תביעה נגד בנק להחזיר כסף אי בדיקת תנאי אשראי מטרת הלוואה

כל שהוכח הוא, כי כספים שנכנסו לחשבון אולגרין (ע"י הפקדת צ'קים מגורמים שונים), נמשכו מהחשבון על ידי דורי שלא היה מורשה לכך וכי הבנק אפשר את משיכות הכספים למרות שלא היה רשאי לעשות כן. נטל ההוכחה: ב"כ הבנק הצהיר לפרוטוקול בישיבת קדם המשפט ביום 20.12.10 שהתקיימה בפני כב' הש' בנימיני, כי אין מחלוקת עובדתית שהכספים לא נמשכו בחתימת שני המנהלים יחד ובחותמת החברה וכי לבנק אין היתנגדות להתחיל בהבאת ראיות אף שציין כי "זה לא בדיוק מקרה של הודאה והדחה". כב' הש' בנימיני קבע בהחלטתו מאותו יום כי הבנק יפתח בהבאת הראיות הואיל ומדובר בתביעה פשוטה להשבת כספים שנמשכו מחשבון החברה שלא עפ"י הוראות פתיחת חשבון וטענות ההגנה של הבנק הן שלא מדובר בכספי החברה, החשבון שימש לעיסקאות מפוקפקות ודורי פעל כמורשה בחשבון.

עוד נטען כי בדיקה ביחס לשיקים של גורמים אחרים שהופקדו ביום 14.6.2001 בחשבון של ישראל יעקב שנעשתה מול בנקים אחרים בהם התנהלו חשבונות של גורמים אחרים העלתה כי לכל השיקים הללו לא היה כסוי בעת הפקדתם וכי הוא מותנה בכיסוי מתאים שטרם בא. כך התברר לו כי מתבצע גילגול כספים בלתי תקין המתבסס על "אשראי על תנאי" שניתן בחשבון ישראל יעקב.

חוות דעת של רו"ח ענת בביץ: א) רו"ח בביץ הגישה חוות דעת בעיניין "גילגול השיקים". בחוות דעתה ציינה, כי היא התבקשה לבדוק את הפעילות בחשבון הפרטי של יעקב ישראל ואת הפעילות בחשבון אולגרין שהתנהלו בסניף נווה חן של הבנק בשנת 2001 ולחוות דעתה לגבי מהות הפעילות בחשבונות אלו, מקור הכספים שהופקדו לחשבון אולגרין והמטרה לה שמשו.

הלוואה אשר מכונה לטענתו "אשראי על תנאי". ב"כ הבנק מפנה לנהלי הבנק (מוצג כ"ח למוצגי הבנק) ביחס לאשראי על תנאי: "... 10.1 "אשראי על תנאי" נוצר בחשבון הלקוח, כתוצאה ממשיכת כספים כנגד שיקים המופקדים על תנאי.

יצוין, כי גם מנהל הסניף מר גילאור נישאל, אם ידוע לו מה הוא "אשראי על תנאי" והשיב, כי בפעילות בנקאית תקינה, כאשר אין לי כסף בחשבון, משכתי צ'ק והפקדתי צ'ק על אותו סכום הצ'ק ייחשב כ"אשראי על תנאי" עד אשר יכובד הצ'ק ולא מעבר לכך.

...

ז) עם כל הכבוד, לא מצאתי מקום לפקפק בעדותו של רוכביץ ולא מצאתי כי אמינותו נפגעה גם אם התאריך הנקוב בהסכם המייסדים הוא מאוחר למועד פתיחת חשבון הבנק בימים ספורים, אין מקום להגיע למסקנה ולפיה הסכם המייסדים הוא פיקטיבי.

למותר לציין, כי גם הודעות צד ג' נגד רוכביץ וישראל יעקב דינן להידחות מהנימוקים שהובילו לקבלת התביעה הראשית נגד הבנק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, באופן שבו ישיב הבנק לחשבון התובעת את הסכומים שנמשכו ממנו, וזאת בסך קרן של 6,566,835 ₪ בניכוי סך 100,000 ₪ נכון ליום 14/6/01.

