זה, בשיעור של 250 ש"ח. לתובעת איזנברג, בשל שתי הודעות שכללו אפשרות מתן הודעת סירוב אני פוסקת סך 1,100 ש"ח וכן 130 ש"ח נוספים ובסך הכל 1,230 ש"ח. הנתבע יחוב, ביחד ולחוד עם הנתבעת, בחלק מסכום זה, בשיעור של 250 ש"ח. לכל אחד מהתובעים אורשר, אהרון סלומון, בן דוד, נתן, שינה, פורמן, מרטיננקו, שורקי, אביב סלומון ואיצקוביץ, בשל הודעה אחת ללא אפשרות מתן הודעת סירוב, אני פוסקת סך 650 ש"ח וכן 130 ש"ח נוספים ובסך הכל סך 780 ש"ח. לגבי כל אחד מהתובעים, יחוב הנתבע, ביחד ולחוד עם הנתבעת, בחלק מסכום זה, בשיעור של 150 ש"ח. לכל אחד מהתובעים גרינברג, וייסברוד, שפירו, סמולקין, פוטרמן וטל, בשל הודעה אחת, שכללה אפשרות מתן הודעת סירוב, אני פוסקת סך 550 ש"ח וכן 130 ש"ח נוספים, למעט לתובע טל, ובסך הכל 680 ש"ח. לתובע טל ישולם סך 550 ש"ח. לגבי כל אחד מהתובעים, למעט התובע טל שלא תבע את הנתבע אישית, יחוב הנתבע, ביחד ולחוד עם הנתבעת, בחלק מסכום זה, בשיעור של 150 ש"ח. סך הכל תשלם הנתבעת לכלל התובעים שבתביעותיהם הכרתי סך 35,260 ₪.

התובע, אף כי פנה לבית המשפט לקבל אישור מראש להחזר דמי הטיסה, לא וידא כי אישור זה יתקבל טרם התשלום עבור הטיסה (ראה החלטתי מיום 22.1.2017).

התביעות בסיוע ספאם אוף נדחות.

הליכים קודמים; התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, האוניברסיטה הפתוחה, אשר שלחה הודעות צד ג' למקבלת 1 – "גלובל לידס בע"מ", וכן מקבלת הודעת צד ג' 2 – "גילי דיין". במעמד הדיון, ומשלא הומצאה הודעת צד ג' כדין לידי "גילי דיין", נמחקה כנגדה ההודעה וזאת לבקשת הנתבעת.

לטענת הנתבעת- דין התביעה להדחות על הסף, וזאת שעה שהוגשה בשיהוי ניכר ועל כן פוגעת בתשתית הראייתית , כמו גם כי יש בנתון זה ללמד כי לא נגרם לתובע כל נזק ובודאי לא עוגמת הנפש אותה תכלית החוק מנסה למנוע.

לדבריה, מעולם לא התירה לצד ג' כלשהוא להפר את הוראות הדין בעיניין זה ואף קיים הסכם בין הנתבעת לחברות ההפצה לקיום הוראות החוק ושיפוי הנתבעת במידה ולא יקיימו כאמור.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, ולאחר שמיעת טענות הצדדים וניתוח דרישת החוק מצאתי כי עומדת מקבלת הודעת צד ג' בהוראות חוק התיקשורת ואין המדובר בהפרה של הדין בנסיבות העניין, ומכאן כי דין התביעה כנגדה להדחות.

...

לטענת הנתבעת- דין התביעה להידחות על הסף, וזאת שעה שהוגשה בשיהוי ניכר ועל כן פוגעת בתשתית הראייתית , כמו גם כי יש בנתון זה ללמד כי לא נגרם לתובע כל נזק ובוודאי לא עוגמת הנפש אותה תכלית החוק מנסה למנוע.

מכאן, מצאתי כי דינה של טענת ההסרה להידחות שכן נטענת היא בלשון רפה, ללא תימוכין וללא שמצאתי כי יש בה ממש.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, ולאחר שמיעת טענות הצדדים וניתוח דרישת החוק מצאתי כי עומדת מקבלת הודעת צד ג' בהוראות חוק התקשורת ואין המדובר בהפרה של הדין בנסיבות העניין, ומכאן כי דין התביעה כנגדה להידחות.

בעניין ההודעות משנת 2012, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש לקבלת תביעתו, לא הוכיח כי האחראית הפועל למשלוח ההודעות הינה הנתבעת בעצמה, ומכאן דין התביעה להידחות .

לאור כך, מצאתי כי דין התביעה להידחות במלואה , וכך אני מורה.

נטען כי בחודש זה היא נרשמה ללימודים באוניברסיטה הפתוחה, ואף התייעצה עם עו"ד על מנת להחזיר את ההשקעה הכספית שלה בעסק, וזאת על אף שהיא מבינה שההסכם אינו מאפשר זאת.

באשר לתביעתו של הנתבע נטען כי אין מדובר בתביעת משקל נגד, שכן לנתבע נגרמו נזקים מהפרת החוזה והוא זכאי לפצוי מוסכם ולפצוי בגין עוגמת נפש.

התמונה המתקבלת היא כי התובעת החליטה עם התפרצות הקורונה או טרם לכך לעזוב את העסק מסיבותיה שלה, ומכל מקום ההסכם לא הופר על ידי הנתבע בעת עזיבתה של התובעת את העסק.

...

מהאמור עולה המסקנה כי הפיצוי נקבע ללא יחס סביר לנזק אותו צפו הצדדים.

