תביעה נגד גרושה ובעלה בגין שכר ראוי

בכתב הגנה טענה הנתבעת כי מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית; היא לא חייבת לתובע ולו שקל אחד; מדובר בתביעה שמטרתה להפעיל לחץ במסגרת הליך הגירושין שמתנהל בין התובע ואישתו; התביעה מהוה ניצול לרעה של הליכי המשפט; בגין אותה עילה ובגין אותו הסכם מכר הגיש תביעה נגד בעלה מונדר אבו עודה בתיק 23017-03-22 ; בכל אופן מדובר בקרקע חקלאית שנרכשה תמורת 67,000 ₪ ; התובע קיבל את מלוא שכר הטירחה שמגיע לו בסך 11,000 ₪ במזומן ולא הוציא חשבונית; מעולם לא הוסכם על תשלום שכר טירחה בסך 30,000 ₪ כפי שטוען התובע; התובע לא השלים את ביצוע העסקה; הנתבעת מכחישה ביצוע עברת מס כלשהיא על ידה ; בגין עריכת כל הסכם שכירות קיבל שכר כפי שבקש; יתר טענות התובע מוכחשות.

אין בקדושה של זכות הגישה לערכאות כדי לסמא את עיני בית המשפט ולהרתיע אותו מלקרוא לילד בשמו – התובע בחר לעשות שימוש בבית המשפט ככלי לניגוח ובעשותו כך הציף את קרובי המשפחה של גרושתו בתביעות.

במצב דברים זה אין להוציא מכלל אפשרות כי הנתבעת ובעלה לא היו נזקקים לשירותי עורך דין בכלל לצורך חתימה על הסכם סטנדרטי אילו ידעו כי הם חשופים לתביעה בגין שכר ראוי לפי המחירים המקובלים כשאין קרבה משפחתית.

...

על כן גם התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל – אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

מנקודת מבטו – "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא ". לטענת הנתבע בסיכומיו , כל מטרתו בהתנהלותו הייתה "לעזור ללקוחה לשמור על חייה מפני בעלה " ובמציאות של צוי הרחקה ואלימות ניסה לשכך את להבות הסיכסוך .

לשיטתו כל שהיה הוא הסכם לשכר ראוי בגין "עבודה קשה" באשר "אינו מגשר". לטענתו תביעתו בגין "שכר טרחה ראוי" ולא יותר.

לטענתו בסיכומיו נחשף התובע במערומיו בפני ערכאה שיפוטית – בבית משפט לעינייני מישפחה באמצעות ראייה ששבשה לו את כל האסטרטגיה המשפטית בהליך משפטי שניכפה עליו על ידי גרושתו עד אשר נאלץ לסגת מההליכים המשפטיים שנקט הוא כנגד גרושתו באמצעות קזוז התביעות הדדיות שהיו בין בני הזוג.

...

מהכלל אל הפרט : לענייננו לעניין הפרת סודיות החלה על הליך גישור כאמור על ידי המגשר, מסקנתי היא כי נסיבות הפרת הסודיות , על דרך מתן תצהיר על ידי המגשר , המופנה על בית המשפט לענייני משפחה שדן בסכסוך בין התובע לגרושתו ,אליו צירף חילופי תכתובות עם התובע – הצד לגישור בפני, בהחלט מעידות על כוונה לפגוע בתובע בהתנהלותו המשפטית מול גרושתו.

במקרה דנן יש מקום במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט ,להתייחס לפיצוי הסטטוטורי על פי חוק הגנת הפרטיות ולכפל פיצוי סטטוטורי מכח חוק זה בשל ה"כוונה לפגוע" שהייתה בהפרת חובת הסודיות מסקנה אליה הגעתי כפי שנימקתי מעלה .

באשר לפיצוי במקרה של "כוונה לפגוע" קובע סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות (הדגשה שלי – כ.ל.)) – "במשפט כאמור בפסקה (1) שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור באותה פסקה, בלא הוכחת נזק". העובדה שהנתבע פעל ביודעין ובמכוון עת חתם על תצהיר וצירף אליו מסרונים שקיבל מהתובע במסגרת הליך הגישור מעידה על התנהלות שלא בתום לב, מביאה למסקנה על פיה יש לחייבו בפיצוי מוגבר.

מדוח מימצאי הבדיקה שהגיש הנאמן עולה כי הסתבכותו הכלכלית של היחיד היא בעקבות הליך הגירושים שניהל נגד גרושתו ובעלה וכן הליכים משפטיים נוספים שניהל.

לשם הכרעה במחלוקת זו ראוי לקחת בחשבון, בין היתר, את הנתונים הבאים: היחיד מישתכר שכר מינימום.

ככל שתביעת החוב של המרכז לגביית קנסות כוללת גם רכיב של קנס פלילי, הרי שרכיב זה לא ייכלל במסגרת ההפטר.