התובעים פנו לבנק והעלו בפניו את טענותיהם כנגד החיובים המבוצעים בחשבונם, וביקשו כי האשראי יועמד בצורה מסודרת בצורת הלוואות במטרה לאפשר את פרעונו ההדרגתי ולצמצם את הריביות והעמלות בהם מחויבים החשבונות, והבנק העמיד לתובעים הלוואה ע"ס 300,000 ₪ אשר ניפרעה מידי חודש בחודשו.

כך גם סברו התובעים, שאין בהסכם הפשרה כדי לחסום את טענותיהם בכל הנוגע לעובדה לפיה הבנק סיכל ומנע מהם כל אפשרות לפרוע את מלוא החוב המובטח בשיעבוד, עת הוציא מכתבי הסכמה כוזבים לחברת מנורה אליה פנו לצורך קבלת הלוואה להשבת החוב ובהם דרישה לפרוע את מלוא החוב כתנאי לביטול השיעבוד למרות ששעור השיעבוד (300,000$) היה קטן משעור כלל החוב.

" ר' לעניין זה, ע"א 459/13 אלמודן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (25.06.2014): "החוק קובע, והפסיקה בעקבותיו, כי בנק איננו מחויב להעניק 'שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח' (סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981), ויש בידו להפעיל את שיקול דעתו העיסקי תוך מתן משקל לפרמטרים רלבאנטיים ועל סמכם להחליט האם להעניק אשראי, אם לאו, ובאיזה גובה (ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 ואילך (18.2.2010) (להלן: עניין בנק לאומי); רע"א 4827/12 חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פסקה 14 (30.8.2012) (להלן: עניין בנק המזרחי); רע"א 9374/04 אי.אנד.ג'י. מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף רחובות, פסקה 6 (11.11.2004)). בנק רשאי להמנע ממתן אשראי ללקוח, או מהמשך מתן אשראי, במטרה להבטיח בין היתר את החזר כספו: 'לא ניתן להפריז בחשיבות הקיימת מבחינת אינטרס הציבור בשמירה על שיקול הדעת הנתון לבנק להחליט האם ומתי לפעול למימוש הבטוחות שניתנו לו על-ידי הלקוח ובשמירה על הקשר הכלכלי-הרציונלי שבין יכולת החזר האשראי של הלקוח על-פי מכלול נתוניו ובין תנאי הסכם המסגרת והקף הבטוחות שידרוש הבנק. כל אלה הנם שיקולים כבדי משקל המשליכים על יציבות המערכת הבנקאית ועל שמירת חוסנה' (ע"א 1507/11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אלבס, פסקה 19 (16.1.2014) (להלן: עניין אלבס); ראה גם עניין בנק לאומי, בפיסקה 17)." ר' גם ע"א 10201/06 Tonedoor Ltd נ' בנק אינווסטק (ישראל) בע"מ, (20.7.2011): "הפסיקה הכירה בזכותו העקרונית של בנק להמנע מלהעניק ללקוח אשראי, או מלהמשיך ליתן לו קו אשראי, משיקולים לגטמיים שנועדו לאפשר לבנק להבטיח את החזר כספיו, דוגמאת חשש כן באשר ליכולת גביית האשראי, עקב שינוי לרעה בכושר הפירעון של הלקוח..." במילים אחרות, לבנק סמכות להפעיל שיקול דעת בכל הנוגע להעמדת אשראי או להמשך מתן קו האשראי שכבר ניתן ללקוח, זאת משיקולים לגטמיים ועל פי יכולת ההחזר של הלקוח על פי מכלול הנתונים שבידי הבנק והקף הבטוחות אותם הוא דורש.

בכל הקשור עם הפרת חובת הבנק באשר לאופן העמדת האשראי, היינו בהלוואה ולא בחשבון, באופן שגרם לגביית ריבית ביתר כטענת התובעים, צרפו התובעים חוות דעת חשבונאית שנערכה ע"י חברת "שגיא חישובי ריבית (2000) בע"מ" שערכה לשם כך בדיקת חיובי הריבית הבנקאית כנגד הבטחונות של הנכס.

