תביעה נגד בנק בגין אי כיבוד צ'ק

היא עותרת להשבת מלוא סכום המשיכה מיום 28.8.14 בסך 5,200 ₪ וכן בנוסף סך של 20,000 ₪ כפצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, לטענתה, עקב אי כיבוד שיקים ו/או אי כיבוד הוראות חיוב שנתנה התובעת לגורמים שונים ע"י הנתבעת.

כעולה מתצהיר עדותה הראשית היא הפעילה את סוכנות הדואר בכפר יאסיף במשך 17 שנים, כאשר מעיון בטופס המשיכה מיום 28.8.14 (נספח ו' לכתב התביעה) עולה כי היא בעצמה הייתה זאת שטיפלה במשיכת כספים זו אך אין היא זוכרת את פרטי המשיכה במקרה הספציפי אולם לגירסתה הקפידה תמיד על מתן שירותי משיכת כספים מחשבון הלקוחות בבנק הדואר בהתאם לנהלים.

המסקנה המשפטית סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 קובע כדלהלן: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו" הנימוק העומד מאחורי הוראת סע' 54 הנ"ל הנו למנוע או לסכל תביעה מבוימת אשר יקשה על הנתבע לסתור אותה ולהזימה (ע"א 761/79 חנוך פינקל ואח' נגד הדר חב' לביטוח בע"מ, ל"ה (2), 55).

...

השאלה העומדת לדיון הנה האם הנתבעת, או מי מטעמה, התרשלו במהלך ביצוע פעולת המשיכה בכך שאפשרו לגורם זר ובלתי מורשה למשוך מחשבון התובעת כספים ללא ידיעתה ו/או אישורה? כבר אציין כי נטל הראיה מוטל במלואו על כתפי התובעת (איני מקבל את טענת התובעת בסיכומיה (ס' 22-24 לסיכומים) כי מדובר במקרה של 'הודאה והדחה' שהנטל להוכחתו הוא על הנתבעת).

המסקנה המשפטית סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 קובע כדלהלן: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו" הנימוק העומד מאחורי הוראת סע' 54 הנ"ל הינו למנוע או לסכל תביעה מבוימת אשר יקשה על הנתבע לסתור אותה ולהזימה (ע"א 761/79 חנוך פינקל ואח' נגד הדר חב' לביטוח בע"מ, ל"ה (2), 55).

זאת ועוד, בהעדר הגשת דו"ח הבדיקה שבוצעה ע"י מחלקת חקירות בדואר בעניין תלונתה של התובעת כראיה לא ברור האם במסגרת הבדיקה שבוצעה נבחנו מצלמות סניף הדואר המדובר במסגרת בירור זהות מבצע פעולת המשיכה הנדונה, ואם לא- מדוע? שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל מוביל למסקנה כי לאחר שמיעת ראיות הצדדים ובחינתן, התובעת לא עמדה בנטל הדרוש במשפט אזרחי, ולא הוכיחה כי היה טיפול רשלני מצד הנתבעת, או מי מטעמה, בהליך משיכת הכספים נשוא התביעה.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

לפני תביעה לפצוי בגין הוצאת לשון הרע עקב אי כיבוד שיקים על ידי הבנק.

...

במקרה שלפני, מדובר בבנק שהחליט להחזיר את השיק שנמשך על ידי התובע, לאחר שהגיע למסקנה שיש לנקוט בפעולה זו לשם הגנה על עניינו שלו ולשם הגנה על הציבור בכללותו, מחשש לזיוף.

מפני כל אלה, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, בסכום של 4,500 ₪.

לטענתה, הפקדת השיקים מסבה לתובעת נזק רב, כך למשל, קיבלה מכתב התראה מבנק הדואר בטרם יהפוך חשבונה למוגבל בשל אי כיבוד השיקים.