עם זאת, בהתחשב בשכרה החודשי של התובעת שעמד על כ-10,000 ₪ לחודש, ומתוך הנחה של כ-3 חודשי התארגנות שנדרשו בעקבות עזיבתה של התובעת את העסק עד לחזרתו של העסק לתפקוד מלא; אני סבורה כי התוצאה היא שהפיצוי המוסכם מתקזז במלואו עם הסכום אותו קבע מומחה בית המשפט לו זכאית התובעת בגין רווחיה עד עזיבתה את העסק.

סיכום ותוצאה לאור האמור, ומאחר שסכומי שתי התביעות מתקזזים, שתי התביעות נדחות.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 23963-05-20 קלוסוביץ ואח' נ' המסלול האקדמי המכללה למינהל ואח' ת"צ 36400-04-20 שרעבי ואח' נ' הקריה האקדמית אונו ואח' ת"צ 39809-04-20 זהוראי ואח' נ' אוניברסיטת תל אביב ואח' בפני כבוד השופט יחזקאל קינר מבקשים בת"צ 39809-04-20 .1 חופית זהוראי ת"ז 040555419 .2 מור זוהר אזולאי ת"ז 201366465 .3 יאנה בר ת"ז 316603224 .4 אור **** ת"ז 204350847 .5 אברהם כהן ת"ז 200449072 משיבות בת"צ 39809-04-20 מבקשים בת"צ 23963-05-20 משיבות בת"צ 23963-05-20 מבקשים בת"צ 36400-04-20 משיבות בת"צ 36400-04-20 .1 אוניברסיטת תל-אביב .2 אוניברסיטת חיפה .3 המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט (ע"ר) .4 המרכז הבינתחומי הרצליה (חל"צ) .5 האוניברסיטה הפתוחה -הלשכה המשפטית 1. אופיר קלוסוביץ ת"ז 313583353 .2 יאנה סובולקנו ת"ז 317438570 .3 אמיר אלדין אמארה ת"ז 206187544 .4 יובל מרום ת"ז 206267460 .5 לירן אורבינו ת"ז 203822762 .6 שלי אוחיון שמואל ת"ז 204133763 .7 ספא פודי ת"ז 209094234 .8 ענבר בר לב ת"ז 305529042 .9 נועם משה גולד ת"ז 305224933 .10 צפניה צפאני שאולי ת"ז 040096786 .11 ביאלה אוריאל ת"ז 300024395 נגד 1. המסלול האקדמי המכללה למינהל 2. הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל שירותי חינוך 3. אורט ישראל (חל"צ) 4. המרכז האקדמי פרס בע"מ (חל"צ) 5. המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן בע"מ (חל"צ) 6. מכללת אוהלו בקצרין (ע"ר) 7. האוניברסיטה העברית בירושלים 8. אוניברסיטת בן גוריון שירותי חינוך 9. אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל - אביב 10. המכללה האקדמית ספיר (ע"ר) .11 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים (ע"ר) .1 איתמר שרעבי ת"ז 066389578 .2 קעדאן כרים ת"ז 208122416 .3 גיל אלנשטיין ת"ז 203599089 .4 יואל עקיבא כץ ת"ז 021679956 .5 אלון שלם ת"ז 206112039 .6 זיאד זירעיני ת"ז 039999966 .1 הקריה האקדמית אונו (ע"ר) .2 המכללה האקדמית נתניה .3 המרכז האקדמי רופין (ע"ר) .4 אוניברסיטת בר אילן .5 אוניברסיטת אריאל בשומרון .6 המכללה האקדמית תל חי פסק דין

העילות שצוינו בבקשות האישור הן: עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; רשלנות; הפרת חובה חקוקה.

בעיניין בוצ'ס נדחתה בקשת אישור שהוגשה נגד אוניברסיטת בן גוריון ונקבע כי פעילות האוניברסיטה במסגרת רישום מועמדים ללימודים, אינה נחשבת פעילות שבעטיה ניתן לראות באוניברסיטה "עוסק". לכן התובענה אינה נכללת בפרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ולא ניתן לאשר תביעה בעיניין זה כתובענה ייצוגית (ת"צ (מחוזי ב"ש) 4605-11-13 בוצ'ס נ' אוניברסיטת בן גוריון (21.1.16), להלן: "עניין בוצ'ס").

כבר נפסק, כי עיסוקה של אוניברסיטה בהשכלה גבוהה הנו בגדר פעילות ציבורית, ואין מדובר אך "...בחוזה להספקת מצרך..." (ע"א 319/65 אלבלדה נ' חברת האוניברסיטה העברית, פ"ד כ(1) 204, 212).

...

4678313 לאור כל האמור, אין מקום לסילוק הבקשה לאישור על הסף והמבקש רשאי להוכיח, שבכל הנוגע לדמי אבטחה מדובר ביחסי "עוסק – לקוח"".

המסקנה מכלל האמור לעיל היא כי יש לסלק על הסף את התובענות גם בכל הקשור לטענות בעניין דמי אבטחה שכן לא נטען כי למוסדות יש מומחיות בתחום זה, כי הפיקו מכך רווח או שילמו על כך מס וכיו"ב סממנים עסקיים.

טענה להעדר ראיות לכך שהמשיבות גובות תשלומים נלווים איני מקבל את הטענה כי יש לסלק על הסף את בקשות האישור בשל העדר תשתית ראייתית כאמור.