בסיכומי התשובה טענו התובעים כנגד טענת ההתיישנות שהעלה הבנק לעניין מועדי בחינת הריביות, וציינו, כי חוות הדעת החשבונאית לא נועדה לתבוע מהבנק השבה של סכומים אותם גבה ביתר אלא נועדה להוכיח שהבנק מימש את ביתם ללא כל הצדקה בשעה שבתשלום אותו הציעו לשלם לבנק כנגד שיחרור השיעבוד היה כדי לפרוע את מלוא החוב.

...

על כל זאת מבקשים התובעים תוספת הצמדה וריבית, וכן שכ"ט. טענות הבנק כעולה מכתב הגנתו והתצהירים שהוגשו מטעמו, טען הבנק כטענה מקדמית כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל שיהוי והתיישנות, כמו כן קיימות כלפי התובעים טענות השתק ומניעות לאור אי עמידתם בהסכמים שחתמו עם הבנק הן קודם לפתיחת הליכי ההוצל"פ והן לאחריו ואף לגופם של דברים מחמת העדר עילה.

המסקנה המתבקשת הינה, כי בפועל עיכוב יוצא דופן לא היה בנסיבות, מה גם שהתובעים עצמם תרמו לעיכוב זה. לסיכום התנהלות הבנק לאורך השנים ואף במהלך ניהול תיק ההוצל"פ לרבות בהגעה להסדר הפשרה וחתימתו, היה סביר והגיוני ואין מדובר בניצול מצוקת התובעים.

לפיכך תביעתם לפיצוי בגין ראש נזק זה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, דינה של התביעה להידחות.

בקדם המשפט אשר היתקיים ביום 10.10.2011 העלה ב"כ תקתוק גרסה נוספת אשר לא נכללה בכתב התביעה המקורי ובמסגרתה תיאר פראקטיקה אשר לגישתו היתה נהוגה בין הצדדים: "לגבי איזי פורקס מדובר על 75,000 ₪. הלקוח לא החל באותו יום להיות לקוח של איזי פורקס. והוא עשה איתם מאות ואם לא אלפי עיסקאות. הפרקטיקה שהיתה נהוגה בין הצדדים, שכל העיסקאות שהוא היה מחוייב בגינם באמצעות כרטיס האשראי, הוא היה מעביר מזומן והיו מבטלים את החיוב באשראי. גם העיסקאות הללו, שכרגע איזי פורקס מצביעה עליהן, יש העברה בנקאית של יומיים לאחר מכן, ביום 21.5 שעשה הלקוח כנגד העיסקאות הללו. איזי פורקס בחרה להכניס את הכסף תחת כותרת של הלוואות שניתנו ללקוח... העיסקאות שחברת איזי פורקס מציגה אכן בוצעו. אך החיוב של כרטיס האשראי לא היו אמור להתבצע.." (עמ' 1 ש' 16 – 25).

טענות תקתוק, ביתר פירוט מהתקשרות תקתוק עם איזי פורקס עולה שהאחרונה רשאית לבצע משיכות והפקדות לטובת תקתוק באמצעות כרטיס אשראי בתנאי שתקבל הוראה ישירה מתקתוק לעשות כן; לדברי טוב יש בידי לאומי כארד הקלטות המתעדות מתן הוראות של תקתוק לבצוע העיסקאות המוכחשות אלא שאלו לא הושמעו לו, הגם בקשותיו בעיניין – וזאת בטרם הוגשה התביעה; לאומי כארד אינה אובייקטיבית ויש לה אינטרס שלא לקבל את הכחשת תקתוק לבצוע העיסקאות; תקתוק טוען כי בדיקת הפוליגרף אינה אמינה וכי לא עודכן שאינו מחויב לעבור אותה, והדבר נודע לו רק לאחר קבלת יעוץ משפטי בחודש 6/2009.