הנתבעת היא אלמנה, בת 89, אשר לטענתה, הפעם הראשונה שבה התבקשה שלא לפדות את השיקים הייתה בתובענה זו ולא הייתה כל דרישה מעם הנתבעת, לפני כן. לטענת הנתבעת, בתאריך לא ידוע, מסרה התובעת לבנק הודעה על ביטול השיקים.

לטענת הנתבעת, השיקים המחוללים מהוים אסמכתא משפטית לנקיטת הליכי גבייה חוזיים או שטריים נגד התובעת ועל כן אין להחזירם.

...

לא הוצגה בפניי ראיה לתשלום בגובה 550 ₪ בגין ניקיון הדירה ופינויה מקום שבו היה בידי הנתבעת להמציא אסמכתאות בגין תשלום כאמור ולכן אני דוחה את טענתה לתשלום זה. לאור הדברים האמורים לעיל, יש לחייב את התובעת בתשלום סך של 8,400 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לדירה ולקבל את התביעה שכנגד.

סוף דבר, התביעה נדחית, על כלל רבדיה.

כמו כן, תשלם התובעת הוצאות הנתבעת בסך 1500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪.סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

בתובענה שהועמדה ע"ס של 500,000 ₪ והוגשה על ידי המערער 1 (להלן- "המערער") והמערערת 2 שהיא חברה בבעלותו אשר ניהלה עסקיה בנכס בבעלות המערער (להלן- "המערערת"), יוחסה לבנק התרשלות בגין אי כיבוד שיקים בחשבונו של המערער, בהיעדר כסוי, לפני ולאחר שחשבונו ניסגר.

טענתו של המערער הייתה מסייעת בעדו אילו היה העיקול מהוה הגנה כנגד סרוב השיק מחמת אי כסוי מספיק.

...

אדרבה, הבנק נהג כשורה ובהתאם להוראות החוק וההלכה הפסוקה, ונכונותו, בסופו של דבר, לבוא לקראת המערער ולהותיר ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ ואינה מעידה על כך שפעל בניגוד לדין.

כפי שהבהיר כב' השופט עמית במאמרו הנ"ל, בעמ' 470: "העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת כשלעצמה על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה כשלעצמה כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע שיקים גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי". וראו, גם: ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 684 (1983) שם נאמר: "דווקא אותה זכות לבנק להכריע לגבי כל משיכת יתר אם לכבדה אם לאו, מחייבת את המסקנה שאישור משיכות יתר מסויימות, אפילו כל משיכות היתר, אין בהן לגרוע מזכות הבנק שלא להסכים למתן אשראי על פי משיכת יתר פלונית". במקרה שלפנינו, החשבון התנהל ללא מסגרת אשראי מאושרת, ועל כך אין חולק.

סוף דבר, הערעור נדחה, ואנו מאשרים את פסק דינו של בית המשפט קמא, לפי סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

נגד המשיב ניפתחו שני הליכי הוצאה לפועל, בעקבות רכישת בית בד על ידו ואי-עמידתו בהתחייבויות שנלוו לרכישה זו. הליך הוצאה לפועל אחד, ניפתח עקב אי-כיבוד שיקים אשר הוצגו לפרעון על ידי מוכר בית הבד, אשר התברר כי לא היה להם כסוי.

אילו הבנק היה עושה כן, לא היה ניפתח נגד המשיב הליך הוצאה לפועל בגין אי-הפרעון.

לאחר שנקבעו מועדים לדיוני הוכחות בתיק, והוגשו חוות דעת מומחים מטעם המשיב ומטעם הכונס, ביום 18.2.2021 הגישו הבנק והמשיב בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם שנחתם ביניהם, על פיו התובענה נגד הבנק תדחה ללא צו להוצאות, והיא תמשיך להתנהל נגד הכונס בלבד.

...

דין הבקשה להידחות.

בוודאי נכון הדבר כאשר מתבקש להמשיך בניהול התובענה נגד צד שלישי וכאשר בית המשפט הגיע למסקנה כי לצורך בירור מכלול התובענה אין מקום לסיום ההליך בקשר לאחד הצדדים בלבד.

הבקשה נדחית.