...

יחד עם זאת, מתוך התחשבות מסוימת ובשים לב לתשלום העתי שהושת על היחיד עם מתן הצו, אני סבור שאין מקום להגדיל סכום התשלום החודשי ל-1,500 ₪, אלא ל-1,000 ₪.

למסקנה זו הגעתי גם נוכח העובדה שאמנם התנהלות היחיד ביצירת החוב (ניהול הליך והוצאות משפט) עשויה ללמד על חוסר תום לב, אך יש לזכור כי זכות העמידה הנתונה לכל אזרח היא זכות בסיסית.

בנסיבות האמורות, מצאתי להיעתר לבקשתו ולשמוע את העדים בטרם החלטה סופית.

בנסיבות אלה בקשת היחידה להורות לנושה להשיב את הסכום לקופת הנשייה, נדחית.

כמו כן נטען כי אין זה ראוי שהיחידה משלמת הוצאות שכר טירחת עורך דין והוצאות ההליך, בסכומים נכבדים, חלף השקעת הסכומים בהחזר חובה.

לגבי הדירה טענה כי זו לא נמכרה ושלמעשה מדובר בנכס על שם בעלה וגרושתו המחזיקים בנכס בחלקים שוים, ואין נכס בבעלותה אלא מדובר בטעות ברשום הנכס הרישום על שמה במיסוי מקרקעין.

בעניינינו התרשמתי כי היחידה אינה חדלת פרעון ואין כל תכלית שיקומית בהליך המתנהל בעיניינה, וכי התכלית היחידה בהליך היא לכוף על הנושה ויתור על חלק מחובה ואסביר: במקרה זה המדובר בהליך חידלות פרעון שניפתח בפועל כנגד נושה אחד בלבד, כאשר חוב כלפי נושה אחר, בנק יהב, הוסדר על ידי בעלה של היחידהש משום שהחוב היה משותף לשניהם ומטעם זה לא הוגשה תביעת חוב על ידו.

...

לסיכום - התמונה המצטיירת היא כי לאחר שהיחידה לקחה על עצמה התחייבות שקיבלה תוקף של פסק דין ושילמה תשלומים, מטעמיה היא, בחרה לפנות להליך חדלות פירעון.

לאור כל האמור לעיל בהתיעדר תכלית שיקומית ומשלא התגלו נכסים כלשהם המצדיקים המשך הליך חדלות הפירעון לצורך ביצוע הליכי מימוש, אני סבורה כי אין מקומה של היחידה בהליך חדלות פירעון, וככל שאינה יכולה לעמוד בתשלם החודשי לו התחייבה, פתרונה בהסדר עם הנושה או בצו תשלומים בלשכת ההוצאה לפועל.

על כן אני מקבלת את הבקשה לביטול ההליך.

מהו הקף הבקורת הציבורית שרשאית לפרסם גרושה כנגד האשה בה רואה היא אחראית לפירוק התא המשפחתי, מאחר ולטענתה הבעל ניהל איתה מערכת יחסים בטרם הגירושין.

בצד האמור לעיל נקבע במספר פסקי דין כי יש להחיל עמדה "מרוככת" יותר על תגוביות ביחס לפוסטים עצמם לאור חשיפתן הפחותה יותר: "הזכות לשם טוב ולכבוד אינה מתאיינת במרחב הוירטואלי ואין להסכין עם הילכדותה ברשת. יש לציין כי גם אם מתגברים על "מחסום האנונימיות" ומגיעים לשלב של הגשת תביעה נגד נתבע ידוע, שאלה היא האם ראוי להחיל את דיני לשון הרע הקיימים על פרסומים משמיצים באנטרנט (ראו למשל יובל קרניאל "אנונימיות ולשון הרע באנטרנט – בין חופש ביטוי להפקרות", פורסם באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה).

בתמ"ש 25732-07-18 פלונית נ' אלמונית (29.11.20) - תביעת לשון הרע כנגד גרושתו של בן זוגה הנוכחי של התובעת, בין היתר בגין פירסום פוסטים בקבוצת פייסבוק סגורה להורים שנותקו מילדיהם בגין ניכור.

בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעת 4, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 4 הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

...

עניינה של התביעה בשיח נחות ומזלזל בין כל הצדדים להליך, "שפת ביבים" של ממש, אשר לצורך בחינת השאלות השנויות במחלוקת אין מנוס מלהציג את עיקרי חילופי הדברים כלשונן, למרות הסגנון הבוטה והירוד של כל הנוגעות בדבר.

התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית הואיל ואין בפרסום מטעמה משום לשון הרע או חוסה הוא תחת הגנת הבעת דעה.

על כן, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪.

בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעת 4, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 4 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.