לא זו אף זו, התרשמתי שתקתוק לא הסס להפריח טענות מוקשות לחלל האויר, מבלי שהיה בקיא בעובדות והכל במטרה להביא לביטול החיובים, ויהא מה. כך התרשמתי מעדות תקתוק שלא היה בקיא בפעולות שנעשו לו בחשבון ע"י איזי פורקס או באופן בו הוזנו הכספים שהפקיד/ הזיכויים שקבל: "אני אמרתי לך שאני לא יודע מה הם עושים. זה לא עניין אותי מה הם עושים. אני העברתי את הכסף והבאתי דוגמה של כל הכסף שהפקדתי והם עשו את הפרוצידורה שלהם. אני בכלל לא מבין איך הם עושים" (עמ' 17 ש' 7 – 9).

לגבי טענת תקתוק לפרקטיקה נוהגת בינו לבין איזי פורקס, לפיה כרטיס האשראי שלו שימש לבטחון בלבד מבלי שהיה מחויב ואם היה מפסיד היה מעביר כסף (במזומן/ באשראי), התרשמתי שאכן היו מספר מקרים בודדים בהם קיבל תקתוק הלוואה מאיזי פורקס, השתמש בכספי ההלוואה למסחר וכיום-יומיים לאחר מכן השיב את הכספים במזומן/ בהעברה בנקאית כך שכרטיס האשראי שלו לא חויב בפועל.

כך למשל בתימלול השיחה שנערכה בין תקתוק לדייגו, נציג איזי פורקס, תועד דייגו נותן הלוואה לתקתוק בסך 6,000 ₪ ואומר: "על תנאי שאם ביום ראשון אתה לא מביא את הכסף, אני לוקח את הכסף בכרטיס אשראי". ודוקו: בהמשך השיחה אמר דייגו לתקתוק "אין, אין הלוואות פה. אין דבר כזה הלוואות" (נ/1).

בהקשר זה ראו את עדות תקתוק כשנשאל על הדרך שבה מתבצעת עסקה בפלטפורמת האנטרנט: "ש. במידה ואין כסף בחשבון, אומרים לך כמה צריך להפקיד, נכון? במערכת האוטומטית? ת. כן. ש. ואז המערכת שואלת אותך איזה כרטיס לחייב? ת. כן, מה שמופיע אצלם במערכת. ואז מבוצע חיוב של הכרטיס? ת. לא חיוב. ש. אז תסביר לי איך מערכת אוטומאטית שפועלת מול... ת. תשאל אותם" (עמ' 16 ש' 18 – 25).

...

מכל הטעמים הללו סבורה אני כי דין התביעה כנגד איזי פורקס להדחות.

סוף דבר דין התביעה כנגד שתי הנתבעות להדחות.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

כתב התביעה תוקן ברשות בית המשפט בשנת 14', באופן שנטען כי יתרתה הדביטורית של המערערת עמדה על סך 181,666 ₪ נכון ליום 1/4/14, מהטעמים המנויים לעיל, וכללה בין השאר יתרה בלתי מסולקת של ארבע הלוואות ופיגור בתשלומן, בתוספת ריבית מקסימלית על פי תנאי הבנק.

הבנק לשיטתה, חייב להחזיר לה כספים כתוצאה מבצוע פעולות חיוב חריגות אותן לא התירה לו לבצע בחשבונה.

בית משפט קמא דן בטיעוניה של המערערת ביחס לאי המצאה של חלק ממסמכי הבנק במסגרת הליך גילוי המסמכים, בטיעוניה ובגרסתה של המערערת לאי תחולתם של מיסמכי בנק עליהם היא חתומה לכאורה, לזיוף חתימתה על מיסמכי הלוואות ואי נטילתן של כל הלוואות הנטענות, למשיכות כספים באמצעות כרטיס אשראי שלא ניתן לה לטענתה, לחיוב וזיכוי חשבונה שלא בהסכמה, לשינוי שם בחשבונה, וכן טענות בדבר מימוש רכבה והפקדת כספי המימוש לעו"ש במקום לחשבון ההלוואות.

