אלפסי טוענים, כי הנזקים שנגרמו לדירה, וחייבו ביצוע עבודות שפוץ בהקף ניכר, נבעו מפגם נסתר, שאלוני ידעו על קיומו, אך הסתירו אותו.
אלא שצילומים שהוגשו כנספח ב'2 למוצגי אלפסי היו בלתי קריאים, וצילומים באיכות טובה, כפי שהתחייב ב"כ אלפסי להציג – לא הוצגו (וראו לעניין זה עמ' 29 ש' 16-12).
סעיף 4 לחוזה, הוא סעיף "הצהרות הקונה" קובע כדלקמן:
"הקונה מצהיר ומאשר בזה, כי ראה את הנכס ואת מתקניו ובדק אותם, וכן בדק אצל הרשויות המוסמכות את זכויות המוכר בנכס ובקשר למצבו התיכנוני, הפיזי, והמשפטי, וכי הנכס מתאים לצרכיו ולמטרותיו והוא במצב טוב ותקין לשביעות רצונו המלאה, וכי אין לו ולא תהיינה לו כל טענות ו/או תביעות כנגד המוכר באשר לטיב הנכס ו/או בגין אי התאמה מכל סוג שהוא, והוא מוותר על כל ברירה שיש לו, לרבות ברירה מחמת טעות, מום, אי התאמה או פגם כלשהוא, למעט פגם נסתר אשר המוכר ידע עליו ולא סיפר לקונה" (ההדגשה הוספה – ע"י).
המומחה עצמו לא הצליח ליישב את הסתירה (וראו את ניסיונותיו לעניין זה: עמ' 14 לתמליל, ש' 4, וכן ש' 23-21), אולם כך או כך, אין מחלוקת על כך שהמומחה מטעם אלפסי הגיע לבדוק את הדירה בעיצומו של שפוץ שערכו אלפסי בדירה, והמומחה בעצמו העיד, כי את המידע לגבי מצבה של הדירה בעת המסירה – קיבל מידי המזמינים (קרי – אלפסי) (וראו לעניין זה עמ' 16 ש' 19-15).
...
מן הראיות שהוצגו, עולה מסקנה כי יש לדחות טענה זו.
נפתח בבחינה של חוזה המכר, הוא המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית בין הצדדים.
מכל מקום, משלא הוכח כי אלפסי הפרו את חוזה המכר, התביעה שכנגד נדחית.
סוף דבר
מכל הטעמים שלעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות שתיהן.