התביעה הראשונה עניינה עתירתה של התובעת כנגד דחיית תביעתה בגין שימוש קבוע ברכב לתקופה מחודש ינואר 2001, בהתאם למכתב הדחיה מיום 26.6.2001.
דחיית תביעתה של התובעת לגימלת הבטחת הכנסה בגין התקופה הקודמת, התבססה על הודעתה של התובעת לחוקר הנתבע, מיום 19.2.98, בה הודתה התובעת כי היא עושה שימוש קבוע ברכב של אמה, שנקנה כדי לעזור למשפחה ולה.
(6) התובעת הודתה גם בפני חוקר המוסד וגם בפנינו, כי בהיותה אם חד הורית היא משתמשת לעתים ברכב מסוג מיצובישי, הגם שלא בקביעות.
...
אי לכך תביעתך להבטחת הכנסה נדחית לפי סעיף 9 (ג) לחוק.
דיון והכרעה:
לאחר ששקלנו את העדויות ונתנו דעתנו לחומר הראיות בכללותו, הגענו למסקנה כי הדין במקרה זה עם התובעת, לתקופה הרלוונטית לתביעה הראשונה.
כיוון שכך, אין צורך שנידון בקיזוז חובה של התובעת, שכן ממילא על הנתבע לשלם לתובעת את סכומי הגימלאות המגיעים לה, על פי פסק דין זה.
הנתבע ישלם לתובעת גמלת הבטחת הכנסה לתקופה הרלוונטית, מינואר 2001 עד מאי 2001(כולל).