בית משפט קמא דחה את טענות המערערת לזיוף חתימתה ואי נטילתם של הלוואות, לרבות הלוואה מיום 12/5/08, בהעדר חוות דעת גרפולוגית להוכחת טענות הזיוף, בהעדר תלונה כאמור במישטרה, ומשהעידה המערערת בקשר לחתימתם של שני ערבים למטרה של העמדת הלוואה, לגביה מצא כי הוכח שמדובר בהלוואה מיום 12/5/08 השנויה במחלוקת.

כך גם היתייחס לאמרתה של המערערת כי פנתה למומחה לבדיקת חשבונה, אך לא הגישה חוות דעת בנידון.

ואולם, משקיבלה המערערת – אשת עסקים - דפי החשבון מהבנק משך שנים באופן קבוע, לא השיגה עליהם, ולא פנתה מעולם למצער לחברת ישרכרט המצוינת בהם, כדי לערער על החיובים או על משיכת הכספים במזומן מחשבונה, או לברר מי עושה שימוש בכרטיס בחשבונה – לרבות במהלך כל התקופה מאז הוגש נגדה כתב התביעה של הבנק ועד למתן פסק הדין – חזקה עליה כי מדובר בשימוש בכרטיס אשראי שנעשה על ידה ו/או בהרשאתה, ואין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא גם בנושא זה. מטבע הדברים מוטל נטל השיכנוע על הבנק בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". משעמד הבנק בחובת הראיה הבסיסית המוטלת עליו מכוח היותו נושא בנטל השיכנוע, והמציא רשומות מוסדיות, אשר לא נסתרו, המבססות את יתרת החובה של המערערת, עבר ולו מקצת הנטל להבאת ראיות אל המערערת, הטוענת למירמה ולזיוף.

...

דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בשתי הערכאות, על רקע חומר הראיות שהוגש בבית משפט קמא ובבית משפט זה, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה, אפוא.

היחסים בין השניים היתדרדרו כאשר התובע לטענתו סרב לתת לנתבעת הלוואה נוספת בעבור תשלום חשבון חשמל ומאז נותק הקשר כאשר התביעה נוגעת ליתרת החוב (התובע מאשר כי הנתבעת שילמה החזרים נמוכים ביותר כמפורט בתצהירו).

הנתבעת טוענת כי בינה ולבין התובע נרקמו יחסי ידידות, בין היתר על רקע בדידותו של האחרון ומאשרת כי בשלב מסוים נרכש סלון לביתה כאשר התובע הוא זה ששילם בכרטיס אשראי חלק מהעלות בסך 5,900 ₪ והיא התחייבה להחזיר לו מדי חודש בחודשו 450 ₪.

הנתבעת מאשרת שמסרה בידי התובע צלום תעודת זהותה ברם הדבר נעשה רק לצורך בדיקה שאין כנגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ לצורך הצטרפותה לנסיעת עסקים של התובע.

אין שום ראיה לגירסתה לפיה הצלום נימסר עקב הצעה לנסיעה משותפת לחו"ל ולשם בדיקת צוי עיכוב יציאה מן הארץ, אין גם ראיה לביטול הנסיעה בשל גילוי מטרתה (הברחת אלכוהול) וההסבר לפיו רשמה את מספר תעודת הזהות ושמה על הצלום, בכלל ובמקום בו נרשמו בפרט, נראה תלוש מהמציאות שכן מספר תעודת הזהות בצלום, ברור מאין כמוהו, משנמסר צלום ת.ז. אין צורך ברשום השם, מספר ת.ז. וחתימה, משנרשמו מספר ת.ז. ושם, אין צורך בצלום ת.ז. שכן לצילום אין שום ערך ללא התעודה המקורית, מהימנותו של מיסמך זה בעייתי מבחינת שני הצדדים ולא באמת ברור לאיזה הלוואה, אם בכלל הוא מתייחס, הוא איננו נושא תאריך, לא תנאי תשלום וכולל גיבוב של מחמאות ותודות שלא ברור מה הן קשורות להסכם הלוואה.

