כתב האישום
בכתב האישום, שהגיש מדור תביעות נגד חנן אלקלעי, יליד 1965 (להלן: "הנאשם") שני אישומים.
· במרץ 2009 היתקשר לטלפון הנייד של המתלוננת (להלן: "הנייד" או "הנייד שלה") השאיר בו הודעות קוליות ומסרונים בתדירות של כשלוש פעמים ביום וזאת במשך מספר חודשים.
השוואת גרסתה במישטרה לעדותה בבית המשפט מעלה שאין כל פגם העשוי לפגוע או לגרוע מאמינותה.
בהסכמת הסניגור הוגשו הודעותיו של הנאשם ת/8א ו-ת/8ב, פרוטוקולי דיונים מעצרו ת/9א ו-ת/9ב, דו"ח פעולה – ת/10א ודו"ח מעצר ת/10ב, מזכרים ת/23- ת/25, סדר פעולות בבדיקת מחשב – ת/19, ת/20 - דו"ח ממצאים חפוש ובדיקה בחומר מחשב, ממנו עולה שבמחשבו של הנאשם נמצאה תיקיה בשם המתלוננת ובה מסמכים,, תמונות וסרטוני וידאו, דיסק – ת/21 והעתקי המסמכים שבדיסק כללו תמונות של המתלוננת –ת/22א, העתקי מיילים – ת/22, ביניהם ת/22ג כולל מייל שהמתלוננת שלחה לנאשם ב- 8.04.09 ובו ביקשה שיפסיק לפנות אליה בכל דרך והודיעה שתפנה למישטרה באם ימשיך לעשות כן.
ראיות ההגנה
הנאשם היה העד היחיד להגנה (פ/ ע' 33-49).
ויודגש – לשם גיבוש העבירה אין על התביעה להוכיח שהתקיימה אצל הנאשם מטרה/כוונה לפגוע או להפחיד ודי בעצם המודעות שמעשהו (השמוש במיתקן בזק) עלול לעשות כן.
(2) בע"פ (תל-אביב-יפו) 70868/00, מדינת ישראל נ' ברוך, תק-מח 2002(2), 1269, עמ' 1278, פסקה כב' השופטת ברילנר (כתוארה אז) בהקשר זה כדלקמן:
"בדרך לקביעת אחריותו הפלילית של נאשם כלשהוא, כימעט בכל עבירה נתונה, נידרש בית המשפט להתייחס לנסיבות, לבחון אותן, ולהגיע למסקנה, בהתבסס על אותן נסיבות.
...
ויודגש – לשם גיבוש העבירה אין על התביעה להוכיח שהתקיימה אצל הנאשם מטרה/כוונה לפגוע או להפחיד ודי בעצם המודעות שמעשהו (השימוש במתקן בזק) עלול לעשות כן.
(2) בע"פ (תל-אביב-יפו) 70868/00, מדינת ישראל נ' ברוך, תק-מח 2002(2), 1269, עמ' 1278, פסקה כב' השופטת ברילנר (כתוארה אז) בהקשר זה כדלקמן:
"בדרך לקביעת אחריותו הפלילית של נאשם כלשהו, כמעט בכל עבירה נתונה, נדרש בית המשפט להתייחס לנסיבות, לבחון אותן, ולהגיע למסקנה, בהתבסס על אותן נסיבות.
מכאן המסקנה המתחייבת באשר למחשבתו הפלילית של הנאשם המבססת את היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירת פגיעה בפרטיותו גם שבאישום השני.
אשר על כן הטענה נדחית.
סוף דבר – על סמך הודאת הנאשם ברובן המכריע של עובדות כתב האישום הנתמכת בראיות חיצוניות אובייקטיביות רבות, ולאחר שגרסת הנאשם באשר ליסוד הנפשי נדחתה מחוסר אימון, בית המשפט קובע שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו באישום הראשון ובאישום השני.