לא הוכח החזר היתרה בסך 31,000 ₪, החזר לו אין שום ראיה מלבד עדותו של מר בוגנים, חברה הטוב של הנתבעת שאינני נותן אמון בעדותו, יש לקבל בעיניין זה את טיעוני ב"כ התובע בדבר המקריות המופלאה בה בדיוק כשהגיע התובע להחזיר את הכספים, שהה הוא-מר בוגנים, בדירת הנתבעת אליה הגיע כדי לספר אותה, בביתה כשלו עצמו יש בכלל מספרה, אי הדיוקים שבעדותו והסתירה שבין גרסת הנתבעת ביחס להלוואה שנטלה מהבנק לצורך ההחזר ולבין מיסמכי הבנק.

...

אשר לסכום עליו חלוקים הצדדים ביחס לרכישת הסלון, לא שוכנעתי כי אותם 1,200 ₪ ששולמו במזומן, שולמו ע"י התובע, כפות המאזניים בעניין זה מאוזנות, עדותו של המוכר מר כהן בעייתית שכן קשה לי להאמין שלאחר שנים הוא זוכר עסקה אקראית (שכמוה מבצע יום יום) ויכול לומר מי בדיוק שילם מה. סביר יותר להניח כי הוא זוכר בעיקר מה שהתובע אמר לו ולמסקנה זו הגעתי מעיון בנספח "ז" לתצהיר התובע שם נרשם "נכנסתי" כלומר מה שנרשם, נרשם ע"י או מפי התובע, 27 חודשים לאחר העסקה.

כאשר משווים נספחים אלו לסיכום החובות שנשלח על פי כותרתו לנתבעת כ"תזכורת למען הסדר" ומעיינים בנספח "ד" ניתן לראות כי לתובע נטייה לרשום ולשנות מסמכים, תאריכים וסכומים גם לאחר שמסמך המקור נערך על ידו (למשל נספח "ה") או נחתם ע"י הנתבעת (למשל נספח "ד").

נספח "ה" לעיל תמוה למדי, אם נרשם ביום 17.7.14 כפי שמצוין בראשו, איך מופיעות בו הלוואות שניתנו לאחר מכן? כשהתובע מצהיר כי ההלוואה הראשונה המשמעותית שלא הוחזרה לו היא מיום 20.1.13 (סעיפים 11-17 לתצהירו) נשאלת השאלה למה הלוואה זו איננה מופיעה בנספח "ה" לתצהירו ומדוע רשומה שם הלוואה אחרת על סך 40,000 ₪ שניתנה בכלל ביום 10.8.12? לתמיהה זו יש גם פן הנוגע להחזרי החוב מצד הנתבעת, אם ביום 10.8.12 ניתנה ההלוואה, איך זה שחודשיים קודם לכן בוצעה העברה בנקאית ע"ס 14,000 ₪ לחשבונו של התובע מחשבון בנק בעיר ערד (מספרי הסניפים נבדקו על ידי)? מה ההסבר של התובע להעברה משמעותית זו? אם היא מוכחשת על ידו (והיא מוכחשת), למה לא הביא תדפיס חשבון בנק מהמועד הרלבנטי ע"מ להראות שהתשלום לא נכנס לחשבונו וכי לא היו דברים מעולם? איך אפשר לשלול החזר זה על חשבון ההלוואה בסך 40,000 ₪ שאולי ניתנה בכלל בתאריך מוקדם יותר שהרי שוב לא ניתן לסמוך על המועדים הנטענים? מסקנתי היא שלא ניתן להתבסס על רישומי התובע, המסמכים שצירף אינם מוכחים את גובה ההלוואות, מועדן והחוב שנותר בגינן, ביחס למרבית ההלוואות אין שום ראיה חוץ מכתב ידו ועדותו היחידה של בעל הדין-התובע.

אשר על כן הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע סך 34,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות משפט יחסיות בסך 1000 ₪ ושכר טרחת עו"ד מופחת בסך 2000 ₪ כולל מע"מ בשים לב לכך שרוב התביעה לא התקבלה, סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.